דם, יזע ובדיקות ! זו היתה מנת חלקנו בפתיחת שנה"ל השביעית בבית החינוך למדעי הרוח של תלמידי בת ים באוניברסיטת ת"א.
התעקשנו (הו כמה התעקשנו) לפתוח את השנה, למרות המגבלות, במפגש פיזי עם התלמידים ואנחנו שמחים על כך מאוד.
אין כמו החזרה לבניין רוזנברג, משכנו הוותיק של בית החינוך שלנו, לפתוח איתה את השנה ואת הנשמה.
וזה מה שהתרחש אצלנו אתמול:
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
התחלנו עם המקראה. בהתחלה ניסינו לראות מה תוכן העניינים מלמד אותנו על הצפוי לנו בשנה הקרובה. עלו מחשבות על מגוון של ז'אנרים ותקופות, על אוריינטציה אירופאית מובהקת ועל דומיננטיות של גברים יוצרים לעומת אישה אחת בלבד. דיברנו על מה זה קאנון ועל סיבות אפשריות להדרת נשים ממנו, וגם על הכוח שיש ליצירות קאנוניות, שממשיכות ללמד אותנו משהו על עצמנו ועל העולם ולפעמים מושגים מהן הפכו לסמל או משל (ועם האזכור של דון קיחוטה וטחנות הרוח, היו שהתחילו לשיר את "זה הכל בשבילך").
כדי להתיידד עם המקראה כל אחד שקע בה לכמה דקות וסימן משפט או שורה שמשכו את תשומת הלב ואח"כ שיתף בשורה ובסיבות לבחירה בה (ודרך הבחירה כבר עלו בקשות, כמו להתחיל עם "ירח מלא ופרידה קטנה" של טד יוז בגלל המשפט המסתורי "הירח נסוג לאחור כאמן המתבונן נדהם / ביצירה // המצביעה עליו נדהמת", או עם "ראשית הידידות" של אדוניס בגלל המשפט המפתיע "נהיה חלוקים בדעותינו", וכבר התעוררה סקרנות למקרא תרגומים שונים לאותו שיר, מה שעורר שיחה על תרגום ועל מה שהולך בו לאיבוד, או מה יוליד מפגש נוסף עם "גנרל, הטנק שלך" אחרי שדיברנו על זה ש"אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים").
אחרי ההפסקה ולקראת "אודיסאה" דיברנו על מהי מיתולוגיה, ועל המפגש של מיתולוגיות עם זמננו אנו - דרך העבודה של נעה רז מלמד "דמטר ופרספונה" שמוצגת בימים אלה במשכן לאמנויות בעין חרוד (דיברנו על האופן שבו האמנית קושרת בין המיתוס לבין המעגל המשפחתי הקרוב שלה, של הנשים - סבתות, אמהות, בנות ונכדות, ובין המיתוס לבין חג הקציר בקיבוץ). אח"כ התמקמנו במאה ה-8 לפנה"ס, עם הומרוס ו"איליאדה" ו"אודיסאה".
דיברנו קצת על הקשר בין כלכלה וכתב, קראנו קטע קצר של רולאן בארת שבו הוא מתאר מה נדרש על מנת להעתיק יצירה כדוגמתן על פפירוס (שלושה חודשי עבודה) ומה נדרש כדי לקנות אותה (4 חודשי צום של חייל בלגיון, שהשתכר היטב). המשכנו עם הסיבות לפרוץ מלחמת טרויה, עם "משפט פאריס" בכלל ועם ייצוגיו אצל רובנס, ושקענו בשיחה על הבחירה של פאריס לתת את תפוח הזהב לאפרודיטה, שהציעה לו את האישה הכי יפה בעולם.
מצד אחד בחירה שטחית, מצד שני - הבחירה באלה אחת מתוך שלוש בכל מקרה הייתה מקימה עליו שתי אויבות חזקות, ומצד שלישי - האם הסגידה ליופי כבר לא קיימת בימינו? ניסינו להבין ביחד מה בחירה כזו והשתלשלות האירועים בעקבותיה יכולה ללמד אותנו על האופנים שבהם מתנהל העולם.
בכיתה יב' של רנה ורבין
היתה פגישה משמחת ומלאת חיבוקים היום, שהיה גם יום הולדת 17 לשמחה, לכבודה ערכנו ארוחת צהריים ארוכה במקדונלדס בקמפוס. בכיתה, לפני החגיגה, הספקנו לעלעל בחוברות שטליה הכינה לנו לשנה הקרובה ולדבר קצת לקראת הבגרות ואופי הלימוד המתוכנן לנו לסמסטר הקרוב. המשך המפגש היה שלהן - הן הובילו את השיחה, שאלו אותי שאלות, ושיתפו אותי במה שרצו. דיברנו על עבודות הקיץ (כולן עבדו ועדיין עובדות, גם כל שנת הלימודים), ועל המקצועות המוגברים האחרים שבהם תהיה להן בגרות השנה (יש כאלה שיש להן גם מוגבר ביולוגיה, ולאחת יש גם כימיה בנוסף).
שמחה ביקשה שאני אחזה את העתיד המקצועי של כולן לכבוד יום ההולדת שלה, אבל העדפתי לספר להן על אפשרויות פרנסה שונות, יוצאות דופן, ועל האפשרות לצרף כמה מקצועות שונים ולג'גל ביניהם, ושכל אחת תחזה בעצמה מתוך האפשרויות או מעצמה מה יהיה העתיד שלה. (השתדלתי להתאים דוגמאות של אפשרויות לאופי הנוכחות ולתחומי העניין שלהן.) גם אני נשאלתי מה עשיתי בקיץ (עבודה על סדרה, עבודה על מופע, עבודה על הרצאה, תרגום ספר, הקלטת אל המגדלור). שמחה אמרה שלאתיופים אין סיכוי כמו שיש למי שגדל (כמוני) בלמד. אמרתי לה שאני חושבת שהיא צודקת, אני גדלתי באזור פריבילגי ויש לזה השפעה ברורה.
