שבוע שני בקמפוס אוניברסיטת חיפה. ממליץ לא לפספס אף מילה:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של נגה וייס/יא' של רותם וגנר:
נגה באה לשיעור הראשון ושמחנו מאד.
פתחנו בהקראת תרגילי הכתיבה שכתבנו בסוף השיעור הקודם ולא הספקנו להקריאם במלואם. זו היתה הזדמנות לסבב שמות והיכרות נוסף.
החלק הראשון הוקדש למבוא קצר לפמיניזם ומגדר.
פתחתי בשאלה איך הם מגדירים את המושג מגדר. הוצעו הגדרות שונות שיש בהן התייחסות למושגים כגון הבניה, זהות, זהות וזהות מינית, הגבלה והגדרה, גברים ונשים - ועם זאת היה ערפול מסוים בהגדרות שהוצעו. הבהרתי שהמושג מגדר נוצר מתוך התיאוריה הפמיניסטית ואי אפשר להבינו אלא מתוך הכרות עם ההיסטוריה של התנועה הפמיניסטית והשפה התיאורטית שפותחה בה.
עוד אמרתי שכותרת הנושא שלנו כפי שנוסחה במשרד החינוך היא: נשיות וגבריות: ייצוגי מגדר בספרות, היא לא מדויקת על פי הבנתי. כפי שנראה מתוך הכרות עם המחשבה הפמיניסטית נכון יותר יהיה לקרוא לנושא שלנו: קריאה פמיניסטית-מגדרית בספרות. כמו כן הדגשתי שהתנועה הפמיניסטית היתה מראשיתה שילוב של מחשבה תיאורטית ואקטיביזם חברתי ופוליטי.
לפני שהתחלתי את הסקירה ההיסטורית והתיאורטית היה לי חשוב להדגיש שהתנועה הפמיניסטית היא תנועה מהפכנית, ושהיא מחוללת מהפכת עומק, שעדיין לא הסתיימה, וקרוב לוודאי שתתרחש עוד מאות שנים, כיוון שזו מהפכה שמשנה את מבנה היסוד של מרביתן של החברות האנושיות; מבנה שהושתת על הכפפה של נשים ועוצב על ידי גברים בעבור גברים, ונשלט על ידם.
הצגתי את שלושת הגלים ההיסטוריים שעיצבו את התנועה הפמיניסטית ושאלתי מה משמעות המושג אישה בכל אחד מהם. לכל אורך הדיון עלו שאלות רבות וטובות.
הרחבתי בתיאור הגל השני - אי הנחת מהישגיו של הגל הראשון עורר את התנועה הפמיניסטית בשנות השישים ויצר חקירה ומחשבה חדשה על מקורות דיכויין של נשים ועל אופיין הפטריארכלי של מרבית החברות המוכרות לנו. הסברנו מה זה פטריארכליות.
התמקדתי במושג מגדר ובאופן שבו הוא נוסח בשנות השבעים בעקבות שאלות אודות מקור ההבדלים בין גברים לנשים והבחנות שהוצעו במחשבה הפמיניסטיות: ההבחנה בין טבע לתרבות, ובין הבדלים ומאפיינים אנטומיים לבין הבדלים ומאפיינים שמקורם בהבנייה חברתית. מגדר אם כן הוא מושג שיש מאחוריו טענה כנגד תפיסות שוביניסטיות שהסבירו את מקורות חולשתן החברתית של נשים באנטומיה של גופן. כנגד הדטרמינזם הזה מציע המגדר מחשבה חדשה: אם מקורות דיכויין של נשים אינו ביולוגי אלא תלוי חברה ותרבות הוא גם ניתן לשינוי. עם זאת מגדר מאפשר להתבונן על יחסי הכוחות החברתיים לא רק ביחס לנשים – הוא נוגע להבניה הן של נשים הן של גברים.
מצוידים בהבחנות אלו יצאנו להפסקה.
אחרי ההפסקה התחלנו לקרוא בחדר משלך מאת וירג'יניה וולף. הסברתי מהי מסה ונתתי רקע קצר מאד על וולף. קראנו חלק מרכזי מהפרק הראשון בקול והתחלנו לשאול על המהלך שמתחולל בו: למה בוחרת וולף לקפוץ אל הטענה המפתיעה שכל מה שיש לה לומר על נשים וספרות הוא שבכדי שנשים יכתבו רומנים צריך שיהיה להן כסף וחדר משלהן? לאיזה מציאות חברתית מתייחסת אמירה זו? מה התפקיד של כסף ולמה דווקא חדר? באיזה מרחבים חיו נשים ומה נדרש כדי לכתוב? התייחסנו לאופן שבו היא מגוללת את טענותיה, ליחסים שבין בדיה לאמת, ואיך, באמצעות הבדיה, היא ממחישה את השאלות שמטרידות אותה.
