את השבוע ה 14 של בית החינוך בקמפוס אונ' ת"א קינחנו במסיבת חנוכה קטנה עם סופגניות ו'רנגות' קצרות של תלמידות הספרות של ענבל (כדי לדעת מה זו רנגה, תאלצו להמשיך ולקרוא את הסיכום). עוד קודם לכן, אירחנו בשיעורים השונים את ד"ר תמר אברמוב, יועצת לנשיא קרן מנדל (התומכת ומלווה אותנו לאורך השנים). תענוג גדול היה לכולנו לפני היציאה לחופשת החנוכה.
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
היינו במתכונת מצומצמת מאוד אז התיישבנו לנו בארומה ודיברנו על נעימה ששון. לינוי, שלא הייתה בשיעור האחרון, נשארה עוד תחת הרושם שנעימה ילדה קטנה ואובססיבית, אז ליהי נחלצה להגנתה של נעימה והתעקשה להוכיח ללינוי שזה ממש לא המקרה ולמשך דקות ארוכות דיברנו על תהליך ההתבגרות וההתפקחות של נעימה. אח"כ פרסתי קלפים שבכל אחד מהם הצעה לתרגיל כתיבה אחר. לינוי קיבלה משימה לכתוב קטע קצר מאוד בחרוזים, לתמר יצא תרגיל בהזרה - לכתוב על חפץ מנקודת מבט לא שגרתית ולליהי - לכתוב מאמר קצר.
יצאו טקסטים מפתיעים ויפים (ליהי, למשל, כתבה טקסט קצר שעוסק במידת החופש בילדות ובבגרות שמסתיים ביכולת של אדם בוגר לממש חירות אישית ובתנאי שהוא עדיין בדיאלוג עם הילד שבתוכו, תמר כתבה על שולחן: "השולחן עליו מונחים הדברים שלי מצמיח שורשים. כעבור זמן מה יוצאים ממנו עלים, פרחים וריח של אורכידאה. השולחן שלי התהפך עלי"). המשכנו עם הסיפור "נס חנוכה" של אריאל הירשפלד ודיברנו על ניסים כרגע שבו הרצון שלנו פוגש את העולם ומתממש (או להפך - כשמשהו שאנחנו מאוד לא רוצים שיקרה אכן לא קורה), ועם הרוח הזו יצרנו כמה רנגות - כתיבה משותפת ברוח המסורת היפנית. אחרי ההפסקה הצטרפנו לשיעור שסיגל העבירה לקבוצה של אושי וכך הרווחנו שיר נהדר של יאיר הורביץ ודיון מעניין בכיוונים שלרוב אנחנו לא מגיעים אליהם בשיעורים שלנו.
הנה רנגה אחת שלינוי הקריאה במפגש המליאה שערכנו לכבוד חנוכה:
האם אני אחראית לניסים שלי? ומתי אני מחליטה מהו נס עבורי? מה גורם לזה להיות כל כך משמעותי בעיניי, שהוא ראוי להיקרא נס?
ניסים שמתרחשים בלבי ובראשי בלבד, מה החשיבות והמשמעות שלהם?
אני הולכת ברחוב ופרחים קטנים מתפרצים בין מרצפות בטון. מהמרפסת הקרובה מישהו מנגן בפסנתר.
הרצפה רוקעת ונפתחת בפניי, בולעת אותי לעולם אחר. נראה שהטבע משחק פה חלק גדול כי אני לא רואה שום בניין באופק.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
יום מלא אירועים וריגושים.
פתחנו בפרזנטציה מעולה של יובל. היא הציגה בצורה מפורטת את המיתוס של פרומתאוס, והובילה אותו לדיון כיתתי בשאלה: אם פרומתאוס, "החושב בטרם מעשה", ידע שהוא עתיד לשלם על מעשיו בעונש נוראי, למה בכל זאת בחר להעניק את האש לבני האדם?
מהפרזנטציה של יובל המשכנו לדיון מסכם ב"פוליטיאה". עומר ניסח כמה שאלות שקשרו יחד בצורה מאורגנת את כל מה שלמדנו בחודשים האחרונים: מול איזו תפיסה של מוסר סוקרטס מתמודד? מה מטרת הנאום שלו? למה הוא טוען שהאדם המאושר הוא האדם המוסרי? למה הוא בוחר לדון בכך דרך שאלת המדינה הצודקת? איך משל המערה קשור לזה? התלמידים והתלמידות הפגינו שליטה יפה בפרטי הטקסט, ושילבו בדיון גם את הרעיון המרכזי דרכו ניגשנו לדמות של סוקרטס: שהחכם האמיתי הוא זה שיודע שהוא לא יודע. סיכום הקריאה שלנו הוביל לתורת האידאות של אפלטון, שהתלמידים והתלמידות מתחילים.ות להתמודד איתה ועם השאלות שהיא מעלה. הרעיון שיש אמת מוחלטת עומד בניגוד כל כך חזק לתפיסת "לכל אחד יש את האמת שלו" שתלמידינו חיים ונושמים אותה. היה מעניין לראות את התלמידות מגשרות בין התפיסות דווקא דרך משל המערה, בטענה שלכל אחד.ת יש גישה לחלק מהאמת, והטעות היא לחשוב שהאמת שאנו רואים היא האמת כולה (לכן החכמה היא לדעת שאיננו יודעים). הדיון הזה עוד ימשיך ללוות אותנו בקריאת הטקסטים הבאים, ובינתיים הוא השתלב בצורה יפה ומפתיעה בחצי השני של השיעור, שבו עסקנו במושג הנרטיב.
