במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי:
כבר ממש מרגישים את הסיום, בעוד 3 שבועות בחינת הבגרות (פנימית) ולפניה בחינת המתכונת, שעליה עברנו היום והיא כוללת שני חלקים. הראשון - עצות לסופר/ת או משורר/ת מתחיל/ה המבוססות על היצירות שלמדנו ביחידה החמישית (ארספואטיקה), שצריך לבחור מהן 2 + ולקשור אותן לשלוש מהיצירות שלמדנו, להראות איך הן באות לידי ביטוי עבור דמות מרכזית ו/או דובר/ת בשיר, והשני - לכתוב מכתב לאחת הדמויות מבין היצירות של היחידה הרביעית (יצירות מופת מספרות עולם), הקושר בין המשמעויות העולות מהמפגש איתה אז לרלוונטיות שלה לזמננו. דרך העצות צללנו קצת אל היצירות עצמן ואל הסוגיות הארספואטיות שמעסיקות אותנו, ובדרך עלו עוד המון דברים שרצינו לדבר עליהם ונגענו בהם מעט מדי (מאיר שלו, יהונתן גפן... הפקות התיאטרון של המגמה, מסיבת הסיום שלנו...). החלק השני של השיעור הוקדש ללאה גולדברג (שבניגוד למשוררים אחרים שלמדנו לאורך השנים, ניכר היה שאותה כולם מכירים - הייתה שליטה כמעט מוחלטת בכל ספריה לילדים והיכרות עם לא מעט שירים מולחנים). קראנו את המחזור "משירי הנחל". דיברנו קצת על המוטו של ורלן (תהינו מהם קולות קטנים - האם הם קולות שקטים, נאלמים, מושתקים, נחותים, בלתי נשמעים...?), ועל שמות השירים שכבר סימנו הבדל. קראנו את השירים וניסינו להבין מה היחסים בין המשורר והעולם, האמנות והחיים, כפי שעולים מהם. העלינו הרבה שאלות (תודה גדולה לעדו מב"ג על המיקוד המעולה!), ועברנו לצפות בסרט "לאה גולדברג בחמישה בתים", מתוך הסדרה "העברים". זאת הייתה צפייה פעילה מאוד ומלאת הקשרים (למשל, הביקורת של דן מירון על כתיבתה נקשרה לביקורות שקראנו על עמליה כהנא כרמון, טראומת הילדות והאהבות הנכזבות העלו השוואות וניגודים לדליה רביקוביץ, התעוררו שיחות על הבדידות של מעשה הכתיבה, על ההשכלה הרחבה שהיא חלק בלתי נפרד מעולמם של היוצרים שהכרנו...). לקראת סיום תמר הציגה לנו את עבודת הגמר שלה העוסקת בתפיסת הניכור ביצירות "הזיות של מטייל בודד" ו"התפסן בשדה השיפון". היא סיפרה על תהליך העבודה, ענתה על המון שאלות (איך הגעת לנושא? מה עשית כשלא היה לך כוח לכתוב? איך הגעת דווקא ליצירות האלה?), ובשבוע הבא היא תציג לנו קטעים מתוך העבודה עצמה.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של עליזה אברהם:
לא התקיים שיעור עקב בגרות בבית הספר
בכיתה יא' של אושי שהם קראוס:
יום מצומצם, אבל אפקטיבי בכיתה שלנו בבת ים תל אביב. כמעט כל התלמיד בבחינת בגרות ואני נשאר עם שניים.
לא מיותר?
זו תמיד התלבטות.
כאן מדובר שני תלמידים שהפסידו את שלושת השיעורים האחרונים עקב חובות של בגרויות ומתכונות וכו'.
ופספסו כמה דברים חשובים:
הכיתה כולה סיימה להגיש את משחקי הקופסה ללימוד פילוסופיה (הערכה חלופית לבגרות)
פספסו את השעורים על המאמר של ריצ'רד טיילור על אלוהים ומטפיזיקה.
ואת הדברים האלה עשינו באינטימיות ומתוך קרבה.
גזירות, ציורים, מחשבות ושרטוטים. קריאה על פילוסופים באינטרנט. במיוחד על כאלה שלא למדנו, ו...יש הגשה.
בחלק האחרון של השיעור חשבתי לסיים את החומר על טיילור (יש לנו מבחן סוף שנה על החומר הזה), אבל זה היה נאיבי. שני הכוכבים שהגיעו; אינטלקטואלים וחריפים, לא הניחו להגיד שורה ללא הסתייגויות וביקורות, שאלות וטענות.
