שבוע תשיעי בבית החינוך באונ' ת"א. מי שיצטרף אלינו לשעה קלה, לא יתחרט גם השבוע 😊 :
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
השיעור הועבר ברובו על ידי התלמידים. בחלק הראשון, ליאור ונעמה העבירו לנו פרזנטציה על "הארי פוטר", שבמקרה או לא הסרט הראשון בסדרה חוגג בימים אלה 20 שנה! באופן אולי טבעי (כלומר, תרבותי) רוב התלמידים הכירו קודם את הסרטים ובעקבותיהם הגיעו לספרים, והמפגש על הסדרה האהובה על רובנו עוררה התלהבות גדולה.
ליאור ונעמה עשו מצגת מקסימה, שתחילתה בטירת הוגוורטס, עם מבט מבחוץ ומבט מבפנים - אל הכיתה וחדר האוכל, עם הצגתם של הארי פוטר, הרמיוני ורון, כולל מעברים לקטעים מהסרט הראשון ואילך, שמראים אותם בהתבגרותם, ודמויות מרכזיות נוספות, וסיפרו גם על ארבעת הבתים שהקימו המכשפים, על משחקי הקווידיץ' ותפיסת הסניץ' ועל משפחת וויזלי שמותחת את גבולות החוקים בהוגוורטס.
הן המשיכו עם חידון ששלחו לנו בווטסאפ הקבוצתי, שעל פיו נקבע לאיזה בית כל אחד מאיתנו מגיע ולאחריו אפיינו את תלמידי אותו בית. סיימנו את השיעור עם קטע מתוך מיוזיקל של הארי פוטר.
בין לבין תהינו מה סוד המשיכה של הסדרה, שהיקף התרגומים והתפוצה שלה מתקרב רק לתנ"ך, וסיפרתי להם איך בעבר הרחוק כל כך של סוף האלף הקודם, לאנשים לא הייתה סבלנות לחכות לתרגום אז רבים למדו אנגלית בזכות הספר, ועל התורים העצומים בחנויות עם הגעתו של תרגום נוסף בסדרה. החלק השני נפתח עם "ספרדית בספרות" - פרזנטציה של איתי, שבחר שיר בספרדית שהוא אוהב, "אני אחזור" של המוזיקאי בלאס קאנטו.
איתי הקריא את השיר בספרדית וגם תרגם אותו לעברית. כך מתחיל השיר בתרגומו - "הישארי הלילה כדי לצפות בזריחה, / שארגיש את קולך מלטף אותי. / הישארי עוד שנייה אחת, אין מה להפסיד...". אח"כ הוא שאל על מה לדעתנו השיר.
כולנו חשבנו שזה שיר אהבה של גבר לאישה, שעומדת לעזוב אותו והוא מצידו מבטיח לשאת את פחדיה, לרקוד איתה גם בנסיגות, ואז איתי סיפר שזהו למעשה שיר שקאנטו כתב לסבתו, שנפטרה בזמן הקורונה.
הוא סיפר על תהליך הכתיבה של השיר (שלא נכתב בתחילה כשיר), על עיבוד השיר לאירוויזיון (והראה לנו את הביצוע, בתחילה כקליפ ואח"כ באירוויזיון), על הבדלים תרבותיים בין ספרד לישראל (למשל ביחס לנשיקות שמוזכרות בשיר, לקוראים בספרדית מובן מאליו שמדובר בנשיקות על הלחי ואין בהן מימד אירוטי), ועל התהליך שהוא עצמו עבר עם תרגום השיר, שתחילתו בתרגום מילולי ואח"כ עיבוד כדי שהשיר בעברית יישמע כשיר אבל גם לא יאבד את משמעותו במקור, וגם על התחושה שלו שהדובר בשיר מבין אותו כי גם הוא כמוהו איבד את סבתו בתקופת הקורונה. דימוי הירח הדומיננטי בשיר, העביר אותנו לשיר הבא בתכנית שלנו - "ירח מלא ופרידה הקטנה" של טד יוז.
דיברנו על שם השיר כאפשרות כניסה לשיר, ועל מופעים של ירח בתרבות (עלו הקשרים של בריאה ומיתולוגיות, של ירח כמטפורה וכממשות, של דברים שקורים בירח מלא - אנשי זאב, ערפדים, אנשי הירח, של ליקוי חמה ושינויים).
