יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס:
שיעור לא פשוט בבת ים. אנחנו ממשיכים עם תורת האידיאות ומנסים לסכם. היו לנו כמה רכיבים: משל המערה, תורת האידיאות עצמה (על כל המורכבות שלה), ותורת האהבה האפלטונית (סוקרטס ודיוטימה) מתוך המשתה לאפלטון.
נשמע גדול מאוד. גדול מדי?
אבל הכל בקווים כלליים, בנקודתיות ובאופן עקרוני.
ועדיין, הסינתזה לא פשוטה. קשה קשה לי ולטליה להעביר את החומר האבסטרקטי וכמובן שקשה לחלק גדול מהתלמידים להבין את הדקויות האונטולוגיות האלה.
האם אפלטון והאידיאות שלו הם אנטי אינטואיטיביים?
האם התלמידים היו אנטי פילוסופיים?
האם אני הייתי אנטי לימודי?
שיעור שממנו יצאתי בתחושה כבדה, ולא פשוטה.
דרוש לנו עוד המון מאמץ, כדי להמשיך ולהתפתח ולהתקדם.
מה שמתסכל הוא שהאווירה של חדוות לימוד שאפיינה את הכיתה בשנתיים הראשונות, מתפוגגת (חלקית. רק חלקית) כשהיא נתקלת בקשיים ובתסכול גדולים כל כך.
מזל שטליה סיימה את המפגש בהצגת נושא מרתק מהמיתולוגיה היוונית.
קללת בית תבאי, הדמוקרטיה, והתיאטרון והקהילה המדומיינת האתונאית. היה מרתק,
וגם אלה מהתלמידים שהיו אבודים וששברו שיני מחשבה על סלעי האונטולוגיה, חזרו לפרוח.
יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
החורף השאיר בבית כמה תלמידים חולים, ומבחן גדול בהיסטוריה שצפוי מחר פגע בכמה נוספים, לכן היינו שוב בקבוצה קטנה היום - אבל התלמידות המסורות שהגיעו (וגם סטיבן אחד) היו כולן נכונות לקרוא וללמוד, והיה לנו כיף ביחד!
התחלנו בסיכום הדיון שלנו מהשיעורים הקודמים, בעמדה התועלתנית. חזרנו באופן מסודר על הנחות היסוד של השיטה, ועל כמה מהביקורות כנגדה, להן מגיב מיל בחיבורו: שוחחנו על ההאשמות כנגד התועלתנות כתורה נהנתנית, ועל טענתו של מיל כי הנאות נמדדות גם על פי איכותן, ולא כמותן בלבד; על הטענה כי השיטה תובענית מדי ליישום, והתגובה - כי אם כל אחד ינהג על פי עקרונות השיטה בסביבתו הקרובה, האושר יופץ כאדוות במים; והתייחסנו למתח בין התועלתנות לרעיון זכויות הפרט, אליו מגיב מיל בהפרדה בין תועלתנות אקט לתועלתנות כלל. לטובת חברי הקבוצה החסרים, חילקנו בינינו תפקידים לקראת חזרה על החומר בשבוע הבא, בה יציגו התלמידים שנכחו היום בפני היתר.
אחרי הפסקה קצרה המשכנו הלאה לקריאה שלנו במקבת', הפעם בתמונות 4 ו-5. שוחחנו על הסולילוקווי של מקבת', שהוצג עד כה רק על-ידי דמויות אחרות, כגיבור שאין שני לו, ואילו בפגישה הראשונה עמו בתמונה השלישית - רחשי ליבו מעידים דווקא על חשש גדול מנבואת המכשפות. בתמונה החמישית נפגשנו לראשונה בדמותה האדירה של ליידי מקבת', בקריאותיה אודות 'חלב האנושיות' שבבעלה, שאין בו די רוע לבצע את המוטל עליו, ובנכונותה המיידית לקבל את העול על עצמה. כמדי שבוע, קראנו את שתי התמונות גם ברוסית. דריה, שהרוסית נוחה לה יותר, המחיזה נהדר את דמותו של ליידי מקבת', וקטיה כמקבת' אל מולה.
היה מפגש מוצלח ומחמם. נפרדנו בקריאת 'Unsex me!' דרמטית, בשלוש שפות שונות, דרוכים ומתוחים להמשך עלילתו הסוחפת של המחזה.
Comments