כדי להבין היטב מה התרחש אמש בחלקו השני של יום הלימודים התשיעי בבית החינוך בקמפוס אונ' חיפה תצטרכו להתאזר בסבלנות ולקרוא בעיון את כל מה שהתרחש בחלקו הראשון של
היום (ספויילר : דודה מרגלית נפלה לשלולית...)
יאללה מוזמנים להתחיל:
במגמת ספרות:
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וד"ר סיגל נאור פרלמן :
בחלק הראשון של השיעור, חילקנו את התלמידים לקבוצות, ביקשנו מהם לבחור שיר (מוסיקה) שהמלים שלו בשפה הערבית הספרותית. בהתחלה, היה קשה להם לבחור, כי זה לא סגנון המוסיקה שהם שומעים כיום, אבל התחילו להיזכר ולדבר על שירים שהם מכירים. כל קבוצה שיר שונה ושמעו אותו. היו לנו שירים מארצות שונות, מתקופות שונות, שירי אהבה בסגנונות מוסיקליים שונים. התלמידים.ות כתבו את השירים על הלוח, הקראנו אותם ודיברנו על המשמעויות שלהם.
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
בחלק הראשון חזרנו לסיפור "אסם מבוער". הצגנו את ויליאם פוקנר שהיותו איש הדרום האמריקאי תפסה חלק מרכזי בזהות שלו. דיברנו על מדינות "הדרום העמוק" בארצות-הברית ועל מלחמת האזרחים שלאחריה אמנם בוטלה העבדות, אבל בפועל המשיכה להתקיים בדרום הפרדה גזעית. דמותו של סופר שהוא חלק מקהילה, שמזוהה איתה ומתאר מתוכה את הניוון, הצביעות והשקיעה זכתה להרבה עניין.
דיברנו על הדמויות הפשוטות בסיפור ועל השפה השבורה והעילגת שבפיהן; על הקונפליקט של הגיבור סרטי והשלבים השונים בו; על האב אבנר, פירומן שתלטן שמביא את משפחתו לחיי מחסור אבל גם מורד בניצול מעמדי; על האחים ותרומתם כדמויות משנה להבלטת תכונותיו הטובות של הגיבור. עלו שאלות גדולות- קשר הדם ועד כמה צריך לקדש אותו, מה עושים כשהצרכים של היחיד לא מסתדרים עם אלו של המשפחה, הבחירות שאנחנו עושים והמחירים שאנחנו משלמים עליהן.
בחלק השני הצטרפנו לשאר כיתות הספרות. התחלקנו לקבוצות מעורבות של דוברי עברית וערבית, ובקבוצה הקטנה לימדו דוברי הערבית את השיר "עמי אבו מסעוד", ודוברי העברית את "דודה מרגלית נפלה את השלולית".
כשהתכנסנו חזרה לפורום הכללי כל קבוצה הציגה ביצוע משותף כשדוברי הערבית מציגים את השיר בעברית, ולהיפך. היה מרשים, מצחיק ומקרב לבבות.
בכיתה יא' של נגה וייס:
נפגשנו לצפייה בחלק מסרטו של קנט בראנה "מהומה רבה על לא דבר". החלק שצפינו הקביל לחלק שקראנו בשיעור הקודם, וגם התקדמנו קצת הלאה עד לסצנה שבה קלודיו משפיל בפומבי את הרו, ביום חתונתם ועוזב בזעם
את האחוזה ביחד עם הנסיך ופמלייתו. כאן נכנס לפעולה הכומר, עם תחבולה נוספת, ש"תציל" בסופו של דבר את המחזה מסיום טראגי לסיום שמח וקומי. שוחחנו שיחה מעניינת, על הליהוק והבימוי, על פמיניזם, על ההבדלים בין אז, המאה ה 16 לבין היום.
לאחר ההפסקה חברנו לפעילות עם כל מגמת ספרות, שהביאה אור ושמחה לכולנו. חשבתי כמה זה נהדר שזה קורה כבר בכיתה י' של כיתת הערבית, כי אם ככה אנחנו בי', איזה פוטנציאל טמון בשלוש השנים האלה. ממש יכולתי לראות בעיני רוחי את סוף כיתה יב' ואת החברויות שייוצרו כאן, הקשרים החדשים הטובים, שיכולים להיווצר כאן.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:
את החלק הראשון של המפגש הקדשנו לכתיבת חיבור עיוני – הסברתי את הערך של כתיבת חיבור ועברנו יחד על דף הנחיות מפורטות שהכנתי לקראת כתיבת חיבור עיוני ראשון. הבהרתי שנלמד איך כותבים חיבור בשלבים – ההנחיות הן בעצם כלי עזר בכדי לגשת אל הכתיבה ובהמשך ידרשו לכתוב באופן עצמאי יותר ויותר.
התפזרנו על פני השולחנות בכיתה וכל אחת ואחד התחילו בעבודה – בשלב הראשון נדרשו לבחור שתי יצירות מתוך היצירות שלמדנו עד כה. החיבורים יעסקו בדמות הילד והילדוּת בשתי היצירות שיבחרו.
את עיקר העבודה יעשו בבית בשבועיים הקרובים ויגישו את החיבורים בפגישה הבאה שלנו, אחרי חופשת חנוכה. אני כבר מחכה!
רגע לפני שהתפזרנו להפסקה הקדשנו כמה דקות לחנוכה – קראנו יחד את הפסוקים הראשונים בספר בראשית ודיברנו על אור וחושך בסיפור הבריאה.
