שבוע עשירי בבית החינוך באונ' ת"א. אחרי שתסיימו את קריאת עיתוני סופ"ש אתם מוזמנים לפנות מעט זמן להנות גם מזה (בעצם בעיקר מזה 😊) :
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
כבר לא מעט זמן ש"המופע של טרומן" מוזכר אצלנו כל שבוע, רק שהפעם הדרישה לראות אותו הייתה נחושה מתמיד. תוך דקה אלעד וליהיא העלו את הסרט (הצטערנו רק שלא נערכנו עם פופקורן). לקראת הצפייה התכווננו על כמה דגשים, כמו היחסים בין האמנות והחיים עצמם ודמותו של היוצר/האמן, שלבים במסע של הגיבור, וגם על מה היצירה מעבר לרובד המיידי שלה. עיקר הדיון היה בסיום הצפייה (וקצת אחרי הפסקה שעשינו).
דיברנו על מכלול הגורמים המאפשרים את קיומו של המופע של טרומן (היוצר, מערך ההפקה, כוחות כלכליים של פרסום ומכירות, הקהל...) ועל היעדרה הכמעט מוחלט של השאלה המוסרית שבעצם השימוש שנעשה בטרומן (שמנוסח כטובת הכלל, כמהלך שמביא תקווה ואושר לאנשים). דיברנו על המסע שלו שתחילתו בקבלת העולם כנתון, על הקשר בין השם טרומן לפונקציה שהוא ממלא, ובהמשך - לדרכו אל הידיעה של מהי המציאות ומי הוא, ועל ההזדהות של הצופים איתו הקשורה לזיהוי המגבלות (החיצוניות/חברתיות והפנימיות - כמו פחדים או טראומות) על הרצונות האמיתיים שלנו ולשבי החלום הבורגני. דיברנו גם על התאוצה שצברו מאז הסרט תוכניות הריאליטי, על ריבוי המצלמות המתעדות אותנו ועל הטמעת הפרסומות בחיים שלנו כמו בסדרה (למשל דרך מותגים שאיתנו במרחב הציבורי או שאנחנו מדברים עליהם). עלו גם הקשרים מיתולוגיים כמו סיפור גן עדן (ולמה בורות היא לפעמים ברכה, או על מה שמחכה לטרומן בחוץ, בנוסח "בזיעת אפך תאכל לחם"), או השוואה בין פיג'י עבור טרומן לאיתקה עבור אודיסאוס... וגם פוטנציאל החירות שטרומן מנסח בסיום המסע שלו משעבוד לשחרור, כשהוא אומר לכריסטוף אלוהי המופע: "אף פעם לא הייתה לך מצלמה בראש שלי".
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
את המפגש הקודם סיימנו בקריאה ב'שלוש אחיות' של עגנון, ולכן פתחנו את זה הנוכחי בדיון בדמויותיהן המיתולוגיות של המוירות, אחיות הגורל. לאחר סגירת חוב זה, מהשיעור הקודם, חזרנו לקרוא בפוליטיאה. הפעם, במוקד הדיון, שאלת חינוכם של השומרים: כיצד ניתן, שאלנו לצד סוקרטס, להפקיד את הכוח בידי גורמים מסוימים במידה, מבלי שאלו ישתמשו בו לרעה, כנגד התושבים עליהם נדרשו לשמור?
קראנו על הכוח הרב שמייחס סוקרטס למעשה האמנות, כחלק מהדיון בחינוך הראוי, שכן לזו פנייה לצד הרגשי שבנפש האדם; סוקרטס מציע כי עלינו לשכתב את האגדות שאנו מספרים לילדינו, ולהחליף את 'השקרים המזיקים' שבסיפורי הילדים ב'שקרים מועילים'.
בהנחיית סוקרטס, יצאנו לתרגיל כתיבה, בו ביקשנו מכל חברי הקבוצה לבחור בערך מסוים שנראה להם ראוי ולכתוב סיפור ילדים אודותיו. לאחר 20 דקות של כתיבה, שבנו לשמוע חלק מהסיפורים, שהיו יפים. בלט במיוחד הסיפור של אלכס ודריה, שכתבו על החשיבות של ביטוי רגשי. הן תיארו זאת באמצעות עולם דמיוני, בו לכל אדם חיית-טוטם המלווה אותו וקשורה אל נפשו, וניתן להבחין באמצעותה בשינויי מצב רוחו. הסיפור תיאר ילדה שהחליטה לנסות להתנתק מחתול הטוטם שלה, בכדי להסתיר את רגשותיה.
