שבוע שמיני בבית החינוך באונ' ת"א. כל אלה ועוד התרחשו אתמול בכיתות:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
"...בשביל אחותי, אחותך, אחותנו /... בשביל ניצחון והכחדתו האפשרית / בשביל כלבים תמימים אסורים /... בשביל תלמידים, בשביל העתיד / ... בשביל ילדים אפגנים /... בשביל בת שרצתה להיות בן / בשביל אישה, חיים, חופש..." אלה השורות מהשיר "בשביל" - שחיבר הזמר האיראני שרווין חג'יפור מאוסף של ציוצים בטוויטר שפורסמו לאחר מותה של מאסה אמיני ותחילת המחאות באיראן - שתפסו במיוחד את תשומת הלב אצלנו.
הקשבנו לשיר ואז קראנו, כל אחד קרא שורה, בלי שקבענו מי קורא ומתי, וכך יצא שכמה שורות הוקראו ביחד. קריאת השיר הייתה מרגשת ממש, והתפתחה שיחה על האומץ של הנשים והמפגינים באיראן, על הילדים באפגניסטן, וגם על חירות המחשבה והכוח של אמנות.
אח"כ קראנו את "רשמים מהתאטרון" של ויסלבה שימבורסקה ודיברנו על צורות שונות של הזרה שפועלות בשיר (למשל, הכותרת שמעוררת ציפיות אחרות, הפרת הסדר ההיררכי של מה נחשב חשוב בהצגה, הפרספקטיבה החדשה והמפתיעה ששימבורסקה מציעה...). ליאור סיפרה מנקודת מבטה כשחקנית על רגע ההשתחוויה שבמהלכו היא נמצאת במצב ביניים - עדיין בדמות אבל גם כבר קצת לא. דיברנו על ההבדלים שנחשפים בשיר בין האמנות לחיים ועל האפקט של אמנות על הצופים דרך היד הלא-נראית שלופתת את הגרון (השווינו לאמירה של קפקא על קריאת ספרים שמעירים אותנו בטלטלה, כמהלומת גרזן). סיימנו עם תרגיל כתיבה, רשמים על 'רשמים מהתאטרון', האמור לחבר בין חוויה אישית של צפייה בתאטרון לפרשנות השיר. התעוררה גם מחאה קלה ומשמחת על זה שעשינו הפסקה קטנה עם "נעימה ששון", שאליה נחזור בשבוע הבא.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
בהמשך למשימה שנתנו בשבוע שעבר בשיעור על אירוניה, פתחנו את היום עם מצגת של תמונות שהתלמידים שלחו וכותרות אירוניות שהעניקו להן. הגדרנו על הלוח כמה סוגים של אירוניה ואז עברנו תמונה-תמונה, ביצענו את הפשע הנוראי של הסברת בדיחות ופענחנו את המופעים השונים של אירוניה בתמונות. כנגד כל הסיכויים זה עדיין היה מצחיק. אחר כך קראנו יחד את הסיפור "שלוש אחיות" של עגנון. דחיסותו המופלאה של הסיפור אפשרה לדיון לנוע בקלות בין הערות על בחירות ספרותיות לבין תובנות פסיכולוגיות, אבל התמקדנו במיוחד באופנים שבהם מופעלת אירוניה בסיפור. הדיון המושגי מחלקו הראשון של השיעור נתן כלים לקריאה ותלמידות זיהו אירוניה גם במקומות שלא ראיתי אותה לפני. כדי לחדד את המבט על תפקידו הדומיננטי של המספר ב"שלוש אחיות" תכננו לתת תרגיל כתיבה - לכתוב את הסיפור מחדש מפי מספר אחר - אבל ברגע האמת חשבנו שאולי זה תרגיל מורכב מדי ואנחנו עוד לא שם. בדיעבד אני מתחרטת שלא נתנו את התרגיל, נראה לי שזה היה סוגר טוב את הדיון בסיפור ומעניין לאן זה היה מוביל.
בחלק השני חזרנו ל"פוליטיאה". לאורך הדיון בתכלית המדינה הגיעו סוקרטס ובני שיחו למסקנה כי מדינה טובה תהיה מוכרחה להגן על עצמה, שכן חברות אחרות יחשקו בטובותיה לעצמן. מכאן שעל המדינה להכיל בהכרח כוח צבאי. השאלה המרכזית שמעסיקה את סוקרטס בחלק זה היא כיצד להפקיד את הכוח בידי אחדים, מבלי שינצלו את הכוח הניתן בידיהם לרעה? במסגרת הדיון הוא ממשיל את השומרים הראויים לכלבים, והמשל הסעיר את כיתתנו חובבת הכלבים והחתולים, ועורר דיון על הדרכים השונות שבהן כלבים וחתולים מפגינים אהבה ונאמנות. השאלה המסקרנת של סוקרטס, במה דומה הכלב לפילוסוף, עוד לא הובנה עד תום, ונמשיך איתה בשבוע הבא.