כל אחד יצר רשימה של שירים וסרטים/סדרות שהירח הוא מוטיב משמעותי בהם, אז יצרנו פלייליסט מהשירים וניסינו לבדוק מה התפקיד של הירח ביצירות שהוזכרו. משם תהינו מי זו פרידה הקטנה, ומה זה אומר שהיא מוצבת כך, באותה נשימה עם הירח שנמצא בשיא גודלו.
בכיתה יב' של רנה ורבין
אתמול במהלך שיחת הפתיחה שבה כולן מספרות איך עבר השבוע, סיפרתי לבנות על שיעור חינוך מיני שהעברתי בכיתה ח' בגימנסיה. הן עצרו הכל, וביקשו שאתחיל מהתחלה. אז עצרתי הכל ולימדתי אותן את השיעור המלא, והקדשתי הרבה זמן לענות על כל השאלות שעלו בדרך. כולן למדו הרבה דברים חדשים, בין השאר גם פיסות מידע שסתרו כל כך הרבה טקסטים שהן גדלו עליהם, כתובים ובעיקר מצולמים, עד שכולן, כפי שהגדירה אחת מהן, חוו פיצוץ מוח בו זמנית. הדימוי של פיצוץ המוח הגיע מהסדרה "פה גדול" בנטפליקס, שאחת מהן היא מעריצה שלה. (וגם אני).
אחרי ההפסקה - חזרנו לחמדת. קראתי בקול את הפרק השישי תוך כדי הערות ביניים משעשעות וחכמות מהקהל. טליה הצטרפה אלינו וסיכמה את הפרק כחתונמי. כולן הסכימו באנחה כבדה.
לסיום יצאנו לחצר וישבנו בשמש תוך כדי בדיקת פרטים בגוגל על סיפור יעל וסיסרא, וקריאה בטלפונים של הפרשנויות השונות לאורך השנים (מגרסאות חזל של אם היא הזמינה אותו אליה אז ברור שהיא מכרה סקס ועד יעל כגיבורה של תנועת ההשכלה).
סיימנו בשיטוט במוזיאון בית התפוצות, בדרך לקפה, שם מצאתי ספר של מלאכת יד בוכארית (שתי תלמידות בכיתה הן ממוצא בוכארי), ונהנינו לדפדף ולהתפעל מהאריגים, הרקמות, כלי החרסינה, כלי הכסף, התכשיטים ושאר האומנויות.
היתה היום תחושה נהדרת של מימוש האפשרות ללמוד בצורות מגוונות ותוך כדי תנועה, בהרמוניה ומתוך חברות. כך שכולנו הרגשנו היום שמחות ומאד מודות על ההזדמנות הנדירה שקיבלנו.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
שיעור שהוא הזדמנות. חלון יקר ערך להיכרות. רוב התלמידים לא הגיעו; טיול שנתי. נשארתי עם שישה, מהם שניים שלא מדברים אף פעם.
הזמנתי את כולנו לקפה בארומה בבית התפוצות. ישבנו לשולחן גדול ופטפטנו. עלו דברים יוצאי דופן. הכרנו ממש ולעומק.
חזרנו לכר הדשא שליד הבניין, אבל לא הצלחתי ללמד. האווירה היתה פתוחה ואישית ושובבה. לא היה לי סיכוי.
יצאנו להפסקה.
אחרי ההפסקה שיעור מרתק, מסקרן, מלא התייחסויות של התלמידים. לא למדנו "חומר", כי רוב הכיתה לא היה איתנו.
התחלנו בשאלת הנחיצות של מושג האלוהים, המשכנו בהוכחות לקיומו ולדיון עליהן, משם קפצנו לאונטולוגיה וניסינו להבין למה הכל קיים, בדקנו עד כמה תיאוריית המפץ הגדול מיתולוגית.
איכשהו קפצנו לאנרכיזם פוסטקפיטליסטי ודיברנו על חאכים ביי וספרו TAZ.
אחרי שעה שלמה של דיון צפוף, טעון ומורכב, נגמר לתלמידים (וגם לי), המשכנו עוד לפטפט קצת ברעש מחריש אזניים בכיתה המתפרקת והביתה .
בכיתה יא' של טל יחזקאלי:
כהרגלנו, התחלנו את השיעור בתרגיל, לחמם את המחשבה, הכתיבה והדיבור. היום עסקנו בקשר שבין חלום למציאות, כלומר במה שעשוי עדיין להישאר מציאותי או אמיתי גם בתוך עולם החלום.
