שבוע אחת עשרה בבית החינוך באונ' ת"א. שבוע רודף שבוע ואנחנו מרגישים כל פעם מחדש, זכינו אנחנו וזכו התלמידים:
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
בחלק הראשון של השיעור התמקדנו בתרגילי הכתיבה על "ירח מלא ופרידה הקטנה". התרגילים שנכתבו לפני שבועיים היו נקודת מוצא לטקסט שאמור להתמודד עם נקודות המבט השונות שבשיר ועם המשמעויות העולות מהן.
אז עשינו סיעור מוחות, על מה צריך לכלול טקסט כזה, וגם איך נקרא לו, בהתחשב בנקודת המבט שהציע לנו בילי קולינס בשירו "מבוא לשירה" (לעשות סקי מים עפנ"י השיר, לשוטט בחדריו החשוכים ולחפש מתג חשמל...).
לירון הציע שנקרא לטקסט טוקבק, ואימצנו בהתלהבות את הרעיון. כמה מהתלמידים צפו במסגרת יום הקולנוע הישראלי בסרט "זרים מושלמים", וזאת הייתה הזדמנות נהדרת להגיע דרכו לשאלות שנוגעות לכל יצירה - על מה היא ברובד המיידי, של תקציר העלילה, ועל מה היא ברובד העמוק יותר, של המשמעויות העולות ממנה.
גם מושג הטריילר עזר לנו, כחלק מהמחשבה של איך אנחנו "מפתים" את הקוראים לקרוא את מה שנכתוב, ודיברנו גם על "הנאת הטקסט" – מצידו של הכותב (גם ביחס למאמץ והמכשלות שבכתיבה שצריכים להיעלם בטקסט הסופי), ומצידו של הקורא - שאולי לא מכיר לא את טז יוז ולא את השיר ואנחנו צריכים לעורר בו סקרנות וגם לשכנע אותו שמה שאנחנו כותבים "זה בדיוק זה" (למשל דרך ציטוטים לחיזוק טענותינו). דיברנו גם על איך מתחילים (אולי כמו שאומר אמיר גלבוע, עם "השורה הראשונה שמכה בראש"), קראנו שוב את השיר - באנגלית, עברית וגם ברוסית! (לירון).
בחלק השני של השיעור עברנו לגוגול והפתיחה של "האף", התחלנו עם fun facts - כל אחד חיפש 5 עובדות מעניינות על גוגול (יצא פרוע) וקראנו את הפתיחה.
דיברנו על החוזה שנרקם בינינו לבין גוגול - שמציע לנו מצד אחד ריאליזם כמו פקידותי ומצד שני אנרכיה פרועה. עשינו תרגיל כתיבה של פעולה יומיומית מהסוף להתחלה, בהמשך לתיאור ארוחת הבוקר של איוואן יאקובלביץ' שנערכת בסדר הפוך.
לירז כתבה: "שמתי את הצלחת במדיח. שטפתי אותה. סיימתי לאכול את הספגטי האדום האהוב עלי, מזגתי לי מים כי אני מנסה להיות בריאה, והתיישבתי". אח"כ עברנו לדבר על גרוטסקה והאופנים שבהם היא חותרת תחת תפיסות מקובלות דרך ציור של גויה ושל גבי נתן.
בכיתה יב' של רנה ורבין
אז היום נפתח במסיבת הפתעה שהבנות הכינו לי לכבוד יום ההולדת, עם עוגה וכיבוד ושתיה - השקיעו ממש! זאת היתה הפתעה משמחת ביותר. אחרי בליסת מענגת של כמויות סוכר ומלח, פתחנו בנושא חדש: טנסי ויליאמס ו'ביבר הזכוכית'.
סיפרתי קצת על חייו של ויליאמס ועל המחזות הבולטים שלו, על ארה"ב בתקופת השפל הגדול ועל התקופה היפה שקדמה למשבר, על שנות היובש ועל מועדוני הג'ז, ועוד לפני כן, על מלחמת האזרחים, חלף עם הרוח (הקרנתי מיוטיוב קטעים נבחרים), סוף העבדות ומצב הדרום בתקופת המחזה. אחר כך חילקנו תפקידים והתחלנו לקרוא.
הבנות מאד אהבו את תחילת המחזה ונהנו לקרוא את התפקידים. עצרתי בכל רפרנס לא מוכר והדגמתי בעזרת הגוגל - גרמופון, כובע קלוש של שנות העשרים, סיינט לואיס, סקארלט אוהרה, גרניקה - כאן סטינו והרחבתי מעט על תולדות האמנות כי התברר שכולן חשבו שפיקאסו הוא אמן מתקופה היסטורית קדומה, אז סקרנו בעזרת גוגל תמונות את התפתחות הציור ממונה, מאנה ואקספרסיוניזם ועד קוביזם, סוריאליזם, דאלי ומגריט. הגוגל שימש אותנו לא מעט בשיעור הזה. אפילו חקרנו, בעקבות תמונות הביבר של לורה בהפקות השונות, את הגלגולים ההיסטוריים של חדי קרן (אפילו נמצא לנו תיעוד מאויר שלהם בידי צליין שהגיע לארץ הקודש בתקופת הרנסאנס).
