חודש של לימודים בבית החינוך באונ' ת"א. תראו את כל העושר הזה, האושר הזה 😊 :
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
את השיעור פתחה לינוי, עם פרזנטציה על המיתולוגיה המצרית. לפני כמה שנים הגיע לידיה קומיקס עם דמויות מהמיתולוגיה המצרית והיא נשבתה בקסם, אז היום היא סיפרה לנו על האלים והיחסים ביניהם, על הסכסוכים, האהבות, הקנאות והנקמות, סיפורים שחלקם הזכירו לנו סיפורים מקבילים מהמיתולוגיה היוונית. היה מרשים לראות את השליטה שלה בנושא, את הידע שצברה מסקרנות, והיא הצליחה להדביק לא מעט מאיתנו בהתלהבות (מה שבא לידי ביטוי גם בשאלות ובהשתתפות, וגם ברשימה שנוצרה בסיום הפרזנטציה, של תלמידים אחרים שרוצים להציג יצירות שמעניינות אותם).
אח"כ דיברנו קצת על מקצועות שנחשבים בעיני החברה ועל היחס למדעי הרוח או לבחירה באמנויות, שמעוררת לא פעם שאלות כמו - אבל מה עושים עם זה, ואיך מתפרנסים, ובכלל מסתבר שזו סוגיה שכבר העסיקה אנשים בעת העתיקה, כך למשל כתב אובידיוס באלגיה האוטוביוגרפית שלו: "... חרש שבתה את לבי מוזה בשיר נעימות... אז יוכיחני אבי: 'מה בצע בהבל בחרת? / הומרוס, שר השירה, הון לא צבר בשיריו!'...".
דיברנו גם על פרויקט קסנדרה, שיתוף הפעולה בגרמניה בין חוקרי ספרות לצבא במגמה לחזות משברים עתידיים, ובעקבותיו דיברנו על היתרונות של חקר הספרות על פני תחומים אחרים, וגם על שאלות אתיות שפרויקט כזה מעלה.
אחרי ההפסקה קראנו קריאה צמודה בפרק 23 באודיסאה.
התחלקנו לארבע קבוצות, עפ"י הדמויות המרכזיות - אודיסאוס, פנלופה, טלמכוס ואוריקלאה, ובמהלך הקריאה אפיינו ביחד כל אחת מהדמויות וניסינו להבין את נקודת מבטה על המתרחש.
בפועל יצא שככל שהתקדמנו בקריאה, התחזקה ההזדהות עם פנלופה וגברה ההערכה על כל מה שעבר עליה בעשרים השנים האחרונות ובמיוחד מאז הגיעו המחזרים, בזמן שאודיסאוס שהה 7 שנים עם קליפסו ושנה נוספת עם קירקה, ועוד מעז עכשיו להגיד לה שהיא מוזרה, חסרת רגש ואדישה...
בכיתה יב' של רנה ורבין:
גמרנו את הצפייה ב'תבונה ורגישות'. דיברנו על ערכי התקופה של מפנה המאה התשע עשרה, מה יותר חשוב, אחרי הכסף, הכבוד האישי והמעמד החברתי או האהבה? דיברנו באריכות על שתי האחיות שמייצגות רציונליות מול סנטימנטליות, ערכי מסורת מול ערכים 'חדשים' של אהבה חופשית, ועל הכבלים שהגברים בני התקופה סבלו מהם, לעומת הכבלים החברתיים שהופעלו על נשים. הדיון סביב הסרט התפתח לשיחה על הטרדות מיניות, ניצול מיני, והדברים המוזרים השונים שאנשים עשו ועושים לגוף ולנפש כדי לעמוד בתנאים חברתיים ותקופתיים.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס:
אנחנו עדיין בחטיבת המבוא, או אולי בהדגמה ראשונה של מהי פילוסופיה. לומדים חופשי יותר ומצפים למקראות ולטקסטים שיגיעו בשבוע הבא.
התחלנו בדיונים כלליים על מהות האתיקה. ישבנו על הדשא מחוץ לבניין רוזנברג ודיברנו על החיים ועל החיים שראוי לחיות.
שאלנו: כל סוג של חיים וכל מצב ראוי?
הכיתה היתה חלוקה. אחדות דעים היתה ברצון של כולם לזנוח את הדשא ולחזור לכיתה. הסכמתי בפרצוף חמצמץ ונכנסנו.
