שבוע 13 בבית החינוך באונ' ת"א. זה מה שהתרחש אצלנו השבוע:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
עם הגילוי המרעיש משבוע שעבר, ש"נעימה ששון כותבת שירים" הוא למעשה סיפור בריאתה של נעימה ששון כסופרת, חזרנו שוב אל הפיסקה האחרונה, להשוואה שלה לדוד המלך ש"היה עומד (דוד) ועוסק בתורה עד שיעלה עמוד השחר" ואילו היא - "בעט כושל, כותבת ומועדת, כותבת ומוחקת..." (האם היא מקנאה בו על כך שבניגוד אליה יצירתו לא נובעת מכאב ומאהבה נכזבת? ומה בדבר כל הקשיים הכרוכים במלאכת הכתיבה...). דיברנו על השכתוב כביכול של עמליה כהנא כרמון את "בדמי ימיה" של עגנון, שגם שם מתגלה סיפור בתוך סיפור, שהטקסט עצמו של הסיפור הוא מה שהגיבורה תרצה כותבת, ועל ייסורי הכתיבה שהם מנת חלקם של אמנים. קראנו דברים שכתבו ג'ורג' אורוול, מרגרט אטווד והלן סיקסו על מקורה של הכתיבה ("כתיבת ספר היא מאבק נוראי ומתיש, כמו התקף ארוך של מחלה מכאיבה..." אורוול. "כתיבה כרוכה כנראה בחשיכה, בדחף להיכנס אל החשיכה ואם התמזל המזל אפשר להאיר את החשיכה ולהביא ממנה דבר־מה בחזרה החוצה אל האור" אטווד. "הכתיבה באה מהעולמות התחתונים, אי־שם למטה. יש הקוראים למקום הזה גיהינום אבל זה גיהינום טוב ורצוי, ובכל מקרה צריך לטפס כלפי מטה כדי להגיע אליו סיקסו). דיברנו על למה אי אפשר לכתוב ב"גן עדן", באזור הנוחות, וגם על "כתיבה נשית" לעומת "כתיבה גברית", על האופנים שבהם השפה משרתת סדר גברי במהותו ועל המשפט המפורסם של סימון דה בובואר - "אישה אינה נולדת אישה, היא נעשית אישה".
רעות הציעה שנקרא את "עברית" של יונה וולך וקראנו אותו וגם את "מלאך הבית" של פטמור (דימוי של אישה צייתנית וטהורה המבטלת את עצמה ואת רצונותיה בפני בעלה), ואח"כ את "כאילו חייך תלויים בזה" של אדריאן ריץ' - ודיברנו על הרלוונטיות של הטקסט הזה גם לזמננו. אח"כ הצגתי שני נושאים לדיון ואח"כ לכתיבת חיבור - כיצד הפתיחה והסיום משקפים את התפתחות הדמויות, ומהו תהליך החניכה הספרותית שעוברת נעימה ששון.
העלינו ביחד שלבים בדרכה של נעימה אל כתיבת הפרוזה, מהתחנה הראשונה של כתיבת שירים, דרך מצבה הנפשי, העניין שלה באמנות ובספרות, הריחוק החברתי שלה, ההתבוננות לפרטי פרטים החוצה ופנימה, זיהוי "הסוד ההופך חלש לגיבור", הדחייה שהיא חווה, הסגנון והקול האישי... את המהלך הזה נשלים בפעם הבאה, ובזמן שנשאר יצאנו לתרגיל כתיבה: לכתוב קטע קצר מנקודת המבט של יחזקאל כמי למעשה אוהב את נעימה, או - דיוקנה של נעימה כאמנית צעירה / תעודת הזהות שלה כאמנית. (כך התחילו איתי ורעות: "נעימה, עברו 20 שנה מאז שנפגשנו ועדיין את לא עוזבת את מחשבותיי. אני מקווה שטוב לך, שלפחות לאחד מאיתנו טוב... את האישה היחידה שאהבה אותי אהבת אמת, ואני - נבהלתי מפער הגילאים. מורה עם תלמידתו? היו מכניסים אותי לכלא...").
