במגמת ספרות:
בכיתה יב' של נגה וייס/יא' של רותם וגנר:
אתמול נבחנו ארבעת נבחני הבגרות ביחידה החמישית בספרות.
לאחר המבחן צפינו בסרט נשים קטנות משנת 2019, גרסה שמציעה פרשנות פמיניסטית בת-זמננו לספר.
נהנינו מאד ומכיוון שהסרט ארוך רק התחלנו לדבר עליו, ונמשיך בשבוע הבא.
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי:
בחלק הראשון של השיעור, נפגשנו עם התלמידים שנרשמו לשנה הבאה, שמענו מהם על הסיבות שעודדו אותם לבוא- הבגרות, חיזוק השפה הערבית והעברית, הפעילות הלא שגרתית מחוץ לבית הספר, המוניטין הטוב שלנו. במהלך המפגש קראנו סיפור קצר ״חיפה גזלה את צמתי״, והתחלנו לנתח אותו, ותרגמנו ביחד שני משפטים כדוגמה לפעולת התרגום.
בחלק השני של השיעור, נפגשנו עם הכיתה, ועודדנו את המשך ההשקעה שלהם בעבודות לסיומם עד סוף שנת הלימודים, עשינו חזרה על הנושאים והמבנה של כל אחת מהעבודות וענינו על שאלות.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין:
בחינת הבגרות בפילוסופיה! בהצלחה רבה!
בכיתה יא' של עומר בן דוד:
את החצי הראשון של השיעור הקדשנו, בפעם האחרונה, להתקדמות אישית בכתיבת העבודות השנתיות. לאחר סבבים שך הגשות חוזרות, תיקונים, משובי עמיתים ועבודה מרוכזת בכיתה - נראה שכמעט כולן כבר בשלבי כתיבה מתקדמים, וזה משמח. בשבוע הבא העבודות יוגשו, ואני סקרן לקרוא בהן.
בחלק השני המשכנו בקריאה הצמודה ב'המיתוס של סיזיפוס', כחלק מהיחידה שלנו בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. שוחחנו על הנחות היסוד למסה של קאמי, ושל הזרם הקיומי בכלל, המהוות מפנה באופייה של החקירה הפילוסופית: לא עוד ניסיון לסדר את העולם לכדי תמונה ברורה; תחת זאת, לשאול לפשר חייהם של חיים בעולם אבסורדי, בלתי פתור. העמודים האחרונים של המסה ליוו אותנו ממש עד לסיום המפגש, ולקריאת "מוכרחים לדמיין את סיזיפוס כמאושר", נפרדנו לשלום.
בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:
סיימנו לקרוא את "רצ'יטטיב" בקריאה צמודה. דיברנו על הגרסאות השונות של מה שקרה למגי בבוסתן, על הדחקת האשמה וההתמודדות איתה, על הדמיון וההבדלים שהתגלו בין רוברטה וטווילה בחייהן האישיים וביחס לסוגיות שעולות כמו הג'נטריפיקציה והאינטגרציה, ועל השימוש במשפט "מה שלום אמא שלך?" כסמן לקירבה וגם ככלי נשק. ראינו קטע קצר מ"משפחת בריידי" - הסדרה שג'וזף והילדים צפו בה בזמן המחאות, וגם ראינו קצת ג'ימי הנדריקס (אחד מאיתנו הזדעזע שכמו שטוויילה לא ידעה מי הוא, גם כמעט אף אחד מאיתנו לא הכיר אותו. "הוא רק המוזיקאי הכי גדול בכל הזמנים", אמר בקצת ייאוש).
סיימנו עם תרגיל כתיבה - לכתוב סיטואציה שבה "לרצות זה כמו לעשות" או סיטואציה שבה אותו משפט משמש פעם אחת לטובה ופעם אחת ככלי נשק, ומי שרצו הקריאו. נכתבו כמה טקסטים נהדרים (באופציה הראשונה, למשל, על 2 חברות, שאחת מהן מתאהבת בבן הזוג של השנייה ומספרת לה, ובאופציה השנייה היו שהקריאו והיו שרק שיתפו באפשרויות שרוצים לפתח, כמו המשפט המצוין - "יש לי קשרים").
Comments