שבוע 19 בבית החינוך באונ' ת"א. אחרי 5 שבועות חגגנו אתמול, סוף סוף את החזרה לקמפוס. הו, כמה התגעגענו:
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
התחלנו עם כתיבת רצף, כולם רצו לשתף (בטקסט השלם או בחלקו) ודיברנו על ארספואטיקה (בהמשך לכתיבה שהתייחסה לעצם תהליך הכתיבה), על הקפאת רגע בכתיבה ועל רגעים שתשומת הלב מתחדדת ביחס אליהם, ועל עצם חוויית הכתיבה ברצף (כולם אמרו שאחרי הכתיבה המוח שלהם התרוקן ממחשבות, וגם שהיד ממש כואבת). המשכנו עם גוגול ו"האף" וסיימנו לקרוא את הפרק השני. דיברנו על אופי/טבע האדם והחברה כפי שעולים מהסיפור, על שיבוש הקשר בין סיבה ותוצאה לנוכח חזרתו הפתאומית של האף ובגודלו הטבעי (פרץ ויכוח האם לכל דבר יש סיבה. נעמה אמרה שלאנשים נוח לחשוב ככה כי קשה להם עם מצבים חוסר ודאות), והמשכנו בכתיבת הטקסטים האישיים על היום שבו התעוררתי בלי איבר שמגדיר את זהותי דרך מפגש ודיאלוג איתו הממוקם בבת ים שהיא בו זמנית מציאותית ופנטסטית. מי שרצו בחרו סצנה מהסיפור וחילצו ממנה אלמנטים מציאותיים ופנטסטיים.
בכיתה יב' של רנה ורבין:
היום סופסוף נפגשנו באוניברסיטה, פנים אל פנים, בחיבוקים והתרגשות. כולן תססו ורק רצו לדבר ולשמוע סיפורים, והיה קשה למצוא מספיק כוחות להתרכז בחומר. התחלתי אם כך בשיחה על פוליטיקה, כחימום, וניסיתי להראות להן כמה קטעים מתוך הראיון של בנט אצל רפי רשף. הנושא לחלוטין לא דיבר לליבן, פוליטיקה לגמרי לא מעניינת את רובן והן משתדלות להימנע ממנה, ובנט, אמרו כמה מהן, הוא שמאלני ולכן בלתי.
אם כן עברנו לקריאה - קולנוע של איציק בן נר. קראתי בקול, בדילוגים, והשתדלתי להחיות את התקופה בעזרת קטעים מתוך סינמה פרדיסו וסיפורים על המנדט הבריטי. אבל לא נראה שהסיפור מעניין אותן בכלל. הן מאד התקשו לשמור על ריכוז, שלפו טלפונים, פטפטו, צחקו, עצרו אותי שוב ושוב כדי להראות לי תמונות מצחיקות מהאינסטגרם או הטיקטוק. בכל זאת צלחתי איתן את עיקרי הסיפור, ויצאנו לדבר בחוץ בשמש. נושאי השיחה שהן העלו המשיכו את הנושאים שעלו בשולי הסיפור 'קולנוע' - איך כדאי בעיניהן להתמודד מול ניסיון תקיפה ואונס, נשים שנשפטו ונכלאו על רצח אנסיהן, הסיכוי למצוא עבודה מעניינת בעתיד, הסיכוי שהעתיד יהיה מעניין או החיים בכלל... כולן התלוננו על השעמום המתמשך של חייהן, שרובן לא רואות ממנו מוצא, גם לא אחרי הצבא. ובכל זאת השיחה בשמש היתה נעימה ומלאת צחוקים, ואלה היו רגעים טובים ונעימים על הדשא, ביום טוב, בשמש טובה ונעימה.
הלוואי אמצא דרך להפיח בהן יותר תקווה לעתיד.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס (טליה ברמן העבירה אתמול את השיעור)
תשמעו סיפור - ככה פתחה כל תלמידה ותלמיד (כמעט!) בכיתת הפילוסופיה של אושי. בעוונותיי אני מציעה גם שיעורי החלפה למורים בשעת מצוקה, ותמיד שואלת את עצמי מה יש לי להציע להן ולהם. במקום לקושש סיכומי פילוסופיה או לצפות בסרט, החלטתי להציע פשוט את מה שלי בא עליו, וזה לשמוע סיפורים. אנקדוטות ליתר דיוק, מושג שהלך והתחדד ככל שהדוגמאות התרבו. אורך הסיפור, המבנה שלו, והרבה מספרים היתוליים ומספרות עוקצניות.