היה מאוד (מאוד) מעניין....אבל כמובן שלא סיימנו
בכיתה י' המשולבת של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
בשיעור שלנו אירחנו שני אורחים.
פתחנו את המפגש עם שי אטר, שהעביר בכיתה שיעור על "מיתולוגיות" של רולאן בארת - נושא שהשתלב מצויין בתכנית הלימוד השנתית שלנו, המשיך את העיסוק שלנו במושגי הסטודיום והפונקטום של בארת מהשבוע שעבר, העשיר את מושג המיתוס שהוא כל כך מרכזי עבורנו ב"שנה היוונית" שלנו, ופתח זווית נוספת להתבונן דרכה בטקסט שאנו לומדים כעת - האודיסאה. שי פתח בהגדרה של המושג מיתוס, ואז בחן את ההגדרות השונות שהציעו התלמידים מתוך המבט הבלשני של דה-סוסיר על השפה כמערכת של סימנים. התלמידים והתלמידות פירקו את המושג "סימן" (דיון שבתוכו הידהדה גם מחשבת האידאה האפלטונית) וחשבו מחדש על המיתוס כסימן תרבותי במושגיו של בארת. זה היה שיעור מבואי בפילוסופיה של השפה, אך גם "שיעור ספרות" במובן זה שהוא העניק כלים סטרוקטורליסטיים לבחון דרכן את היצירות שאנו לומדים - למשל לחשוב את המאבק של אודיסאוס עם הקיקלופ (שכיכב בדוגמאות לאורך כל השיעור), כמאבק בין כוח ומוח, בין החייתי לאנושי, בין הפראי לתבוני.
ואגב אותה פראות, המשכנו לשיעור של האורח השני שלנו, יובל טננבאום, על ספר הילדים "ארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק. תוך קריאה צמודה בספר, והתבוננות בחיבורים המיוחדים שנוצרים בו בין טקסט ואיור (עותקים של הספר פוזרו בין התלמידים והתלמידות), הכיתה זיהתה מקומות שבהם מתקיימת בספר התנגשות בין שתי שפות: שפת התרבות והחוק, שבה מדברת סוכנת התרבות הגדולה, האמא, ושפת המשחק והדמיון (והספרות, והאמנות), שנותנת ביטוי לצדדים פראיים יותר בגופו ובנפשו של הגיבור מקס. ראינו כיצד המסע שלו לארץ יצורי הפרא הוא גם תהליך התבגרות, שמלמד אותו לנוע בין העולמות ולאפשר דיאלוג בין שתי השפות. השיעור הזה איפשר לנו להתבונן מחדש בדמותו של אודיסאוס הנבון וההרפתקן, ביצורי ויצורות הפרא המפחידים והמפתים שאותם הוא פוגש במסעותיו, שכולם אומרים בדרכם, כמו אצל סנדק: "אנחנו רוצים לאכול אותך, כל כך אנחנו אוהבים אותך", ובאהבתה האימהית, המזינה של פנלופה.
זה עורר בי ובכיתה גם מחשבות פסיכולוגיות-מגדריות, ובעצם עוד לפני המחשבות תחושה מציקה של "לא פייר": למה אודיסאוס זוכה להיות הגיבור, הילד, הסובייקט, ופנלופה נדחקת לתפקיד כפוי טובה של האם? זה ימשיך איתנו.
מכאן פתחנו את הטקסט ההומרי וקראנו את שיר 23 המספר את סיפור פגישתם המחודשת של אודיסאוס ופנלופה באיתקה. על רקע השיח הסטרוקטורליסטי ששלט בחלק הראשון של המפגש, אי אפשר היה שלא להתרגש מהאנושיות, החד-פעמיות, המוזרות של הטקסט הזה. זה מעורר בי חשק לחזור ולדבר עם הכיתה על בארת, על סטודיום ופונקטום, על ההבדל בין מיתוס שמתפענח כשפת קוד לבין האיכות ה"נוקבת" שיש לעתים לספרות. הרי גם התלמידים שלנו נדרשים להשתמש בשתי שפות - מצד אחד אנחנו עובדים קשה כדי להעניק להם כלים לניתוח טקסטים, וללמד אותם לחשוב ולהתנסח באופן "מתורבת", בהיר, תקשורתי, שיטתי, קוהרנטי. ומצד שני חשוב לנו שלא ישכחו איך להגיב לטקסט באופן ספונטני, אישי, בשפת הדמיון והמשחק.
תודה רבה לאורחים שלנו!
Comments