השבוע ה 26 במיני קמפוס שלנו באונ' ת"א:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי:
על הפרק היה לנו "מבחן במה", תוכנית אירוח ספרותית שבה יש מנחה ושלושה מרואיינים - דליה רביקוביץ, נתן זך ודוד אבידן, המייצגים את הדוברים בשירים הארספואטיים שלהם. כדי לשכלל את השאלות והתשובות, דיברנו קצת על הדרך שעברנו איתם עד כה וגם צפינו בכמה ראיונות - מפגש של אבידן מ-1975 עם סטודנטים, קטע מתוך "בקריאה ראשונה" של אבירמה גולן עם רביקוביץ, וכתבה של כאן 11 ששודרה עם מותו של זך. אחרי הצפייה והשיחה על כל אחת מהתכניות, כ"א בחר/ה 2 פתקים ובהם נקודות שונות להתייחסות (למשל, מקורות השראה, תפיסת הכאב, עצות למשורר/ת מתחיל/ה, פרטים ביוגרפיים משמעותיים, תהליך היצירה, מה זה שיר? למה צריך שירה? שירים שהולחנו, המרחב שבו מתקיים השיר, היצירה ככורח או בחירה, ועוד). אח"כ יצאנו להעמקת התחקיר בשמש הנעימה. לירון השמיע משירי המשוררים המולחנים, אלעד, ג'ניפר ולינוי נכנסו לדמותם של זך, רביקוביץ ואבידן (בהתאמה) ורעות ראיינה...
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של עליזה אברהם:
התחלנו את השיעור בכך שהשבתי לתלמידות על שאלה שעלתה בשיעור שעבר. סיכמנו את לימוד קאנט באמצעות מטלת כתיבה קצרה: בחירת אחד הצווים, הצגתו ותיאור כיצד הוא עשוי לסייע להן בחייהן.
עברנו למיל. תחילה תוך הצגת ניגודו הבולט לקאנט ואח"כ תוך קריאה בטקסט והצגת הביקורת לפיה התועלתנות מתירנית מדי למוסר. כשחיה הצטרפה היא שאלה שאלות שחידדו את הביקורת הזו. אחרי ההפסקה התפתח דיון על ההבדל בין תועלתנות אקט לתועלתנות כלל. אחת התלמידות שאלה שאלות שחידדו את ההבחנה ואז ביקשתי מהן לקרוא פסקה אצל מיל ולהכריע אם היא מבטאת תועלתנות אקט או כלל ולנמק. אח"כ עברנו לביקורת לפיה התועלתנות תובענית וטובענית מדי. בקצרה הזכרתי כיצד הקשיים האלו באים לידי ביטוי בפילוסופיה של פרפיט.
קראנו בטקסט את הביקורת לפיה התועלתנות עוסקת בהנאות חזיריות ואת תגובתו של מיל והתפתח על כך דיון צמוד-טקסט בשאלה אם מותר לפי התועלתנות ליהנות לפעמים גם מהנאות נמוכות או שהיא שוללת אותן מכל וכל.
לקראת סיום הצגתי בפניהן את השאלה האם העובדה שהתועלתנות עשויה לסייע בפתרון בעיות או דילמות מוסריות מהווה יתרון או חסרון. הצגתי בפניהן את משימת הבית: להציג בעיה מחייהן. להראות כיצד התועלתנות עשויה לפתור אותה ואז לדון האם זה יתרון או חסרון.
מכיוון שניפגש רק אחרי פסח הצגתי בפניהן גם את משימת ההערכה החיצונית: רפראט על טיילור.
בכיתה יא' של אושי שהם קראוס:
סיימנו עם תורת האידיאות של אפלטון, אבל עוד לא כתבנו ממש במחברת.
אני מתלבט: האם להכתיב ולסדר ולנסח ולארגן...או...אולי פשוט חומר חדש?
אני מתייעץ עם התלמידות (לבנים יש בגרות). וכמובן: כשהשאלה היא חומר חדש לעומת חיזוק והידוק חומר שלמדנו כבר, הבחירה היא: חומר חדש.
אנחנו מכוונים לקריאת טקסט של טיילור על אלוהים, ואני נותן מבוא; מעין חצי שיעור בפילוסופיה של הדת.
מתחילים בפונקציונליזם: פרויד וטוטם וטאבו, וויניקוט והדובי שאיתו ישן התינוק בלילה.
