אוניברסיטת חיפה 31.03.2025

בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:

בספרות, סיימנו לקרוא את מקבת. היה מוצלח ולקראת הסוף הם היו ממש במתח לדעת מה קורה. כמו כן נרשמה התלהבות רבה לקריאת התפקידים השונים. פופולריים במיוחד היו הרוצחים והמכשפות .

בפילוסופיה התחלנו לדון באתיקה של עמנואל קאנט. שוחחנו על מושג 'הרצון הטוב' ועל הקשיים שהוא מעלה בפני העמדה התועלתנית, שמבססת את התחשיב המוסרי על תוצאות המעשה בלבד. למדנו גם על היחס שמציע קאנט בין הרצון לבין החובה, ועל ההבדל בין פעולות בהתאם לחובה לפעולות חובה - והגענו עד לביקורת של שילר, שמגחיכה את הניסיון של קאנט לבודד את המוסר לחלוטין משיקולים רגשיים.

אנחנו מודעים שלפיצול הקבוצה יש מחיר - הפילוסופיה והספרות נותרים כשני שדות נבדלים, בשיעורים האלו. לצד זאת, אנחנו מרגישים שגודל הקבוצה והאופי הרעשני שלה מחייבים זאת: כשאנחנו מתפצלים, הדיונים נעשים עמוקים יותר, ומערבים משתתפים נוספים שנבלעים בכיתה הגדולה. הקבוצה עצמה חוזרת ומציינת שהשיעורים המפוצלים עובדים טוב יותר. אנחנו מקווים שככל שחברי הקבוצה יתבגרו, נוכל לצלוח ביתר קלות גם שיעורים בהרכב המלא. בינתיים, המתודה המפוצלת מוכיחה את עצמה.

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

פתחנו בנושא עבודות החקר. אנחנו מנסים, קובי ואני (עדי), להציע לכיתה נושאים, שכוללים טקסט תיאורטי וטקסט ספרותי/קולנוע, כדי לכוון ולמקד. הצגנו בנק אפשרויות הצגה ראשונית, ובמהלך החופשה נבקש מהם לחפש קצת מידע על היצירות שלא מוכרות להם, למצוא כיוון ולבחור. 

אחר כך, המשכנו לקרוא את ״האורח״ של קאמי. הזכרתי לתלמידות את משימת הקריאה המכוונת של כל אחת: לבחור היבט כלשהו: דמויות, מקום, נקודת מבט, כותרת, קונפליקט, ידע היסטורי ועוד - ולעקוב בשבע עיניים על כל משפט או מילה שאיכשהו קשורים לתחום האחריות הזה, ולסמן.  לסמן בלי להתלבט מדי כל מה שנראה קשור. במהלך הקריאה עצרנו לפעמים, אבל ניסיתי להימנע מלגבש פרשנויות בשלב מוקדם, אלא בעיקר לוודא שהמילים ברורות, שההתרחשות ברורה, ולהתלבט יחד אם רגעים מסוימים בסיפור קשורים לאחת הנקודות האלה שחילקנו בינינו. ברגעים מסוימים התחילו להתעורר פרשנויות, פערים שאנחנו ממלאים בקריאה. ניסיתי להצביע על כך שהנה נבנית השערה, אנחנו מאפשרים לה לרחף, אבל גם ערים מספיק לשנות את דעתנו אל המשך הקריאה מציג פרטים שלא מתיישבים איתה. מתוך זה התחלנו לשים לב גם לקשרים הבלתי נמנעים בין ערוצי הקריאה. למשל, לקשר בין עיצוב דמות לבין נקודת מבט. בין תיאור מקום לבין עיצוב דמות, ועוד. כך נמשיך את הקריאה, אחרי פסח, בתקווה שכשנגיע לסוף נוכל לחוש את האמביוולנטיות שמלווה אותו.

