וזו כבר תחילתה של שגרה. שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון של בת ים באונ' ת"א:
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
התחלנו עם שוק מילים ומשפטים שהם עובדות מתוך "אודיסאה" והמיתולוגיה היוונית. על חלקם הרחבנו או המשכנו איתם לסיפורים והקשרים אחרים (כמו הדמיון של סיפור אורפאוס ואאורידיקה לסיפור אשת לוט, או על הכוח של מוזיקה - עם הנגינה של אורפיאוס שגרמה להאדס מלך השאול לבכות ולהסכים להחזיר את אאורידקה לארץ החיים, או הסירנות שמכשפות בקול שירתן הצלול).
ראינו גם שני קטעים קצרים על הסירנות, אחד מהסרט "אחי איפה אתה" של האחים כהן ואחד מהסרט "סינבד: אגדת שבעת הימים". אח"כ קראנו את הסיפור הקצר של מונטרוסו "האריג של פנלופה, או מי מרמה את מי". אחרי שהתעכבנו על השיבושים שמונטרסו עושה למקור, יצאנו לתרגיל כתיבה של פייק ניוז או שיבוש עובדות, ומי שרצה הקריא (לינוי, למשל, כתבה סיפור קצר על אורפיאוס, שלפיו את הנחש שהכיש את אאורידיקה שלחה ארטמיס מלכת החיות, שמאוד לא אהבה את העובדה שכל החיות אוהבות את הנגינה של אורפיאוס, וגם האדס עצמו, לא באמת בכה מהנגינה של אורפיאוס. אלא פשוט שנא את ארטמיס ורצה שאורפיאוס ימשיך לנגן ולעצבן אותה בזה שהוא מושך אחריו את כל החיות).
בחלק השני של השיעור התחלנו לקרוא את הפרק הראשון של אודיסאה בתרגום טשרניחובסקי. תכננתי שנקרא ביחד שני קטעים קצרים מתוכו, אבל יצא שדיברנו רק על השורות הראשונות כי הקושי של השפה עורר שאלות שלקחו אותנו לשיחה על זה שכל שירה נכתבת בשפה זרה, גם כשהיא בשפת האם שלנו, ועל שפות שונות שיש בעברית עצמה (עלו דוגמאות של שפה צבאית, שפת רופאים או אנשי מקצוע למיניהם, סלנג של מקומות שונות בארץ, של אנשים בגילאים שונים, ממוצא שונה), ואז עשינו תרגיל כתיבה נוסף - כל אחד כתב טקסט קצר בשפה "פרטית" ונתן למי שלידו לקרוא כדי לראות אם יבין. זה מה שכתבה הדר: "הגל התחיל לעלות והרוח עלתה ל-10 קשר.
פתאום הס"ג הגיעה במהירות, צועקת עלינו לעלות מול הרוח, להטיל עוגן, לצמצם ראשי, להוריד חלוץ ולהיכנס הולנדי לחוף".
את השיעור הבא יפתחו ג'ניפר ולינוי, שמתכננות להביא לנו סיפורים מתוך המיתולוגיה היפנית והמצרית.
בכיתה יב' של רנה ורבין:
אתמול הקדשנו את כל השיעור לצפייה בסרט תבונה ורגישות בנטפליקס. עצרנו כל סצנה לדיון בנושאים שעלו: חוקי הירושה באנגליה של המאה השמונה עשרה, מעמדות, עליית רעיון האהבה הרומנטית, עבודות ראויות לאדונים ותעסוקות ראויות לגבירות, חיי הכפר של האצולה לעומת החיים בלונדון, סגנונות שיער (פליאה רבתי הובעה מהאופנתיות של תלתלים דאז) ועוד. הצלחנו להגיע רק למחצית הסרט, ונראה את החצי השני בשבוע הבא.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס:
שיעור שלישי. אנחנו לומדים הובס בלי ללמוד הובס. מאחר שהמקראות עדיין לא מודפסות, אנחנו צופים בחלק הראשון בסרט "בעל זבוב".
כל החלק הראשון איטי והתלמידים מנומנמים. אני מרגיש צורך להתנצל ולהסביר שלמרות שאנחנו רגילים לסרטים שמתפתחים בקצב מהיר יותר, חשוב לי שנראה את הסרט ושיש מה לדבר עליו.
לאט לאט העלילה תופסת תאוצה והופכת קיצונית ודרמטית יותר ויותר. התלמידים מגיבים בהתאם. הסרט נגמר ואנחנו יוצאים להפסקה.
בהמשך אנחנו מייצרים שיחה פילוסופית ערה ועמוקה בצורה מרשימה. לומדים את הובס? כן. המורה מלמד הובס? לא.
וזה הפלא, התלמידים אומרים את הובס במילים שלהם. ואז מבקרים את עצמם ומבקרים את הובס ומשכללים את הובס ומה שלי נשאר ברבע שעה האחרונה זה פשוט להסיר את הכובע ולספר להם שהיה מישהו בשם הובס ולתת את המושגים ולתת את ההקשר ולקשור כל טענה של הובס לטענה של אחד ואחת מהם ולהסתייגויות שהעלו.
נמשיך בשבוע הבא, ואז נקפוץ למים ונתחיל לקרא טקסט.
בכיתה יא' של טל יחזקאלי:
המשכנו את הדיון שלנו בתורת ההכרה, צועדות לעבר דקארט דרך תרבות פופולרית - הסרט מטריקס שראינו בשבוע שעבר, ולצידו דיסטופיות עכשוויות. אחרי שניסחנו המון שאלות בנוגע לאפשרות לדעת, איך לדעת ומהי אמת, הגענו לזיקוק של התובנות / שאלות האלו דרך שני הצמדים - חלום / מציאות ושיגעון / שפיות. הכל לפני שקראנו אפילו מילה מדקארט, התלמידות שאלו אם עשיתי כישוף שהוביל אותן בדיוק לשאלות הנכונות..
אחרי הניסוח המשותף הזה, שלחתי אותן למשימה - לכתוב על משהו שבעבר חשבו שהוא א׳, וכעת הן יודעות שהוא ב׳. ההתייחסויות היו בעיקר לדברים שקשורים לחוויה סובייקטיבית, התבגרות ורגשות. ניסיתי לאתגר אותן יותר - האם משהו שקשור למציאות האובייקטיבית שלהן אי פעם התברר כשקרי/אחר לגמרי? וכדי להוכיח להן שזה אפשרי, ראינו יחד את סרטון הקשב הידוע של מסירות הכדור וביצענו את המשימה שבו.
אגיד בעדינות שהן הופתעו בסוף הסרטון.. בשבוע הבא, יהיו לנו עוד כמה הפתעות מערערות מציאות, באדיבות דקארט. סרטון משימת הקשב: https://youtu.be/vJG698U2Mvo
Comments