ממשיכים לפרדוקס של אאותיפרון ופרדוקסים נוספים.
אני מציג את ההוכחה מהסדר וכבר מתחיל להיות קשה.
וכשאני מנסה להציג את ההוכחה האונטולוגית, אני מרגיש שזה כבר יותר מדי ליום אחד.
כמובן שכל החומר מלווה בשיחות כלליות על המושגים, על הרגשות והמחשבות שהמושגים האלה מעלים.
ואני מתפלא מאוד לגלות שרוב התלמידות (למעשה, כולן) לא מתעניינות לא באלוהים, לא בה' ולא בקדוש ברוך הוא.
הדת לא רלוונטית להן, אלא ברמה של כיבוד הורים, סבים וסבתות.
הן לא אתאיסטיות (בעיני). כדי להיות אתאיסט צריך אמונה ועניין חזק בנושא. אפילו התנגדות רעיונית למושג של אלוהים. וכאן: אלוהים פשוט לא משחק שום תפקיד שיכלי או רגשי בעולם של התלמידות.
מזרחיות, "רוסיות", אשכנזיות....כל סוגי המוצאים ותתי הקומבינציות העדתיות לא משנות כאן.
אני שולח את התלמידות למשימה: להמציא דת, קוסמוגוניה ואפילו כמה פסוקים מספר קדוש.
גם כאן, מתוך 4 קבוצות עבודה, רק תלמידה אחת כותבת משהו "דתי". משהו שיש בו שמץ של "תיאולוגיה". האחרות מייצרות פרודיות משועשעות על הנושא.
מעניין
בכיתה י' המשולבת של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
פתחנו את השיעור בהמשך הרפרט של ליאונרד, שנאלצנו להפסיק באמצע לפני כשבועיים. שבנו ביחד אל סדרת האנימה "וואן-פיס": ליאונרד הציג את הגיבורים המרכזיים בסדרה ואת הקונפליקטים השונים המלווים כל דמות, ולאחר מכן ביקש מחברי הקבוצה לנסות ולכתוב עם איזו מבין הדמויות הם מזדהים ולהסביר את הבחירה שלהם.
לאחר הפתיחה של ליאונרד התפצלנו לקבוצות, לקריאה אחת אחרונה במשתה האפלטוני - נאומו של אלקיביאדס. ביקשנו מכל תלמידה לנסות ולחשוב על קישורים אפשריים בין דבריו של אלקיביאדס לבין שניים מהנואמים הקודמים. ההתמודדות העצמאית עם הטקסט הייתה טובה: כולם עבדו והתאמצו להבין, ובשיחה לאחר הקריאה ניכר שעיקרי הדברים בהחלט הובנו, וחברי הקבוצה שבו עם תובנות מעניינות: ורוניקה ציינה שאלקיביאדס מציג את הארוס מנקודת מבטו של אדם שבור לב, ושאלקיביאדס מתאהב בסוקרטס משום מילותיו, ולא משום יופיו החיצוני; אדל השיבה אותנו להשוואה שעורך אלקיביאדס בין סוקרטס לסטיר המיתי, המכשף את מאזיניו; יובל זיהתה את המאבק הרעיוני בין השיטה ההסברית התיאורטית של סוקרטס, לבין הסיפור האישי של אלקיביאדס. שוחחנו על היחס המורכב שמציעה היצירה בין פילוסופיה לספרות, וכיצד אלקיביאדס הוא מחד ביטוי מובהק למימוש תורת האהבה של סוקרטס, ומצד שני התרסה כנגדה.
נפרדנו מהמשתה והמשכנו הלאה, ליצירה הקלאסית הבאה שלנו: האודיסיאה. יעלי סיפרה לנו על הרקע המיתי לפרוץ המלחמה, בתחרות בין שלושת האלות על תפוח הזהב. אז המשכנו לרפרט אחד נוסף, של עדן ואדלינה, שהציגו בפנינו את סיפור מלחמת טרויה. עדן תלמידה חדשה יחסית, שהצטרפה לקבוצה במהלך השנה, והיה כיף לראות אותה משתלבת בתכנים ומציגה היטב את סיפור המלחמה!
הרחבנו עוד בדיבורים על דמותו של הומרוס ונתנו דברי מבוא על האיליאדה והאודיסיאה. נמשיך במסע הביתה בשבוע הבא.
Comments