יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס
שיעור ראשון אחרי הבגרות.
שיעור שלישי לפני פרידה אחרי שלוש שנים של קשר.
מה מרגישים בהקשר הזה?
מה אני מרגיש?
תחושת רווחה של "איזה יופי" ו "עברנו את זה" ואפילו טוב. השקענו כל כך הרבה. למדנו כל כך הרבה והגענו לשיא הפורמלי.
ומצד שני, תחושה של געגוע שהולכת ונרמזת.
והיא מתעצמת כשאנחנו נפגשים השבוע, טליה, אני ועד שלושה מהתלמידים להקלטה של דיון וראיון פילוסופי מבוסס על כתיבה של התלמידים.
משהו במיקרופון הפועל מוציא מכולנו עדינות וביישנות שכבר נעלמו להן בשנים האלה, ויחד איתם יוצאים דברים מאוד מעניינים.
אני רואה בהתפעלות איך תלמידות מבטאות עמדות אישיות שלהן ואז מקשרות אותן, בצורה זורמת, עם מושגים שנלמדו...אני רואה בשמחה איך מאחורי עמדות אינטואיטיביות או אפילו אישיות מאוד עומדת יכולת הסברית.
ואני מכיר עוד ועוד רבדים של תלמידים: שמחה וצער וחוויות שלא ידעתי עליהן ואני מתפעל מטליה (ומקנא קצת) שיודעת כבר את הדברים.
בשבוע הבא, המשך ראיונות.
יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
סוף השנה מתקרב, נשארו עוד מפגש או שניים, פרק הלימוד הגדול באתיקה כבר מאחורינו, והחלטנו לפתוח את השיעור עם שאלה קטנה שעוד לא שאלנו בכיתה: שאלת משמעות החיים. עומר נתן מבוא קצר לגישה האקזיסטנציאליסטית דרך מסתו של קאמי על המיתוס של סיזיפוס. אם נשים לנגד עינינו את עונשו הנצחי של סיזיפוס, מה בתמונה צריך להשתנות כדי שהפעולה שלו תקבל משמעות? - להתאבד, הציעה מיד ורוניקה, וכך קפצה מהר מהצפוי לעומק הפילוסופיה של קאמי, ופתחה דיון על הקשר של הצמד מוות/נצחיות לשאלת המשמעות. תשובות אחרות שהתלמידים הציעו - התפתחות, מטרה, שינוי פנימי בגישה של סיזיפוס - הובילו אותנו הלאה בחיפוש המשמעות, והזמינו עוד צמדים של ניגודים שאיתם ודרכים אנו מבינים את המושג הזה: הנאה/סבל, אובייקטיביות/סובייקטיביות, פסיביות/אקטיביות, תאיזם/אתאיזם. דיברנו על טולסטוי וניטשה, גנדי ואמא תרזה, מכונת האושר של נוזיק ונגינת הגיטרה השמיימית של עומר. השיחה רק התחילה ועשתה חשק לצלול עמוק יותר לפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית בזמן הקצר שנותר לנו ואולי בשנה הבאה.
בחצי השני סיכמנו את הקריאה בנובלה "האף" עם כמה עיבודים מוזיקליים שלה. פתחנו בשאלה איזו מין מוזיקה יכולה להתאים לנובלה הזאת, והניסיון לתת לזה מילים עזר לנסח מחשבות ופרשנויות של הנובלה. ראינו יחד את קטע הסטפס מתוך האופרה "האף" של שוסטקוביץ בביצוע הרויאל אופרה האוס, וקטע מתוך סרט האנימציה הרוסי "האף או הקונספירציה של החלוצים" משנת 2020, ודיברנו על קרקס עולה בלהבות, על צחוק ואימה, חלום וסיוט, ודרכם על מושג הגרוטסקה שהוביל לחיפוש תמונות כיפי להפתיע בגוגל. צפינו גם בסרט אנימציה מ1963 ודיברנו על הפסקול שלו, שהזכיר לעומר תיאטרון הבוטו יפני ולורוניקה את הבללייקה הרוסית. סיימנו בכמה דקות מתוך פתיחת האופרה המוזרה של שוסטקוביץ והתפזרנו הביתה בקריאות "נוס! נוס!" נרגשות.
Comments