לאחר הקריאה בקאמי, נכנסנו לדיון פילוסופי ראשוני בהגיונות של דקארט. התחלנו בעמידה על אופן הכתיבה האישי, המדידטיבי של דקארט והייחוד שלו ביחס לכתיבה הפילוסופית הרגילה. ייחוד שהינו בגדר הצהרה פילוסופית כשלעצמו. התחלנו באופן בו דקארט מחד מצהיר על רצונו לנסח פילוסופיה מנקודת האפס, ללא הנחות עבודה, אבל בעצם מצהיר שהוא עושה זאת בתוקף היותו בן-חורין (הנחת עבודה). לאחר מכן דנו בשאלת החושים כבסיס ראשוני משמעותי מקיף לידע שלנו. בשלב זה פנינו לטיעון החלום, לפיו ייתכן ונחנו חלק מחלום. להפתעתנו, התלמידים התעקשו לקחת זאת למקום האישי ולספר על חלומות מרכזיים בחייהם, בעיקר בילדות. עשינו הסבה מהירה לפסיכואנליזה ונתנו להם את המקום לספר אחד אחד על חווית החלום המשמעותית בחייו. בזמן שנותר התחלנו לשוחח על האופן שבו גם אם אנחנו בתוך חלום הרי תוכן החלום משקף מידע חיצוני ומכאן לכאורה ההוכחה שקיים עולם. בשלב כה דרמטי זה ובסימן שאלה קיומי זה הסתיים לו השיעור. מקווה שהתלמידים יוכלו להכיל תהייה קיומית זו לעוד שלושה שבועות. חג שמח וחופשה נעימה .

בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:

אנחנו מתחילים בהצגת מצב מטריד; מצב של כמעט אבדן עשתונות אפיסטמי (הכרתי). אנחנו קוראים את העיתון, מאזינים לרדיו וצופים בטלוויזיה. מה מתאר נכון את המציאות? מה מניפולציה? איפה יש הנחות שגויות של דוברים והיכן הטעיות מכוונות. מי משקר למי? מי יוצר בלוני ניסוי?

מסובך.

אנחנו מנסים למצוא דרכים כדי להתמודד עם מצב כזה.

אולי אי אפשר וצריך לוותר (אומרת ויטה).

אולי צריך לבנות הסכמות, אומרת תלמידה אחרת

לחשוב רציונלי? מציג תלמיד?

אנחנו מדברים ומדברים ואני מספר לתלמידים שאנחנו משחזרים שיחה פנימית של פילוסוף בן המאה ה17, פילוסוף שהתלבט גם הוא עם בלבול אפיסטמי.

מי זה?

רנה דקרט.

והנה, פתאום כולם מבינים ואסימונים או ביטקוינים נופלים בראש, כי הרי את דקרט למדו בשנה שעברה והפעם זו חזרה לקראת הבגרות.

אני מציג את המהלך של דקרט מהתחלת "הגיונות" ועד ל"קוגיטו" המפורסם.

השיעור בורח במהירות. הזמן טס (לפחות לי) ואנחנו חוזרים עוד ברבע השעה האחרונה למציאות של ימינו ומקבלים שאלה ממש קשה, כזו שאני לא יודע לענות עליה בעצמי (וכך אני אומר לתלמידים); איך אפשר לקחת מהלך קרטזיאני (של דקרט או ברוח דקרט) ולהחיל אותו על המציאות של ימינו.

נוצר דיון מעולה.

עמוק

מורכב.

אין זכר פתאום לעובדה שישובים מולי ומול ענבל בני 17 ו 18. הרמה גבוהה, והתחושה שמדברים עם עמיתים ולא עם תלמידים. וזה משמח.

אחרי ההפסקה ענבל מובילה תרגיל מעניין. כל תלמיד מקבל ציטוט פילוסופי ומתבקש לכתוב לו תגובה ולקשר אותו לטקסטים שעליהם הוא עובד בעבודת הגמר שלו.

משימה מורכבת ועשירה.

היא לא פשוטה אבל אנחנו נתקלים בקישורים יפים ויצירתיים.