שבוע תשיעי בבית החינוך באונ' ת"א. מי שיצטרף אלינו לשעה קלה, לא יתחרט גם השבוע 😊 :
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
כדי להבין יותר טוב את מושג ההזרה, את האופן שבו האמנות פועלת כדי "להשיב לתקנה את קליטת החיים השחוקה שלנו", צפינו בהרצאת טד של אמנית המיצגים מרינה אברמוביץ' ולאחריה בסרטון המתאר את המיצג שעשתה במומה, שבו היא יושבת ליד שולחן וכל פעם מישהו מתיישב מולה והם מסתכלים אחד לשני בעיניים, ואז מגיע בהפתעה אוליי, ממנו נפרדה כמה שנים קודם לכן במסע בן שלושה חודשים כשכל אחד מהם הולך לאורך החומה הסינית, מנקודות מוצא שונות, עד לרגע מפגש הפרידה ביניהם. בהרצאת טד היא מבקשת מהקהל לפנות למישהו שהם לא מכירים ולהסתכל אחד לשני בעיניים, וגם אנחנו עשינו את זה. האמנות של אברמוביץ' (על הטוטליות שבה) והאופן שבו היא תיווכה אותה בהרצאה יצרו אפקט חזק שהיו בו התרגשות, הזדהות, דחייה, התעוררות, מבוכה, תהייה על מצבים ועל עצמנו... המשפט "לשמוע את רחש הגלים" כבר הפך שגור, רינת הוסיפה לנו את "גם למראה ישן יש רגע של הולדת", ובעקבותיו קראנו ביחד את "ירח" של אלתרמן. עם כל אלה חזרנו ל"רשמים בתאטרון" ואל הרגעים של המערכה השישית (זו שלא קיימת בהצגה עצמה ושמתקיים בה מצב ביניים של בין לבין - בין הדמות המגולמת למי שמגלם אותה, כשהאמת של היצירה האמנותית זולגת לחיים עצמם), ואל נעימה ששון, שבעצמה מעוררת תחושות חזקות מאוד בקבוצה שלנו: "אובססיבית", "סטוקרית", "חיה בסרט ובפנטזיה"... קישרנו את תהליך הקריאה שלנו לתחבולה של ההזרה, של השהיית תהליך הקליטה שלנו את הדברים בהתהוותם, והעלינו שאלות שהגדרנו כפערים בעלילה (למשל, הפער בין שפת הדיבור שלה בדיאלוג עם מר הבדלה לעומת שפת זרם התודעה שלה וכמה דברים הפער הזה מלמד אותנו עליה, או למה היא כותבת משפט כמו "על מנת להחיות את העלילה מחדש", ולמה היא אומרת על המורה יחזקאל "יש אנשים, בלי שיתכוונו, והם אבוקה להראות את הדרך" - על איזו דרך היא מדברת?). ניסינו לעצב את דמותה של נעימה, מי היא הנערה שמתגלה לנו - מתבודדת מחברותיה ללימודים, עולמה הפנימי עשיר ומלא בתכנים, היא רואה דברים לפרטי פרטים, יש בה מודעות ויכולות ביטוי גבוהות והיא גם מציירת... לירון אמר שיש לה נפש של אמנית. איתי תהה לגבי הבחירה בשמות ובמיוחד לגבי יחזקאל ודיברנו קצת על הנביא יחזקאל בעקבות החזון של נעימה על יחזקאל אחר, מלא עיניים (וראינו גם את הקליפ של עמיר בניון "חזון יחזקאל", ודיברנו על הפרשנות שהוא בחר בה לעומת הפרשנות שנוגעת להיעדר אמונה, כלומר לאובדן הרוח). עלו די הרבה תהיות וקולות של מחאה וגם הבנה לגבי היחס של יחזקאל אליה (הדחייה, ההתעלמות, הערות כמו "ילדה קטנה"), והתעכבנו על הרגע שבו הוא עונה לה במלוא הכוונה והכנות - "אינני חושב שאני אדם מיוחד..." רגע שנקשר לקסם שנח על שניהם באותו הרגע. השפה המורכבת והדחוסה של הסיפור כבר לא מרתיעה אף אחד ואפילו להפך (היה כיף לעשות גוגל על כל מיני צירופים שנשמעו משונים והתגלו כציטוטים ממקורות שונים, או לתרגם לנו אותם לשפת ימינו), וכך יצא שהמשפט שסיימנו איתו הפעם - "הסוד ההופך חלש לגיבור" - עורר המון סקרנות להמשך.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
את המפגש הקודם סיימנו בקריאה ב'שלוש אחיות' של עגנון, ולכן פתחנו את זה הנוכחי בדיון בדמויותיהן המיתולוגיות של המוירות, אחיות הגורל. לאחר סגירת חוב זה, מהשיעור הקודם, חזרנו לקרוא בפוליטיאה. הפעם, במוקד הדיון, שאלת חינוכם של השומרים: כיצד ניתן, שאלנו לצד סוקרטס, להפקיד את הכוח בידי גורמים מסוימים במידה, מבלי שאלו ישתמשו בו לרעה, כנגד התושבים עליהם נדרשו לשמור?
