במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי:
"צלצול בדלת. אני מביט בעינית. זר עומד מאחורי הדלת..." - עם תרגיל הכתיבה הזה פתחנו את השיעור, בכתיבה חופשית. בהמשך - דימינו שאנחנו מזהים את הזר (הוא מישהו מוכר, מוכר מאוד אפילו), ובשלב השלישי כתבנו טקסט שמתחיל במשפט "יש איש זר בבית" ומסתיים במשפט "והזר הזה הוא אני" (מתוך סדנת כתיבה של ליאת קפלן, הזר, בתוך: מטפחת כחולה הופכת לעומק באר - ספר סדנאות כתיבה). מי שרצו שיתפו בשלבים השונים של התרגיל ובסיומו (יצאו טקסטים מעניינים ששילבו בין אלימות וחמלה, חרדה והשלמה), ודיברנו גם על התהליך שעברנו ביחס לתפיסת הזהות שלנו - בתחילה כמשהו מופרד אל מול "אחר" כלשהו ובהמשך כהטמעת של ה"אחר" הזה בתוכנו, כגילוי שהוא למעשה אנחנו. עם מחשבות על זהות כיסוד נפרד וכיסוד היברידי, חזרנו אל גולדברג והמחזור "משירי הנחל", כשפנינו אל כתיבת מאמר משותף העוסק ביחסים בין המשורר והעולם/המשורר והטבע. העלינו מחשבות ביחס למאמר - אילו דברים אנחנו רוצים שיהיו בו.
אלעד הציע שתהיה במאמר גם התייחסות למשורר אחד נוסף לפחות שעוסק בשיריו ביחס לטבע כדי להבליט את ייחוד המהלך של גולדברג. הודיה אמרה שחשוב להתייחס למבנה של כל שיר ולמבנה של המחזור כולו. ג'ניפר העלתה את נקודות המבט השונות של כל אחד מהשירים גם ביחס למשורר/הנחל וגם של הדובר בשיר ביחס לעצמו. ועוד עלו התייחסויות לאמצעים האמנותיים - לחריזה, לחזרות, לניגודים - ואיך כ"א מהם פועל בשיר, לעצם הסדר של המחזור ולשוני של השיר הרביעי שהוא היחיד שבו מופיעות גם שאלות והוא גם היחיד שיש בו דוברת שבאמת יכולה לשיר לנחל... עם הרשימה הזו עברנו ל"וריאציות גולדברג" - מאמר שכתב שמעון אדף המתייחס לתפיסת הזהות של גולדברג בשיריה, דרך השוואה עם משוררים אחרים (כדוגמת רביקוביץ, וולך ואלתרמן), וקראנו אותו קריאה צמודה, תוך כדי גיחה לשירי המשוררים האחרים, מה שהמחיש מאוד את חוויית הנפרדות אצל גולדברג לעומת התמורות והגלגולים (עד כדי התמוטטות העצמי) אצל המשוררים האחרים.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של עליזה אברהם:
הודות לעומר קיימנו היום שיעור דרך google meet, מעין זום, אבל יותר נוח . הפעם, לשמחתי, לא מול ריבועים שחורים ומושתקים. רוב הזמן התלמידות נכחו במצלמה וגם השתתפו בצורה לא רעה. רק שתי תלמידות הגיעו אז קיימנו שיעור חזרה לקראת סוף השנה.
אחרי שהן שיתפו קצת מתחושותיהן בבת-ים בימים אלו, ניסיתי להבין מהן אם יש להן שאלות או בקשות ספציפיות לחזרה על החומר. לא היו להן כ"כ אז התחלנו מחזרה על המהלך הכללי של דיקרט. עלמה הצטרפה ונראה היה שבסה"כ הן קשובות ומבינות. משם עברנו לנגיעה קצרה בבעיית הזהות של יום ואז, לבקשת אחת התלמידות, לריענון התועלתיות של מיל. ניכר היה שהתלמידות לא זוכרות את החומר ולכן החזרה היתה חשובה. אחרי ההפסקה עלמה שוב הצטרפה והנחנו על השולחן את השאלה 'איך הן מתכוונות ללמוד למבחן?' נדמה שעצם העלאת השאלה היוותה תזכורת חשובה ומכנסת לקראת המבחנים הקרבים. משם המשכנו לדבר על מיל וקאנט. בין היתר, קישרנו את דילמת 'ג'ים והאינדיאנים', שלא נחווית כדילמה עבור התועלתנים או הקאנטיאנים (כל אחד מטעמיו הוא), לשאלת ההפצצות בעזה. החזרה על קאנט התגלתה אף היא כחשובה ושם שמחתי לגלות קצת יותר השתתפות מצד התלמידות. לקראת סיום שמעתי מהן מה הן זוכרות ממשל המערה ולימדתי את ההיבט המטפיזי של המשל, שטרם לימדתי עד כה.