היה מרתק, ואף נוגע ללב לראות כמה עניין היה להם אחת בסיפוריה של השני.
המעבר לקריאה וכתיבה היה יכול להיות מלווה בסאונדטרק של שריטת תקליט. הקריאה בסיפורה המצחיק והמבעית של ליספקטור ״הסיפור החמישי״ לא לווה בצחוק. ידעתי שהם אבדו לי, גם אם הם יחסית מנומסים. אחר כך - תרגיל.
לחזור לסיפור שכל אחת סיפרה ולכתוב אותו שלוש פעמים תחת שלוש כותרות - אחת מתבקשת, אחת מפתיעה ואחת הכי לא קשורה שאפשר להמציא.
מדהים כל פעם מחדש לראות כמה חוכמה, עידון, עושר ונדיבות יש להן כמספרות סיפורים, וכמה המעבר למחוזות האורייניים מאבד את כל זה וגורר לתחושת דלות וחוסר אונים. על הפער הזה, בין השאר, נמשיך לגשר ולהתעקש. אושי, בחזרה אליך.
בכיתה יא' של טל יחזקאלי:
התחלנו את היום בבשורה קצת מבאסת: בשל מחלות, בידודים, ועניינים משביזים נוספים - הגיעה לשיעור תלמידה אחת. ישבנו יחד וטיכסנו עצה, מה נעשה? - לא נתקדם בחומר, אבל כן נלמד.
מה נלמד? היו לי כמה מחשבות, אבל קודם כל, התחלנו בשיחה. השיחה התגלגלה מחלום שחלמה יובל, לאל-ביתי של פרויד ולפירוש החלומות, ולחיבור שבין שפה למשמעות, ואז בין מסמנים למסומנים (עם תקציר שבוודאי עשה עוול לקורס לבלשנות כללית של דה סוסייר). יובל אמרה - ״אני רוצה ללמוד עוד על הקשר שבין שפה למשמעות, ואת גם מלמדת ספרות, לא? בואי נלמד תיאוריה ספרותית!״ הפור נפל, נקרא יחד על שפה ומשמעות, ואם כבר, למה לא ליהנות מהמסה היפיפייה של ביאליק, ״גילוי וכיסוי בלשון״? נכנסנו יחד לספריה ושלפנו ספר שהמסה מודפסת בו, יחד עם מיטב הפרשנויות, וכמובן שאם כבר נכנסנו לספריה, הסתובבנו קצת בין המדפים ומצאנו ליובל ספר חדש לקרוא (אורסולה לה גווין לחובבת המדע הבדיוני שהיא..).
הקריאה בגילוי וכיסוי לא הייתה קלה, אבל נפלאה ומרוממת. למדנו מילים, ביטויים, צורות ריבוי והטיות, נפעמנו יחד עם ביאליק מה-רר שבהולדת המילה רעם, התנחמנו יחד עם האדם הראשון מהאפשרות לשים תופעה במילה, התווכחנו עם ביאליק קצת אבל כמובן ששורה אח"כ השתכנענו לחלוטין. לא סיימנו, אבל למדנו, והתמודדנו יחד בגבורה עם אתגר הלמידה האלטרנטיבית שהציבה לנו ההיעדרות.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
אתמול הייתה בחינת המתכונת. התכוננו לא מעט לאורך הסמסטר האחרון, בניסיון לעשות סדר ולאסוף את הדיונים השונים שלנו לכדי מהלך ברור (טוב נו, ככל הניתן). המתכונת הייתה מורכבת משלושה חלקים: הראשון בוחן ידע כללי והיכרות עם מושגי יסוד בתחום הדיון הפילוסופי; השני כולל התמצאות בטקסט פילוסופי ויכולת לקיים דיון בין עמדות שונות; החלק האחרון כולל ניסוח עצמאי של סוגיה פילוסופית וכתיבת חיבור אודותיה.
ניסינו ככל הניתן להתייחס לבחינה בקלות, כמשחק, רק הדמיה לבגרות בעוד שבועיים (ומשחק גם היא!). מחכה לקרוא את הטקסטים שהתלמידים כתבו ולדון בהם ביחד בשבוע הבא.
Comments