התעכבנו על האופן שבו היא מציגה את הדוברת במסה, בדמות מרי סיטון או מרי ביטון או מרי קרמייקל וראינו עד כמה כתיבתה היא מתוחכמת: קראנו את הבלדה הסקוטית ממנה שאלה וולף את כל המריות, והתייחסתי לאופן שבו היא לוקחת דמויות של נשים שגורלן היה מר ואכזר ומעניקה להן קול וחיים – זו תחבולה שנעשתה לכלי חשוב בכתיבה פמיניסטית.
לסיכום עשינו תרגיל כתיבה קצר – ביקשתי שיכתבו פסקה בעקבות וולף, שמתארת חדר משלה/שלך/שלי.
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:
בתחילת השיעור צפינו בסרט תיעודי קצר (12 דקות) על קורות חייה ודמותה של הסופרת הפלסטינית הידועה סמירה עזאם (1927-1967), שהייתה אחת הסופרות הראשונות שכתבה סיפורים קצרים בספרות הערבית בכלל. אחרי זה, דיברנו על ההקשר ההיסטורי של הסיפור ״אולי בשנה הבאה״, אותו למדנו. הסיפור נכתב בשנת 1956, בתקופה בה הייתה הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים תחת הממשל הירדני), ופליטים נפגשו עם קרוביהם שנשארו בארץ פעם בשנה בתקופת חג המולד בשער מנדלבאום בירושלים. זהו סיפור מרגש על זקנה שבאה מסוריה לפגוש שם את בתה מארי שנשארה בנצרת, והביאה איתה סל עם מצרכים שונים, והרבה געגועים וזיכרונות. בסוף הן לא נפגשו, בגלל מחלת בעלה של הבת. אולי בשנה הבאה. אחרי שקראנו את הסיפור, ביקשנו מהתלמידים.ות לסכם אותו, ולהשתמש במילות קישור מרשימה מפורטת שחילקנו להם.ן. אחרי זה, ביקשנו מהם לתאר את הסיפור בעברית, סיגל כתבה את התיאור על הלוח, ואחרי זה התחלנו לערוך את התיאור עצמו.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין:
נפגשנו אתמול בזום בשל אילוצים אישיים. השיעור עסק בתחילה בחזרה על שנה שעברה והנושא של מהי מטפיזיקה, מהי אפיסטמולוגיה , לאחר מכן חזרה על תורת האידאות של אפלטון, מה מניע את אפלטון, מה צורת החשיבה שמובילה אותו לדבר ואיך כל זה מוביל למשל המערה. לאחר מכן חיברתי את הדיון לזה הנוכחי שעוסק באוטופיה, שוחחתי אתם על תפיסת החינוך החרדתית של אפלטון שמעוניינת לסרס ולצנזר כל מידע שלטעמו עשוי להזיק לשומרים של המשינה, מה שמוביל אותו לתפיסה שהיום מכונה סוציאליזציה ואשר מתרחשת דרך מערכת החינוך. עברנו על המקורות הרבים בטקסט שמראים לאיזו רזולוציה אפלטון חודר בסוציאליזציה הזו ואיזו מדינה "אוטופית" נותרת ממה שהוא מציע. לסיום ביקשתי מהתלמידים לכתוב עבודה שצריכה לחבר בין הקודקודים של תורת האידאות, משל המערה, תפיסת החינוך של אפלטון, ואיך זה מתקשר ליחסו לדמוקרטיה. ביקשתי שישתדלו בדיון לא רק לתקוף את עמדתו של אפלטון אלא גם לבצע מהלך אמפתי-ביקורתי שמנסה להבין מאין נובעת שיטתו. נתראה שבוע הבא.
