במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי:
אווירת הסוף מורגשת מאוד והפעם היינו במתכונת מצומצמת במיוחד אבל היה כיף ממש. ג'ניפר הכינה פרזנטציה מקסימה על האטסונה מיקו, התוכנה-זמרת היפנית בת ה-16, שממלאה אצטדיונים של עשרות אלפי אנשים שבאים לצפות בהופעות שלה המלוות בנגנים חיים ולפעמים גם בתוכנות-זמרים מלווים, והודיה הכינה פרזנטציה מעוררת תיאבון על פסטה בייצור ידני, עם היסטוריה שהולכת רחוק אל ציורי קיר מהמאה ה-4 לפנה"ס והיבטים אישיים.
אח"כ צפינו בפרק האחרון של "קופה ראשית" (ואפילו דיברנו קצת על הזרה בהקשר של הסדרה, ועל החמישייה הקאמרית). המשכנו את היום במוזיאון אנו, שם שוטטנו בין הקומות והאגפים, התמקדנו בעיקר באמנויות, בנשים ובהומור, ובסוף גם עיצבנו בית כנסת (דיגיטלי) בקוצ'ין.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יא' של אושי שהם קראוס:
שיעור אחרון בשנה. שיעור אחרון בכיתה יא'. אנחנו בהרכב מצומצם: שש תלמידות. מעט פחות מחצי.
חבל, אבל עומס בגרויות, מתכונות ושאר חובות משפיעים, כמו גם תחושת החופש המתקרב.
אנחנו מסיימים רבע שעה אחרונה בסרט "עולם הזמן". מדע בדיוני, עתידני, מטפורי, על חיים של ריבוד חברתי וניצול.
אחרי הסרט אני כותב על הלוח את המושג מטה פילוסופיה ורוצה לסכם את השנה באמצעות שאלות מטה פילוסופיות.
לא הולך.
אני לא מוותר.
ולאט לאט הולך ומתהווה משהו מעניין.
המטה והפילוסופיה הולכות הצידה.
ואנחנו בונים בעצמינו (בלי להזכיר בשם) את הפילוסופיה של רולס. הסרט כנראה נמצא איתנו בכל זאת.
מסך הבערות? מצב התחלתי? ליברליזם של הזדמנויות שוות.
אף אחד מהמושגים האלה לא מוזכר, ואני לא "מלמד" אותו בצורה מלאכותית (לכן המרכאות).
אנחנו פשוט עובדים בהיגיון דומה לזה שהוביל את רולס ויוצרים את המבנה התיאורטי שלו.
בעיני, יפיפה.
אחרי ההפסקה אנחנו יוצאים לסיור בספריה המרכזית. הולכים למדפי הפילוסופיה ופתאום נתקלים בקאנט ודקרט ויום ושפינוזה.
כל כך הרבה ספרים רק על שפינוזה???
התלמידות עולות לקומה שניה לאזור האומנות ונעלמות שם לכמעט שעה. שוקעות בספרי אומנות, כאשר דיוואן (אחת מהן) מסבירה ומנחה (היא לומדת אומנות).
אני יושב על כורסה וחולם על השנה הטובה שהיתה, למרות כל ההתקלות והנפילות והמיני כשלונות: סך הכל, הרבה שמחה של התפתחות.
בכיתה י' המשולבת של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
מפגש אחרון לפני מסיבת הסיום. פתחנו במחווה להרצאה של עדי שטרן על פיזיקת הקוואנטים ששמענו בשבוע שעבר, עם סיפורו של אתגר קרת "אף אחד לא מבין את הקוואנטים". כראוי לטקסט שעוסק בלא-מובן, הדיון קיפץ מפה לשם במסלול בלתי צפוי דיברנו על פוליטיקה מינורית, על מיעוטים, על מה זה להיות קטן, על איך מרגישים כשלא מבינים וכשלא מובנים. דיברנו על חוויית האי הבנה כיסוד של הספרות ושל הפילוסופיה (מסוקרטס ועד בכלל). אחר כך נתנו תרגיל כתיבה: לכתוב על משהו שאתם לא מבינים. זה התרגיל האחרון לשנה שזו, ובמובן מסויים גם תרגיל סיכום של שנת הלימודים הראשונה שלנו יחד, והרבה תלמידים רצו להקריא את מה שכתבו על שלל שברים בלתי מובנים: לידה, מוות, השפה הרוסית, נשים, בדיחות משונות של מורה מטורפת למתמטיקה, חוסר שוויון, מושג האינסוף, ילדים שמצלצלים בדלת ונעלמים, אנשים שפוגעים בעצמם ובאחרים וכאלה שמתאכזרים לבעלי חיים.
בחצי השני של השיעור סגרנו את השנה היוונית שלנו בסקירה היסטורית מסכמת, שבה עומר הוביל אותנו מהמאה ה8 לפנה"ס, דרך האסכולה האתונאית שעמה בילינו את רוב השנה, עד לשקיעתה של יוון ועלייתה של האימפריה הרומית. חתמנו את השנה בהיכרות עם האסכולה הסטואית, בקריאה של טקסטים מאת אפיקטטוס ומרקוס אורליוס. תהינו על הקשר בין העמדה הסטואית המתבטאת בטקסטים האלו לבין נסיבות החיים השונות כל כך שהולידו אותם - חיי עבד מצד אחד, וקיסר מצד שני - ועל גבולות השליטה בגורלנו.
Commentaires