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול היה שיעור מגוון: בחלק הראשון תרגיל כתיבה של חיה ושלי. חיה מגששת ומנסה להבין מה התלמידים מבינים מתוך החומר של דקרט ואנחנו מדברים , אוספים חומר ויוצאים לכתוב.
אני מציג, בקטנה ובצורה ראשונית בלבד שיטה טכנית סמנטית להתמודדות עם שאלות בגרות מורכבות. השיטה הזו תלווה אותנו מעכשיו ועד בחינת הבגרות שלנו בשנה הבאה.
אחרי ההפסקה אני ממשיך ללמד דקרט. כמעט מרצה ללא הפסקה (מה שנדיר אצלי) ולאט לאט מגיעות הסתייגויות של התלמידים ממהלכים שונים של הפילוסוף.
ההסתייגויות משמחות. מזכירות לי את עצמי בתואר הראשון ומלמדות על הבנת המהלך. אני מרוצה.
כשאני מרגיש (אחרי כחמישים דקות) שאיבדתי חלק מספיק משמעותי מהכיתה, אני נותן משימה מורכבת ויצירתית.
אני מבקש מהתלמידים להשתמש במודל של טיעון החלום של דקרט, ולכתוב תסריט לסרט שבנוי על ההיגיון הזה ("כמו מטריקס").
התוצרים, יפיפיים:
אדם בטיפול פסיכולוגי שנזכר בדברים שלא היו ופוגש דמויות שמתנהלות באופן שונה. איש השרוי בקומה שבתוכה מתרחשת דרמת מתח (סוכנים חשאיים מנסים לחלץ אותו מתוך הקומה – ולא ברור אם הם חיצוניים או בתוך מחשבותיו). ותסריט שכולו "אוסף מחשבות" ומעין זרם תודעה מפורר (יש דבר כזה?) שמסופו מובן שהוא שאריות של מחשבותיו של ילד שמת.
בשבוע הבא נתמודד עם הטקסטים עצמם.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
פתחתי את השיעור בהקראה מתוך ההקדמה של דיזנדרוק ל'ספר המדינה לאפלטון' ובמתן רקע כללי ל'פוליטיאה'.
אחרי שמנינו את שלושת סוגי הטוב שמופיעים בתחילת פרק ב', העליתי בפניהן תהיה: האמנם ייתכנו בחיים דברים טובים בשל עצמם, למשל שמחות רגעיות, ש"אין להן שום תוצאות לעתיד לבוא"? נראה שלכל חוויה, אפילו לשמחה שבהרחת פרח, ישנה גם תוצאה כלשהי שמשליכה על חיינו/בריאותנו, לא? חזרנו לטקסט והבחנו בין הטענה שיש דברים טובים שנבחרו לא בשל תוצאותיהם לבין הטענה שקיימים דברים טובים שאין להם תוצאות לעתיד והסקנו שרק הטענה האחרונה מעוררת את התהייה.
אח"כ פנינו לתרגיל כתיבה כיתתי בו התלמידות מציגות את ההבחנה בין שלושת סוגי הטוב ומציגות סיפור/אירוע מחייהן ומסבירות לאלו משלושת סוגי הטוב הוא משתייך ולמה.
חיה נכנסה באמצע התרגיל אז החלטנו לעשות הפסקה בכתיבה והמשכנו בשיעור. דרך הטבעת של גיגס ותגובת סוקרטס הצגתי בפניהן את הניגוד בין מוסר שהוא חלק מטבע האדם (פיזיס) למוסר שרק נקבע בחוק כקונבנציה חברתית (נומוס) ואת ספרה של איילת שביט (אחד בשביל כולם? עובדות וערכים בוויכוח על האבולוציה של אלטרואיזם) כדוגמא לכך שהמוסר יכול להיות קיים לא רק כחלק מטבע האדם אלא אף כחלק מטבעם של בעה"ח.
דרך משל האותיות, המתכות, המרכבה והאונייה ניסינו לטוות חוט מקשר: הקשר בין מימוש חיי מדינה צודקים, בריאים וטובים לחיי יחיד צודקים, בריאים וטובים.
לסיום, התלמידות המשיכו בתרגיל הכתיבה.
Comments