בכיתה יא' של אושי שהם קראוס:
טילים ושוב אנחנו בזום.
התלמידים והתלמידות כבר מתורגלים וגם אנחנו.
אבל מה עושים מול 12 חלונות שחורים של תלמידים ותלמידות ששוכבים – מתפנקים במיטה – ולא רוצים שהמורה יידע 😊?
לתת "הרצאה"? להעביר "חומר"?
מה מתאים לזום?
הר בפעם הקודמת שעשיתי משחק מיוחד ש (עלק) מתאים ויצירתי במיוחד לזום, חצי הבריזו?
ניצלנו את הזמן להמרה של בחינת סוף הסמסטר שלנו בנושא אלוהים ומטפיזיקה לתרגיל זהה שנעשה בזוגות בזמן אמת וניתן להתייעץ ולהיעזר בי כל הזמן.
וכך עשינו.
קצת יבש?
כן
אבל גם כולל תרגול של החומר וכתיבת חיבור וניתוח פסקה שהתלמידים לא נתקלו בה לפני.
חסכנו שיעור יבש בזמן מפגש ושחררנו לנו עוד זמן – פנים אל פנים – לדיונים מסעירים.
בכיתה י' המשולבת של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
התארחו אצלנו במפגש מבקרים מקק"ל, שהגיעו להתרשם מהתכנית, ופתחנו בהאזנה לדבריהם וליחס של הקרן ללימודי הרוח ועידודם. לאחר מכן, תלמידות הקבוצה סיפרו על חוויות מהלימודים בשנה האחרונה. היה כיף וממלא בגאווה להקשיב להן.
ממשיכים הלאה! אנחנו לקראת סיומו של סבב הרפרטים שלנו, בנושא 'מיתוס'. אלכס וסטסיה הציגו ראשונות, וסיפרו לנו על המיתוס של פירמוס ותיסבי, שסיפור אהבתם האסורה היווה השראה לסיפורו הידוע של שייקספיר, 'רומיאו ויוליה'. הסיפור היה יפה והבנות שלטו היטב בפרטיו, וכתרגיל לסיום, שאלו את חברי הקבוצה האחרים בדבר האפשרות 'לאסור אהבה'; המשכנו לפרזנטציה נוספת, של ניקיטה, שהתמקד בדמותו של המשיח ומופעיה בדתות המונותיאסטיות. ניקיטה עסק באופן בו רעיון הגאולה חוזר בשלושת הדתות, כמו גם בגילומו בדמות המשיח. לסיום, שאל על העולם האוטופי שלאחר ביאת המשיח, והאם זהו עולם שאכן היינו רוצים לחיות בו - שאלה שהובילה לדיון מעניין ביחס בין אמונה לבחירה.
מהרפרטים עברנו להקרנת תמונות משפחתיות של התלמידים, שנתבקשו מראש לשלוח, המתארות סצינה משפחתית מלפני כ20 שנים, עוד מלפני שנולדו - הכנה חגיגית לשיבתו הצפויה של אודיסאוס, וגם הזדמנות נהדרת להכיר קצת את הבתים מהם הגיעו חברי הקבוצה! כתרגיל, ביקשנו מכל אחת לנסות ולתאר את התמונה בתיאור אובייקטיבי וענייני ככל הניתן. לאחר מכן, בשלב השני, בקשנו לעשות להפך, ולתאר את התצלום מנקודת מבט אישית-רגשית. התרגילים היוו פתח לקריאה ב'מחשבות על הצילום' של בארת, ולדיון שלנו במושגי הסטודיום והפונקטום. הטקסט היה לא קל להבנה, אך פענחנו ופרשנו ביחד, צעד אחר צעד. הספקנו עוד לכתוב תרגיל אחד אחרון, וביקשנו מכל תלמיד לנסות ולתאר את התצלום תוך התייחסות לפונקטום שהוא מייחס לו.
ממש לסיום, הקשבנו לאלון ורז, בוגרי מגמת פילוסופיה מהמחזור הקודם, שהגיעו לביקור מרגש. בזאת נפרדנו לשלום לאחר יום חגיגי, עמוס אורחים ותכנים. התפזרנו לבתים, רגע לפני שנלווה את אודיסאוס השב, סוף כל סוף, לביתו שלו.
Comments