החלק הראשון של השיעור נחתם בשיחה מרגשת עם האורחת שלנו, ד"ר תמר אברמוב מקרן מנדל. תמר הציגה בכיתה את המחקר שלה, שעוסק ברעיון ההרפתקה בספרות המסעות המודרנית, והתלמידות שלנו שאלו אותה שאלות.
בחלק השני קראנו את "הסיפור החמישי" של קלאריס ליספקטור, המגולל שוב ושוב את אותו סיפור מעשה, אך יוצר ממנו בכל פעם מבנה שונה של משמעות. דיברנו על מושג הנרטיב, ושאלנו כיצד אפשר לבנות נרטיבים שונים מעובדות בלתי-משתנות. התלמידות הבחינו בדרכים ספרותיות שונות לעשות זאת: כותרות, נקודות מבט, מוקדים עלילתיים, מסגרת הזמן של הסיפור. אבל הדיון חרג מתחומי הספרות, ומצאנו את עצמנו דנים בנרטיבים תרבותיים שנטווים סביב מחלות כמו איידס, סרטן וקורונה. הרעיונות מחלקו הראשון של השיעור התגלגלו גם לכאן: על הרלטיביזם של האמת, על גישתנו החלקית אליה, על האופן שבו השפה וה"ידע" לא רק מגלים אלא גם מסתירים. חלק מהקסם של כיתה משולבת הוא שגם כשאני ועומר מתכננים דברים שונים, באורח פלא הם תמיד מתחברים.
סיימנו את השיעור בפרזנטציה של ניקולס. ניקולס ידוע בגישתו המרדנית למשימות שלנו - בכל שבוע הוא מקפיד לסטות לגמרי מההנחיות שלנו, ובדרך פרדוקסלית לקלוע לרוח המשימה בצורה מדוייקת. הפרזנטציה שלו על המיתולוגיה הניקולסית הייתה דוגמה מפוארת לכך.
ומשם המשכנו לחגוג את חנוכה עם כל תלמידי.ות בית החינוך, ברכות וסופגניות.
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
מפאת מחלתו של אושי, עלמה פת שמיר, מנהלת בית החינוך הובילה היום את הכיתה. עלמה העבירה לתלמידים מצגת קצרה על מין, מגדר ומיניות (זו כיתה מרובת בדיחות מיניות, ושמחתי להכניס קצת שפה יותר מודעת, וגם הופתעתי לגלות שיש מודעות רבה משחשבתי) והמשכנו לצפייה בסרט. בחלק השני של היום לקחנו חלק בשיעור שסיגל העבירה על "בשעת התבהרות" של יאיר הורביץ .
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
עם סיום שיעור המשלים ולקראת חנוכה תכננתי לפתוח את היום במשימת כתיבה בה התלמידות מתארות חוויה מחייהן בה הן יצאו מחושך לאור. לפני שהתחלנו בכך, החזרתי לאחת התלמידות את המטלה משבוע שעבר. היא הייתה מאוד נסערת מההערות וכתוצאה מכך חלק גדול מהשיעור הראשון נסב סביב שאלת ההתמודדות עם ביקורות, מהות תהליך הכתיבה, חשיבותן של ההערות, והצורך של התלמידות לקבל גם הערות חיוביות.
מתוך החוויה הסוערת הזו, תרגיל הכתיבה על היציאה מהחושך לאור קיבל תזמון טוב: הן כהזדמנות 'לטפס מיד שוב על סולם הכתיבה' כדי להימנע מחרדת כתיבה עתידית, הן כהזדמנות לפעילות שקטה שתרגיע את הרוחות, והן כתזכורת שמחוויות קשות ניתן לצאת לאור. התלמידות בחרו לכתוב על תקופת הקורונה שלמרות קשייה הולידה דברים חיוביים.
אחרי ההפסקה דנו בעבודות לחנוכה. מיקדנו שאלות מחקר ומחשבות כלליות על מבני העבודות. רעננו את הדגשים לכתיבה נכונה. והשאלנו ספר מהספרייה. לבסוף, נפגשנו במליאה עם סופגניות שהמתיקו את היום ומילים שהרחיבו את הלב.
Comments