לקראת פרידה, יעלי סיפרה בקבוצה את המיתוס של אורפיאוס ואורידיקה, שזכה לתגובות נלהבות. ביקשנו, לקראת המפגש הבא, לנסות ולחשוב על סיבות אפשריות לכך שאורפיאוס, רגע לפני היציאה מן השאול, מסובב את ראשו. אל המחשבות האלו נשוב בשבוע הבא
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
בשיעור הפילוסופיה אנחנו שוב עם דקרט ואולי כבר הזמן לסיים.
כבר עברנו על עיקר המהלך שמביא לקוגיטו והאנרגיות פוחתות.
עברנו על הטקסט במקראה וניסינו לזהות את מה שלמדנו בכיתה במילים מודרניות עם הטקסט הישן הזה.
לא קל ולא פשוט, אבל התמודדנו.
אחר כך נתתי לתלמידים שאלת בגרות אמיתית על דקרט והם נתבקשו לענות.
בזמן שהתלמידים עבדו על השאלה, פתחנו עלמה ואני בסדרה של שיחות אישיות עם התלמידים והתלמידות.
היה משמעותי מ אוד.
לאט לאט הם התקדמו בתושבה על השאלה והגיעו לשיחה עם דוגמאות טקסט. הדבר הזה עזר לעלמה ולי לזהות קשיים ונקודות חוזקה.
בשבוע הבא נפרד מדקרט ונעבור לדיויד יום. גם בשבוע הבא נמשיך עם המהלך של שיחות אישיות ונפגש עם כל תלמידי הכיתה.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
השיעור נפתח בניסיון לסגור את המעגל הראשון בלימוד פוליטיאה שנפתח לפני שני שיעורים: דיון בשאלת היתכנות אחדות הסגולה הטובה ובקושי שלנו לקבלה. תזכורת אודות תפישת הטוב של אפלטון מול זו של גלאוקון. ודיון במשל האוניה. אחרי שהצגתי את שתי הבעיות שעולות ממשל האוניה: המדינה שתופקר כשההמון ישתלט על האוניה והמדינה שתלך לאבדון כאשר תרוכז בידי שליט שישים את טובתו לפני טובת המדינה, חשבתי לתת להן משימת כתיבה בה הן מציגות את הבעיות ואז עונות לשאלה כיצד ניתן להתגבר עליהן? האמנם לכל אדם מגיע לבחור? האם לאדם שלא עבר בחינה בסיסית באזרחות, למשל, אכן מגיע להצביע בבחירות? הן ביקשו שלפני שהן ישיבו בכתב, נקיים על כך דיון בכיתה וכך היה. התפתח דיון טוב בו התלמידות, בין היתר, פיתחו את ההצעה והציגו שאלות מעניינות אודותיה: האמנם מספיקה בחינת ידע באזרחות או שאולי חשובה גם התנהגות אזרחית טובה? האם ראוי שאסירים/אסירים לשעבר שלא יודעים להבחין בין טוב לרע יצביעו? איך המדינה תשמור בד בבד על היותה טולרנטית, ליברלית וטובה? איזה רף יש להציב לבחינה? ועוד. הכתיבה עצמה נדחתה לבסוף כמטלה ביתית.
אחרי ההפסקה חילקתי להן דף הנחיה לקראת ההערכה החלופית (כתיבת עבודה בחנוכה בהיקף של חמישה עמודים) עם דגשים לכתיבה נכונה. קראנו בו יחד. הסתבר שיש לתלמידות כיוונים כלליים לכתיבה עליהן חשבו כבר בשנה שעברה אך הן נזקקו להדרכה בתהליך חיפוש הביבליוגרפיה. כך, תוך התייעצות עם עלמה, התקבלה החלטה לבקר בספריית סוראסקי. זה היה סיור קצר ולא ממצה אך הן קיבלו טעימה לקראת ההמשך.
Comments