ביקשתי מהתלמידות לרשום חלום שחלמו השבוע בפירוט נרחב ככל שניתן, וכשסיימו, ביקשתי שיסמנו את כל האלמנטים הבלתי הגיוניים והבלתי מציאותיים שהופיעו בחלום. חלקן הגיבו - ״זה החלום כולו!״ וחלקן טענו בתוקף שהכל מציאותי למהדרין. כדי לממש את התרגיל, יובל הסכימה לחלוק את החלום המיוחד שלה עם כולנו - וכך כל אחת יכלה לבחור אלמנט אחד, לחלוטין בלתי מציאותי, מהחלום של יובל, וכעת - בשלב השלישי של התרגיל - למצוא מה כן מציאותי בו.
ויקי בחרה את העובדה שבחלומה יובל הייתה דג במים - ואמרה שלמרות שהיות יובל דג הוא דבר מופרך לחלוטין, עדיין היות הדג-יובל במים, הוא דבר הגיוני מאוד, שכן זה מקומו של הדג.
יובל עצמה הסבירה שדברים משונים בחלום שלה עשויים במבנה מטאפורי שמתקיים במציאות הרגשית שלה - המעטפת שהיא הייתה עטופה בה, לדוגמא, היא מעטפת רגשית שנמצאת מסביבה גם במציאות.. יולי בחרה להראות כיצד אלמנט משונה ביותר של חלומה של יובל - שליחתה לחלל על ידי זרוע מתכתית שמחוברת לצבת - מזכירה את המכונות שנמצאות בקניונים ומקבלות כמה שקלים לתוכן ואף פעם לא מוציאות דבר, בעצם.. כלומר - מצאנו שגם הדברים המשונים ביותר הורכבו מדברים מציאותיים או ממשיים מאוד, בין אם במציאות הפיזית או זו הרעיונית.
זו, כזכור, בדיוק המסקנה שמגיע אליה דקארט באנלוגיית הציירים שמופיעה לאחר טיעון החלום, בהגיון הראשון, כך שבאופן טבעי, מיד לאחר התרגיל שבנו אל הספרים וקראנו יחד את החלקים הללו ב״הגיונות״. עקבנו יחד אחר הרטוריקה הספקנית של דקארט, שמטיל ספק גם בהטלת הספק בחושים, ובאופן שבו הוא רותם את הקוראות למהלך שלו. התאמנו שוב בחילוץ טיעונים, הנחות ומסקנה, וצעדנו עוד צעד במהלך המכריע של דקארט, שבשיעור הבא יגיע לשיאו..
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
לאחר שסיימנו עם חזרה אינטנסיבית, החל מתחילת הסמסטר, על חומרי הלימוד באתיקה, המשכנו הלאה למטאפיסיקה. התחלנו, כראוי, ממשל המערה האפלטוני.
מרגע שהזכרתי את המשל, יונתן, מבלי למצמץ, סיפר אותו לפרטי פרטים, מבלי להשמיט אף פרט. מיד לאחר שסיים התלמידים קפצו בזה אחר זה, מדקלמים את ניתוחי המשל - "אנשים לא רוצים לשמוע את האמת!
אנחנו לא רוצים לצאת מאזור הנוחות שלנו! ובכלל אי אפשר לדעת מה המציאות! והחינוך! והחושים" - גדלו להם, הפילוסופים הקטנים. חזרנו עוד על תורת האידאות, ונוי, שכתבה את פרויקט הסיום שלה בנושא, הזכירה לנו מהן בדיוק אידאות, ומדוע אפלטון טוען לקיומן.
לאחר ההפסקה, בשביל להתרענן מעט מהצפת התכנים לאורך החזרה, עלינו למרפסת, נהננו מהשמש ודיברנו על אהבה. מהי אהבה? התחלנו מהצפה כללית של רעיונות. ארז העלה את ההסבר האבולוציוני, והתעקש שאת כל דוגמאות האהבה שהעלנו ניתן, בסופו של דבר, להסביר על בסיס הסבר זה. אחרים הטילו ספק: בכל זאת, טענו, האהבה האנושית לא דומה לזו של בעלי החיים, כך נראה. עוד עלו חשדות כי כל אהבה אינה אלא אהבה עצמית, והזכרנו את התזה של ניטשה, המקשר בין רגש האהבה לחמדנות. לנוכח קולות ציניים, שטענו שכל התאהבות חולפת, הקשבנו לגאיה ואריאל, בני זוג כבר יותר משלוש שנים, שסיפרו לנו על שינויי האהבה לאורך זמן.
הגרסאות השונות של השניים לתיאור הזוגיות יצרו תמונה נפלאה ומשעשעת של אהבה, ולנוכח מראה יפה זה סיימנו את המפגש.
Comments