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
מפגש גדוש היה אתמול. התחלנו בתרגיל קריאה אישי. התלמידים התבקשו לקרא את הפסקה הראשונה ב"תועלתנות" של ג'ון סטיוארט מיל. המשימה: לקרא בעזרת עפרון. לסמן כל מה שראוי לסימון, אבל לצד כל סימון, לכתוב מה החשיבות ומדוע סומן הקטע או סומנה השורה.
בנוסף, ואולי בעיקר, התלמידים נתבקשו לכתוב בשני משפטים את עיקר הפסקה, את הפואנטה של הכותב.
אחרי 45 דקות מעייפות, רוב התלמידים הגיעו למסקנה, שהם לא מבינים......לא מבינים את הטקסט. דיברנו על הקשיים בקריאה טקסט שאינו בן זמנינו, על התרגום הישן ועל האתגר של קריאת חומרים מופשטים כל כך.
נתתי את מטפורת חדר הכושר: הכל עניין של אימון....
קראתי את הקטע והסברתי את הדברים ויצאנו להפסקה מוקדמת.
בהפסקה פגשתי את עומר, המורה של כיתה יב', והגענו למסקנה שלשתי הכיתות לא תזיק פעילות חשיבה כייפית וסוערת. הצעתי להעביר את משחק האסטרטגיה "תרגיל הקוטג', שמדמה דילמת אסיר איטרטיבית.
שיחקנו, שתי הכיתות, בקבוצות מעורבות באחד האולמות. היה סוער ומרתק, אבל לצערנו, הזמן לא הספיק לדיון עמוק בדילמת אסיר ובדילמת אסיר ומוסר. נמשיך בשבוע הבא
בכיתה יא' של טל יחזקאלי:
הבוקר התחיל בכך שקפאו לנו הטוסיקים בבניין רוזנברג של קמפוס אוני׳ תל אביב, הסתבר שהמזגנים עדיין מכוונים לקור, ואין מה לעשות עם זה. הצעתי לכיתה לעבור לחדר הדוקטורנטיות בבניין גילמן למדעי הרוח, והן קפצו על ההצעה.
מיד כשהגענו לשם נוצר ה״קליק״ - הן התלהבו מהבניין, אח״כ מהחדרים של ביה״ס למדעי התרבות, הציצו בספרים בארונות, והתמקמו בטבעיות במעמדן החדש כדוקטורנטיות ליום אחד.
זה הורגש מיד - בחלל קטן ואינטימי, ישובות סביב אותו השולחן, הקריאה המשותפת בפילוסופיה זרמה הרבה יותר בקלות. התלמידות בעצמן העלו את ההבדל שבין ללמוד רעיון לבין לקרוא את הטקסט שניסח את הרעיון, התפלאו לשמוע שלפעמים בפילוסופיה גם לומדות רעיון ולא רק קוראות (״אבל איך זה יכול להיות??״), ודיברו על הקריאה המשותפת בפילוסופיה במונחים של ״כושר״. ובכן, בהחלט אפשר לראות שמדדי הלב-ריאה הפילוסופיים משתפרים.
קראנו יחד, וניסינו להבין, מהם הפשוטים והכוללים שבהם לא ניתן להטיל ספק? המשכנו לקרוא והופתענו שדקארט חוזר בו ומטיל בהם ספק, רגע אחרי שתלה בהם את מבטחו.
חשבנו יחד על ההבדל בין אמת במחשבה ואמת ביחס שבין מחשבה למציאות - תאימות/קורספונדנציה, ובשינוי שדקארט עורך במושגי האמת שלו בין פסקה אחת לשנייה, בתוך ההיגיון הראשון.
קראנו ושאלנו שאלות ולא התייאשנו גם כשהיה קשה, קיבלנו עוגה מתנה והסוכר עזר לנו לקבל את נוכחותו של אלוהים בטקסט, אחרי שכמעט הכל כבר מוטל בספק. נשארת השאלה, איזה מזון יעזור לנו לקבל את נוכחותו של השד המתעתע בעמודים הבאים? במחשבה שניה, אולי נצום בשבוע הבא :)
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
החלק הראשון של השיעור הוקדש להמשך החזרה במטאפיסיקה. שבנו אל דקרט, והפעם - לניסיונותיו להוכיח את קיום האל. מלבד להוכחות של דקרט, דיברנו בינינו על עוד כמה ההוכחות הנפוצות לקיום האל, ועל הביקורת כנגדן.
חברי הכיתה, החצויים בהגדרת אמונתם, התווכחו זה עם זה במרץ. אחרי ההפסקה, כשמאסנו מהעיסוק בניסים ותפילות, חברנו לקבוצה של אושי לטובת משחק פילוסופי שממחיש את "דילמת האסיר".
בהתחלה חברי הקבוצה מעט התנגדו, אבל מרגע שהמשחק התחיל, התחרותיות דחפה אותם והם התמסרו למשחק ברצינות תהומית! היה כיף לערבב בין הקבוצות ולשנות את האווירה (טוב, וגם לראות את התלמידים נאבקים ונחושים לנצח).
אלוהים ילכה לנו, עד שנשוב אליו בשבוע הבא.
Comments