הטיול השנתי של שכבת יא' שיבש לנו מעט את התוכניות אבל התעשתנו במהירות וזה מה שהתרחש:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של רנה ורבין:
הבאתי לכולן עותקי מתנה של ספר הסיפורים שאבא שלי כתב והוציא, אנקדוטות מחייו כמנתח כללי ("למה מוות זה תמיד ביחיד אבל חיים ברבים?"). הקראתי להן סיפור קצר אחד מתוכו, על זיופי ניתוחי אפנדיציט שהיו נפוצים לפני המלחמה במזרח אירופה, ומשם עברנו לדבר על המלחמה הנוכחית במזרח אירופה. כולן היו מאד מעורבות בדיון, שנחתם בנחרצות על ידי הודיה, "פוטין חי בסרט". אחר כך, עם טליה, דיברנו על השיעורים הספורים שנותרו לנו עד המתכונת והבגרות ואיך נתכונן לקראתם - אבל אנחנו במצב טוב מאד מבחינת החומר ונשארו לנו רק סרט וסיפור קצר. כך שאת שאר השיעור הקדשנו לצפייה בסרט 'הצבע ארגמן' עד תומו.
הן מאד מאד התחברו לסיפור, התרגשו עד כמעט דמעות, מחאו כפיים, קראו בקול, הורידו לספוטיפיי את שיר הנושא ונשארו עד אחרי הזמן כדי להגיע לסוף הסרט. היה מפגש מוצלח.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של עומר בן דוד
במפגש הקודם סיימנו בתרגיל בכתיבה יצירתית, שהתלמידים נתבקשו לכתוב לזה הנוכחי. בתרגיל ביקשתי מכל אחת לבחור חפץ מסביבה הקרובה ולתאר אותו בשני אופנים: האחד אובייקטיבי ככל הניתן, והשני סובייקטיבי.
פתחנו את המפגש בקריאת כמה מהטקסטים: נוי תיארה בובת חמור ישנה שעדיין מלווה אותה; סטפני את הגיטרה שלה; ניקול את השרשרת של אימה. באמצעות התרגיל, יצאנו לדיון בהבדל החמקמק שבין אובייקטיביות/סובייקטיביות, ובנקודת המבט בטקסט. ראינו, למשל, כיצד התיאור האובייקטיבי בוא תיארה נוי את בובת החמור מכיל רשת סבוכה של אסוציאציות ודימויים. בחירותה להשתמש בתארים כגון "מלוכלכת ודהויה" מיד מוסיפים ממד עלוב, מעורר רחמים אפילו, וגם מבלי לתאר רגשות כלל התיאור טומן בחובו רגש. כך, למדנו, מילים תמיד טעונות במשמעויות מרומזות, ואולי אין כלל "כתיבה אובייקטיבית".
לאחר התרגיל, המשכנו לדיון ברומנטיקה (לבקשת התלמידים - ארז ויונתן, לא פחות!). דיברנו על שורשי הרומנטיקה כתנועה תרבותית; על היפוך ההיררכיה המסורתית בין השכל לרגש; על הנשגב. סיימנו בדיון קליל יותר, אך מעורר מחלוקת, על "כללי המשחק בדייטים". דיברנו על כתיבת מכתבים כאפשרות לביטוי רגשי כנה, שונה מזה הום-יומי, ויצאנו אל תרגיל הכתיבה הבא שלנו: כתיבת מכתב (לאו דווקא רומנטית) לאדם שיש לנו דברים להגיד לו שמעולם לא אמרנו.
נקרא מהמכתבים (מבין אלו שירצו, כמובן) במפגש הבא!
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
אתמול בכיתה התרחשו, פלאי פלאים וניסי ניסים. נ'. התלמידה שישבה יותר מחצי שנה בשיעורים עטוית אזניות והאזינה באופן מוקפד למוזיקה, החלה לככב בכיתה.
זה התחיל בכך שהגישה לטליה (שמילאה את מקומי) דף עם קומיקס. טליה הגיבה ברצינות ובעומק וזה פעל כמו קסם. כמעט כמו קלישאה של סרט חינוך הוליוודי.
ומאז, בהדרגה (אבל מהירה - - שלושה שבועות) היא התחילה להאזין (אולי האזינה כל הזמן גם לנו) ואז להגניב כמה מילים, ובשיעור האחרון, פשוט לדבר ולהתייחס ולהגיב לסוגיות פילוסופיות. אין לי מילים.
ובחלקים היומיומיים יותר: סיכמנו על הלוח והכתבתי על הדוניזם עתיק, ואז כתבתי על הלוח על תועלתנות וסיכמתי חומר והכתבתי על בנתאם ומיל.
היה שקט מופתי (לא ייאמן) ובחלקים של הדיון וההסבר סערה סביב מושג האגואיזם.
בסוף, כשכבר אי אפשר היה להחזיק עוד, שלחתי אותם לראיין עוברים ושבים באוניברסיטה על מה שמפריע להם באוני', והתחלנו לנתח את נקודות המבט של המתלוננים, ביחס למושגים האתיים שהכרנו.
Commentaires