בכיתה יא' של עומר בן דוד:
אנחנו עמוק ב'הגיונות' של דקרט. ערכנו השיעור קריאה צמודה בטקסט, לאורך ההיגיון הראשון ותחילת השני, וכך עברנו ביחד על המהלך הספקני כולו: החל מהטלת הספק בחושים, דרך טיעון החלום ועד לשד הרע וערעור מעמדם הכמו ודאי של המתמטיקה והלוגיקה.
לאחר ההפסקה דקרט הטיל לחלל הכיתה את טיעון הקוגיטו הנודע והמהדהד, והיה נפלא לראות את העיניים המשתהות לנוכח הודאות הקרטזיאנית. היה, כמובן, דיון ביקורתי ועמוס התנגדויות - אבל נוכחנו ביחד לגלות עד כמה חזק הטיעון של דקרט, אם כי מינימאלי: מהו בדיוק אותו 'אני' שהוכחנו את קיומו? וכיצד ניתן לגשר בין אני זה ליתר התופעות בעולם, ולהוכיח בוודאות את קיומן? כל זאת ועוד, במפגש הבא.
בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:
הסרט "מטריקס" עמד במוקד השיעור, ולקראת הצפייה בו פתחנו במשל המערה של אפלטון ובהתקבלות של "מטריקס" - סרט אקשן עתיר תקציב ופעלולים - אל לב הדיון הפילוסופי (ואל לב התרבות בכלל - כשלמשך תקופה לא קצרה הביטוי "את/ה חי/ה בסרט" הוחלף ב"את/ה חי/ה במטריקס"). דיברנו גם על ההקשרים הספרותיים המופיעים בסרט, כדוגמת "אליס בארץ הפלאות" ו"הקוסם מארץ עוץ" - שתי יצירות העוסקות גם הן בשאלה הגדולה "מי אני?", על מהו מיתוס ועל ההבדלים בינו לבין סיפור רגיל, על הרלוונטיות של מיתוסים לחיינו ובהמשך לכך - על מסע הגיבור כמסע הכרוך בטרנספורמציה של התודעה, על האופנים שבהם רעיונות ומיתוסים קדומים לובשים צורות חדשות (כדוגמת סופרמן שנוצר בהשראת משה רבנו ושמשון הגיבור), וגם על ההבדל בין מבנה השטח של סרט (או סיפור) למבנה העומק שלו (דרך השאלה על מה הסרט - מעבר לרובד של סיפורו של תומס אנדרסון, מתכנת בחברת מחשבים ביום והאקר בלילה, שבוקר אחד הוא מגלה...).
נויה המופלאה דאגה לנו לפופקורן ולנו לא נותר אלא לצלול לצפייה. לקח קצת זמן להיכנס לסרט (אולי בעיקר בגלל כמה בעיות טכניות של סאונד שלקח קצת זמן לפתור), אבל די מהר היה ברור שעבור רובנו מתרחש פה משהו שמעורר הרבה מאוד שאלות שהן הכי רלוונטיות לחיים וגם הכי פילוסופיות - כמו מהו הממשי, איך אנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים ומה גבולות הידע שלנו, האם יש לנו רצון חופשי, מה ההבדל בין לחשוב לבין לדעת... שאלות הנוגעות לסמכות, ליחס שלנו אל החברה שאנחנו חיים בה ולהתפתחות שלנו כאינדיבידואלים, וגם לאופנים שבהם מיתולוגיה בכלל והסרט כניסיון לתרגם את סיפורי המיתולוגיה לעידן הקיברנטי מנסים להציב מולנו מראה, והיא לא בדיוק הכי מחמיאה. השאלות האלה הפכו לדיון סוער למדי גם בהמשך - ביחס לסצנות ספציפיות בסרט וביחס למהלך הסרט עד לנקודה שהגענו אליה בצפייה, המפגש של נאו עם האורקל. כיאה לאורקל קלסית, היא לא אמרה לנאו שהוא האחד - מהלך שהתפרש על ידי רובנו כתואם לשלב ההתפתחותי של נאו כגיבור; הוא עדיין לא בשל להיות האחד, יש לו עוד דרך לעבור מתלות לעצמאות, אמנם יש לו את מורפיוס כמנטור שנותן לו כלים ופותח לו את הדלת, אבל את הצעד עצמו רק הוא יכול לעשות. בדקות האחרונות של השיעור חילקנו את המקראות (תודה ענקית לנויה עליהן ועל המחברות והמדבקות - זאת הייתה חגיגה שזכתה למחיאות כפיים). נמשיך בשבוע הבא.
コメント