השיחה הפכה יותר ויותר אישית, כאשר כל אחד והתלמידים, ואני בניהם, מנסים להגדיר מהו העקרון המוביל אותנו בחיים.
אושר?
הנאה פיזית?
סיפוק עמוק?
רכוש רב?
גייוון היה מרתק, ומה שמדהים אותי תמיד (אבל צריך כבר להפסיק) הוא העובדה שהתלמידים מדברים את גדולי הפילוסופים בהצעות שלהם.
אחרי ההפסקה צפינו בפרק מתוך "מראה שחורה". פרק שעוסק בדרוגים בלתי פוסקים של אנשים אחד אץ השני וניהלנו שיחה על המקבילה בחברה שלנו.
מפתיע לראות שהתלמידים אפילו לא מעלים בדעתם שהם חיים בעולם דומה: שהם מדורגים ללא הרף.
זה מצב כל כך מובן מאליו עבורם.
נמשיך בשבוע הבא.
בכיתה יא' של טל יחזקאלי:
בהרכב המלא הראשון שלנו מתחילת השנה, בשעה טובה ומלאת ריכוז, סוף סוף התחלנו לקרוא את ״הגיונות על הפילוסופיה הראשונית״ של רנה דקארט. בניגוד לטקסטים פילוסופיים אחרים שלמדנו בשנה שעברה, דקארט ריתק את התלמידות מהמילה הראשונה ממש.
הטון הוידויי, המערך הנרטיבי, הישירות והפשטות שבה הוא כותב ומוסר את מחשבותיו, התקבלו בשמחה רבה אצל התלמידות. התובנה הנוגעת לצורך שלא לסמוך על מה שהתעה אותנו בעבר, כמו גם הרעיון שאם היסודות מתמוטטים - בניין הידע כולו מתמוטט, עניינו אותן במיוחד. מאחר שלקריאה בעצם הגענו רק בסוף השיעור, נלך רגע לאחור - את המפגש פתחנו בתזכורת על השאלה ״מהי פילוסופיה״, ומייד לאחר מכן בתרגיל כתיבה להיכרות מחודשת אחת עם השניה, לכבוד ההרכב המלא לראשונה השנה. כל אחת מהתלמידות שלחה לי מבעוד מועד תמונת ילדות, וכעת התמונות כולן הוקרנו על הלוח, וכל אחת התבקשה לבחור תמונה ולספר את סיפורה של הילדה בתמונה, מנקודת מבטה.
יצאו שם כמה טקסטים רגישים, כנים ועמוקים. בתום התרגיל יצאנו להפסקה ומיד לאחר מכן - חזרנו לחומר של השנה: אפיסטמולוגיה ואתיקה. את אוסף השאלות שכתבתי על הלוח בהפסקה התלמידות חילקו בין התחומים בתבונה רבה, וגם זיהו לא מעט נקודות חיבור בין השניים, כלומר שאלות שיכולות להיכלל גם בתורת ההכרה וגם בתורת המידות, או שתלויות האחת בשניה.. בסיום התרגיל הזה, ולאחר שהבנו שנעסוק בתורת ההכרה בסמסטר הראשון, קפצנו ישר לקריאת דקארט.
תענוג גדול, ונמשיך בקריאה הצמודה בשבוע הבא.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
המשכנו את החזרה על האתיקה היוונית. את מרבית המפגש הקדשנו למוסר האריסטוטלי ולדיון משווה בין אפלטון לאריסטו. דיברנו על היחס השונה של השניים לשאלת השפעתו של המזל על המוסר, על מושג ה'אקרסיה' - חולשת הרצון, וגם שאלנו מה מידת האלטרואיזם של המוסר היווני, אם במרכזו דאגת האדם לאושרו שלו?
לאחר שעייפנו מחזרה אינטנסיבית, עברנו לדיון בחלומות ובלא מודע, לאור בקשתה החוזרת של ניקול לדון בנושא. הזכרנו את פשר החלומות של פרויד, ניסינו לשאול על פשרו של הלא מודע ועל מקומו בהכרה ואף בחנו את הרעיון הדטרמיניסטי מזווית חדשה: אם אנו מתנהלים בעיקר על סמך גורמים שכלל אינם מודעים לנו, מה מידת השליטה שלנו על חיינו? בנימה מהורהרת זו סיימנו, עד לשבוע הבא.
留言