בחלק השני של המפגש היתה פעילות משותפת לכל קבוצות הספרות בבית החינוך. המשימה היתה להתחלק לקבוצות קטנות, לערוך הכרות ולהתמודד עם תרגום ולימוד של שני שירים – האחד בערבית והשני בעברית.
כל קבוצה נדרשה ללמוד את השירים ולבצע אותם במליאה, כשהילדים דוברי הערבית מבצעים את השיר בעברית ואילו הילדים דוברי העברית מבצעים את השיר בערבית. שני השירים הם שירי נונסנס קצרים: דודה מרגלית נפלה לשלולית של נורית זרחי ועמי אבו מסעוד. בקבוצות עבדו באינטנסיביות על מלאכת התרגום ולימוד השירים בעל פה, והיה מרגש לראות איך הם גורסים בשיניהם את הצלילים והמילים הלא מוכרות תוך כדי נסיון להסביר, לתרגם ולהבין.
במליאה שמענו בהתפעלות את כל הביצועים, שהיו יוצאים מן הכלל! הבית השני של עמי אבו מסעוד והמילה שלולית היו מאתגרים במיוחד וכל מיני הברות קפצו ונשמטו והחליקו לצדדים פה ושם. היה מצחיק ושובר מחיצות.
סיימנו בסופגניות, שוקולדים וחג שמח.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר:
בני אדם אנוכיים מטבעם, כיצד אפוא נחלצים מכך שהמאפיין המשותף להם הוא גם זה המפריד ביניהם? אם הפורטונה חזקה מהמידה הטובה, מה הטעם לנסות להיות שליט? איך אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה, הרי היא מתבססת על פעולות שרירותיות וחסרות פשר רציונלי של בני אדם? אם שליט טוב מוליך שולל את האזרחים, מה אפשר לעשות לגבי אותם אלו שידעו את האמת? האם עדיף לשליט שיפחדו ממנו או שיאהבו אותו?
אלו הבעיות שבהן ניסינו לטפל במהלך השיעור. הזכרנו גם את קיקרו ותפיסתו את ממלכת הטבע שבמסגרתה פועלים הכוח והעורמה, וכיצד מקיאוולי הפך אותו על הראש ומצא בשתיים יתרונות לשליט ומדוע עדיפה זו האחרונה, שבימי הביניים פעולות ערמומיות נחשבו לכאלה שבגינן יש להישרף באש הגיהינום.
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
היי, אתמול היתה פגישה קצרה בשל אירוע חנוכה לאחר מכן. בתחילת השיעור הצגתי מה אנחנו הולכים לעשות בחלק הראשון של שני השיעורים הקרובים. התלמידים על בסיס של סיכום שיעורים , שאני אעביר להם, על בסיס טקסט המקור ועל בסיס ספרות עזר יבנו מערך שאלות שאותו הם יעבירו לתלמיד אחר שיתבקש לענות. אני אקרא ואתן הערכה לשואל ולנשאלת.
העבודות יהיו סביב אפלטון ודקארט. בהמשך פתחנו בדיון חופשי על מושג המהות , המשכנו לאופן בו המהות של האני החושב זרה לחלוטין למהות של הגוף ולכן מתחייבת הפרדה (דואליזם) בין הנפש לגוף.
אז כמובן צריך להסביר את התיאום בין המחשבה לפעולה. לאחר דיון חופשי בשאלות אלו עברנו לקריאה בטקסט של ויינריב שליווה את הדיון שלנו.
בשלב זה יצאנו למליאה, חגיגת חנוכה, כל קבוצה קטנה, 2-3 תלמידים, קיבלה מושג פילוסופי שאותו התבקשה להעביר למליאה ללא שימוש במושג עצמו. כנראה שלא הסברנו עצמנו כראוי, התלמידים הבינו זאת כמשחק פנטומימה וכד' שבו שאר התלמידים מתבקשים לנחש ואילו אנחנו התכוונו לשיח חופשי סביב המושג. עדיין מבחינת צחוקים ותחושה של גיבוש נדמה לי שהמטרה הושגה. נתראה עוד שבועיים.
בכיתה י' של עומר בן דוד:
לקראת המפגש הייתה מהומה גדולה בקבוצת הווטסאפ שלנו: אנחנו קוראים את "המשתה", והקבוצה החליטה לארגן כיבוד למשתה משלנו. הכוונות היו טובות, אבל הארגון כאוטי, והקבוצה הוצפה בהודעות ללא הרף.
ניתחנו את הדיון הקבוצתי באמצעות ביקורת הדמוקרטיה של סוקרטס: מה קורה כשכל אחד בטוח שהוא יודע הכי טוב איך לנהל, או מה הדרך הנכונה? התקרית בקבוצת הווטסאפ הייתה דוגמית קטנה ומעוררת מחשבה לאינטואיציות האפלטוניות. בכל זאת, בסופו של דבר, היה משתה נהדר ומלא בכל טוב, ושוחחנו לנו על אהבה. הדיון היה עמוס ברעיונות מעניינים ובשאלות שנותרו פתוחות, ואחרי שנשוב מחופשת חנוכה ננסה למצוא להן מענה לצדו של סוקרטס.
אחרי ההפסקה נפגשנו כל כיתות הפילוסופיה לפעילות משותפת. נויה חילקה את התלמידים לקבוצות אקראיות ומעורבות, ובין הקבוצות הגרלנו מושגים שונים: זמן, קיטש, סדר... כל קבוצה התבקשה להסביר את המושג בדרך יצירתית, לאחר עבודת הכנה זריזה. התוצאות היו מגוונות, ובעיקר מצחיקות. הייתה אווירה קלילה, ואני מקווה שגם מעט חגיגית, ובכל מקרה היה כיף לשבור את השגרה.
Yorumlar