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
הקדשנו את המפגש הנוכחי לסיום הקריאה ב'פוליטיאה'. פתחנו במשל המערה. קראנו את פרק ז, ומקביל ורוניקה התנדבה לאייר את המשל על הלוח, ועשתה זאת נפלא. חברי וחברות הקבוצה טרפו את המשל, מנתחים אותו עד דק, מסרבים להשאיר במערה אפילו פיסה של חושך.
שאלנו למערות והצללים בחיינו; ניסינו לחשוב ביחד על אלו הקשורים במערה, ומדוע, אם בכלל, שירצו במסע המייסר אל עבר האור?; אגב כך שוחחנו גם על 'מכונת החוויות' של נוזיק, ובדקנו אם היינו מוכנים להעתיק את חיינו ליקום מדומה, בו יתגשמו כל חלומותינו, ומבלי שנדע שמדובר בהדמיה בלבד.
הדיון במשל נמשך עוד אחרי ההפסקה ואל תוך החלק השני. לאחר הקריאה במשל, הגענו סוף כל סוף לפיתרון הסוגיה בה פתחנו את החקירה בפוליטיאה, וחזרנו מהמדינה הצודקת אל הפרט: כשם שהמדינה הצודקת היא זו ההארמונית, טוען סוקרטס, בה כל פרט עושה את התפקיד הראוי לו, כזו היא גם נפש האדם. בזאת נפגשנו, למעשה, עם יסודותיה של אתיקת המידות, ועם ההקבלה הסוקרטית בין המוסר לנפש בריאה ומאושרת.
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
שיעור מגוון בכיתת הפילוסופיה שלנו. אנחנו מתחילים בחובה משבוע שעבר: הבטחתי שאתן לעשות פרודיה עלינו (בית החינוך ועלי). התלמידות חגגו את התוצרים. אני קצת פחות 😊.
ההמשך היה שיעור רציני וכבד על דיויד יום רשמים, מושגים ופעילות הדמיון.
בהתאם לשיטת שיפור כתיבה מבית מדרשה של חיה גלמן, עלמה ואני נותנים לתלמידות שלוש שאלות: מהו רושם על פי יום, מהו מושג שיכלי ואיך פועל הדמיון על פי יום.
במילים אחרות: מה שלמדנו ממש עכשיו.
ולב השיטה: אני עונה ליד' הלוח על שלוש השאלות שוב.
ואז נותן לתלמידות לענות.
הרציונל: המטרה היא לא לחשוב פילוסופית ולהתאמן בכתיבה, אלא רק להתאמן בכתיבה.
התוצאות מעניינות מאוד. קשה קשה קשה להעלות על הכתב תובנה פילוסופית.
יש לנו עוד עבודה.
אנחנו ממשיכים בטענה של יום, בנוסח שלי ש"אי אפשר לראות "בגלליות" (סיבתיות).
קשה להבין, ואז רעיון. התלמידות נשלחות לקמפוס לצלם אובייקטים ולכתוב מה בדיוק העיניים רואות.
התוצאות משעשעות:
"צילום של אסלה ריקה נקיה" וכיתוב "אני רואה מתקן שבו עושים צרכים ומורידים מים".
בכיתה אנחנו מדברים על ההבדל בין מה שראתה התלמידה בעיניים (אגן חרסינה לבן) לבין מה שמגיע מידע קודם.
והנה, נופל הטלכרט.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
משל השמש, משל הקו המחולק ומשל המערה. זו היתה המטרה להיום. ללמד את שלושתם, את נקודות הדמיון ביניהם ואת האופן שבו השניים הראשונים מהווים הכנה מקדימה או בסיס למשל השלישי. אמנם השיעור הזה התאפיין יותר בהעברת החומר ופחות בדיונים שמתרחבים מעבר לחומר או שמתפרשים לנושאים שמתרחקים מהחומר, אבל התלמידות שמרו על ערנות, הביעו עניין, שאלו הרבה שאלות והשתתפו בקריאה.
בעשרים הדקות האחרונות הלכנו שוב לספריה כדי למצוא ספר חשוב עבור אחת התלמידות לקראת כתיבת העבודות בחנוכה.
Comments