השבוע ה-12 של בית חינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון של תלמידי בת ים
הגשם והסופה הובילו לנוכחות דלילה, אבל היה כיף עם התלמידות שהגיעו וניצלנו את הזמן לעבודה משותפת על עבודות החקר. התחלנו בפרזנטציה של יובל, שכותבת עבודת גמר על דיכוי במחשבה המרקסיסטית. יובל הכינה מצגת מרשימה שהסבירה מושגי יסוד אצל מרקס, והציגה כמה פנים של מושג הדיכוי. היא קיבלה שאלות רציניות, גם מהצוות המלומד וגם מתלמידות שנתקלו במושגים האלה בפעם הראשונה, וחשבה יחד עם הקבוצה על המשך העבודה - במיוחד על פרק המשך שעוסק באסכולת פרנקפורט.
אחר כך, כדי לקדם את העבודה של ורוניקה על מסה בנושא אנרכיה, התחלנו לקרוא יחד בסבב את "מדריך לאנרכיסט המתחיל" של ז'ול לרמינה. הטענות בטקסט היו משכנעות להפתיע ועוררו בחינה מחדש של רעיונות של הובס שדיברנו עליהם בשנה שעברה. ורוניקה, שכותבת מתוך התנגדות עזה לרעיונות אנרכיסטיים, מצאה בו עמדה מגובשת ורצינית להתפלמס איתה.
לסיום, לכבוד אדלינה שכותבת מסה בנושא פרידה, קראנו יחד שיר של יעקב רז בשם "להיות זה להיפרד", ודיברנו עליו. אדלינה התכוונה להשאיר את השיר הזה מחוץ למסה, כי בקריאה ראשונה חשבה שהוא מדכא, אבל השיחה המשמחת למדי שהוא עורר בכיתה הובילה לכמה שאלות טובות והיא שוקלת זאת מחדש.
התלמידים יצאו מהכיתה עם ספרים למסור לחברים החולים שנשארו בבית, לקראת הישורת האחרונה של העבודה על טיוטות הטקסטים. בשבוע הבא יגישו לנו את הטיוטות.
חזרנו מהחופש, ובינתיים הספקנו לשכוח קצת מקאנט... חזרנו במהרה על השיעור האחרון כדי לגלות שבעצם מקאנט לא שוכחים כ"כ מהר.
הגענו לטענה של קאנט לפיה משפטי המתמטיקה הינם א-פריוריים וסינטתיים, לכאורה צירוף בלתי אפשרי. קראנו מה קאנט חושב על המשפט 5+7=12, וגם על משפט הקו הקצר. בדוגמא הראשונה טוען קאנט שהמשפט5+7=12 הוא משפט סינתטי, שכן הוא מוסיף מידע חדש שאינו קיים ב"חמש-ועוד-שבע". לפי קאנט, כדי להגיע ל-12 יש לבצע פעולה (בזמן) של ספירה, המחייבת הסתכלות ולא ניתוח מושגי.
בדוגמא הגיאומטרית קאנט מביא את 'משפט על הקו הישר', שהוא הקו הקצר ביותר בין שתי נקודות. טענתו היא שהנשוא מוסיף מידע שאינו כלול בנושא- ה"קו הקצר" אינו נכלל במושג "קו ישר". הדרך לבחון את אמיתות המשפט היא לשרטט במרחב (הממשי או המדומיין) את הקו והנקודות ולהסתכל בהם. בשתי הדוגמאות קאנט נזקק להסתכלות אך לא מדובר בהסתכלות חושנית, אלא בהסתכלות טהורה שאינה תלויה בנסיון החושי. כאן ניסינו להבין מה היא בכלל הסתכלות טהורה. דיברנו על החלל והזמן כעל צורות הסתכלות, מעיין משקפיים/פילטר/תבנית דרכם אנחנו רואים את העולם. חלק מהתלמידות קלטו במהרה, חלקן שאלו עוד ועוד שאלות, ונראה שאצל אחרות הדברים מתקשים לשקוע. נמשיך בשיעור הבא.
אחרי ההפסקה השרביט עבר לאילה, לקלריס ליספקטור וה"סיפור החמישי" . חמש גרסאות סיפור שונות לאותו מקרה מצער בו המספרת התלוננה על ג'וקים וגם נפטרה מהם. כשהכנו את השיעור חשבנו שחמש הגירסאות השונות הן מעיין תבניות דרכן רואים את המציאות. כלומר ניסינו לגשת לרעיון החומר-צורה של קאנט דרך הספרות, וכך להעמיק את הבנת הרעיון. בפועל הסיפור כ"כ הטריד את התלמידות שחשבו לשלוח את ליספקטור לאשפוז פסיכיאטרי. דיברנו על היצרים האפלים שלנו, תהינו אם ספרות עשויה להגביר או לנרמל את היצרים הללו, או שמא דרכה מתבצעת סובלימציה שלהם. אורי, כמו תמיד, נתן לנו זווית הסתכלות נוספת לפיה יש לספרות ערך אפיסטמולוגי, כי דרך עיניו של האחר אני מגדילה את הידע שלי עצמי על העולם (ובכך מתקרבת לידע האלוהי המושלם והשלם). ובסוף, איך לא, מצאנו את עצמו שוב מדברים על מלחמה ומוסר מלחמה. החלטנו שאחרי הבגרות נקרא ביחד את המסמך הידוע בשם 'רוח צה"ל' ונדבר על הדברים באופן מובנה.
Comments