קראנו על הכוח הרב שמייחס סוקרטס למעשה האמנות, כחלק מהדיון בחינוך הראוי, שכן לזו פנייה לצד הרגשי שבנפש האדם; סוקרטס מציע כי עלינו לשכתב את האגדות שאנו מספרים לילדינו, ולהחליף את 'השקרים המזיקים' שבסיפורי הילדים ב'שקרים מועילים'.
בהנחיית סוקרטס, יצאנו לתרגיל כתיבה, בו ביקשנו מכל חברי הקבוצה לבחור בערך מסוים שנראה להם ראוי ולכתוב סיפור ילדים אודותיו. לאחר 20 דקות של כתיבה, שבנו לשמוע חלק מהסיפורים, שהיו יפים. בלט במיוחד הסיפור של אלכס ודריה, שכתבו על החשיבות של ביטוי רגשי. הן תיארו זאת באמצעות עולם דמיוני, בו לכל אדם חיית-טוטם המלווה אותו וקשורה אל נפשו, וניתן להבחין באמצעותה בשינויי מצב רוחו. הסיפור תיאר ילדה שהחליטה לנסות להתנתק מחתול הטוטם שלה, בכדי להסתיר את רגשותיה.
לקראת פרידה, יעלי סיפרה בקבוצה את המיתוס של אורפיאוס ואורידיקה, שזכה לתגובות נלהבות. ביקשנו, לקראת המפגש הבא, לנסות ולחשוב על סיבות אפשריות לכך שאורפיאוס, רגע לפני היציאה מן השאול, מסובב את ראשו. אל המחשבות האלו נשוב בשבוע הבא
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
בשיעור הפילוסופיה אנחנו שוב עם דקרט ואולי כבר הזמן לסיים.
כבר עברנו על עיקר המהלך שמביא לקוגיטו והאנרגיות פוחתות.
עברנו על הטקסט במקראה וניסינו לזהות את מה שלמדנו בכיתה במילים מודרניות עם הטקסט הישן הזה.
לא קל ולא פשוט, אבל התמודדנו.
אחר כך נתתי לתלמידים שאלת בגרות אמיתית על דקרט והם נתבקשו לענות.
בזמן שהתלמידים עבדו על השאלה, פתחנו עלמה ואני בסדרה של שיחות אישיות עם התלמידים והתלמידות.
היה משמעותי מ אוד.
לאט לאט הם התקדמו בתושבה על השאלה והגיעו לשיחה עם דוגמאות טקסט. הדבר הזה עזר לעלמה ולי לזהות קשיים ונקודות חוזקה.
בשבוע הבא נפרד מדקרט ונעבור לדיויד יום. גם בשבוע הבא נמשיך עם המהלך של שיחות אישיות ונפגש עם כל תלמידי הכיתה.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
שלושה חלקים היו אתמול לשיעור:
חזרה על דקארט שנלמד בשנה שעברה ע"י טל. קראנו יחד חלקים מרכזיים מהפרק הראשון וממשל השעווה ודנו בחלק מהשאלות שטל הציבה עבורן.
הסבר אודות ההערכות החיצוניות בכלל וזו המתקרבת בפרט: הגשת עבודה של חמישה עמ' אחרי חנוכה. עלמה הצטרפה לשלב זה והציעה שאכין דף הסבר של דרישות העבודה ושתערכנה פגישות אישיות עם התלמידות לפני חנוכה.
חזרנו למשל המרכבה של פוליטיאה שהזכרנו בשיעור שעבר והרחבנו על הקשר בין צדק במדינה לצדק אצל היחיד ועל האופן בו מתבטאת ההרמוניה בכל אחד מן המקרים. אחת התלמידות העלתה קושיה מעניינת: טענתו של אפלטון היא שאם כל אחד יעסוק במה שהוא טוב בו יהיה טוב לכל החברה. אבל אם, למשל, היא מצטיינת במתמטיקה אבל נכנסת לדיכאון וסובלת מאוד כשהיא נדרשת לעסוק במתמטיקה וגורמת בכך סבל לעצמה ולסביבתה, כיצד הדבר יוביל לטוב בחברה? התפתח דיון עם אפשרויות שונות ליישב בין הטענות/להבין אם אמנם יש ביניהן מתח.
Comments