הסיכוי הוא לא שווה, ובטח לא היה שווה כשאני התבגרתי. אבל המצב משתפר כל הזמן והסיכוי כן קיים. יש דוגמאות. גם הוספתי שאני אעשה מה שאני יכולה כדי לעזור לה להגשים את החלומות שלה, וכמוני יהיו עוד אנשים אחרים, אז הנה זה כבר סיכוי. (המוגבר השני של שמחה הוא 5 יחידות אמנות). כמעט כולן העלו נושאים ושאלו שאלות, אז עודדתי כמיטב יכולתי גם לגבי בנים או העדר בנים, ענייני משפחות, פחדי התבגרות, אמיתותם של ריטושי תמונות, ועוד.
סיימנו בהיכרות (שלי) עם להקת הבנים האהובה על כולן, מדרום קוריאה, ונדרשתי לערוך התלבטויות ארוכות מיהו הזמר היפה בקבוצה. נפרדנו בחיבוקים ליד האוטובוס, ונתראה לתחילת לימודים רשמית אחרי החגים.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
שיעור ראשון בכיתה י', מגמת פילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב. מחזור חדש עבורי ובית חינוך חדש. קודם כל, אני מתרגש כבר יומיים קודם 😊.
העניין מתחיל בהגעה לאוני' תל אביב ובפגישה עם הצוות. הלב מתרחב. טליה, ליאור וסיגל, ומורים חדשים שאכיר ממש ממש מעכשיו.
בכיתה חמישה בני נוער נרגשים. מי נרגש יותר? אני או הם? אנחנו מתחילים, ואני מספר להם על עצמי ועל מה שנעשה. כל אחד מציג את עצמו ואני שואל שאלות מוזרות כדי לשבור את הקרח.
הוא נשבר די מהר. אנחנו פותחים את השנה בקטע מהסדרה "מראה שחורה".
הקטע מתאר תוכנת דיבור "דמוית אדם", משוכללת, בעלת רגשות או "בעלות רגשות" (המירכאות הם חלק מהדיון אחר כך), ואדם שספק מתעלל בה, ספק מתכנת אותה.
קטע לא פשוט לצפייה. בלי אלימות מופגנת ומפורשת, אבל מכה בבטן. והדיון קולח וזורם ובועט. האם היא אמיתית? ומה זה אמיתי? האם היא אנושית? ומה זה אנושי? אבל רגע, רק "אנושי" זכאי למוסר? וכלב? ותרנגול? ויתוש? ועובר בן כמה שבועות? אני כל כך מתרשם מעומק התגובות ופשוט שוכח שהילדים זקוקים גם להפסקה.
בערב טליה פותחת קבוצת ווטסאפ לכיתה וכבר כייף לדבר.
התחלנו.
בכיתה יא' של טל יחזקאלי:
פתחנו את השנה במתכונת מצומצמת אך איכותית. לא קל להתכנס יחד בתקופה הזו, אבל הצוות של 'דרך רוח' הלך עד הירח וחזרה כדי שבכל זאת ניפגש. האמת, היה שווה. המפגש המחודש היה משמח ומרגש - כיף לראות איך התלמידות גדלו והתבגרו בחודשיים של החופש. חלקנו את החוויות שעברו על כל אחת בתקופה הארוכה הזו, הטובות והפחות טובות, ושיתפנו בתמונות מהחוויות.
בחלק השני של השיעור, ערכנו תרגיל של כתיבה יצירתית - כל אחת בחרה תמונה אחת מהתמונות ששיתפנו - וכתבה סיפור בהשראת התמונה. לא הגענו לאלף מילים, אבל כן לסיפורים מרתקים וייחודיים, שחשפו קצת מהעולמות המנטליים של כל אחת. בשיעור הבא, בתקווה שיהיה בנוכחות מלאה, נתחיל את העיסוק בחומר הפילוסופי העשיר שמחכה לנו לשנה הקרובה.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
חזרנו! וטוב שכך. היה מרגש לפגוש את כולם לאחר החופש. למרות הסרבול של בדיקות הקורונה וחוסר הודאות שכבר נעשה להרגל, הקבוצה הגיעה בהרכב מלא, וכהרגלה - מלאה באהבה.
את הסמסטר הקרוב נקדיש לחזרה אינטנסיבית ושיטתית על החומרים הרלוונטיים לבחינת הבגרות, בשלושת נושאי הלימוד שלנו: אתיקה, מטאפיסיקה ואסתטיקה.
התחלנו בחזרה על אתיקה. כיף לראות כמה התבגרו חברי הקבוצה: המפגש הראשון עם התכנים הללו היה בתחילת כיתה י'. עכשיו, ביב', התכנים דומים, אבל הדיונים והשאלות מסביב להם - בוגרים ומעמיקים יותר.
כאתנתחא לסיום, ולבקשתו של אלון, דיברנו על יסודות העמדה הליברטריאנית: קישרנו בין הליברטריאניזם לעיקרון החירות שהציע מיל, ושאלנו אודות מידת החופש הראויה לאדם בניהול חייו. האם ישנה בעיה מוסרית, למשל, בבחירתו של אדם בעבודה מבזה, כמו חשפנות? הדיון התחמם, אבל השעון סימן לנו לעצור.
באמת התגעגעתי אל הקבוצה הזו. מחכה לפגוש בהם שוב, לאחר החגים.
Comentarios