השבוע התשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה
המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:
פתחנו את המפגש בקריאה בסיפור 'צלליות' מאת אמיר גוטפרוינד. הסיפור הקצר הזה הוא הטקסט הארוך שקראנו ביחד עד כה, והחוויה הייתה נעימה: הקבוצה הגדולה שקטה והאזינה למתנדבים להקריא, שהיו רבים. לאחר הקריאה שוחחנו על תפקיד הצלליות בסיפור: כיצד הדוד נתן משתמש בהן תחילה לשעשוע, אחר כך - לחשיפה: של נושאים היסטוריים או לאומיים מודחקים, של סודות משפחה. בהיפוך למשל האפלטוני, בסיפור של גוטפרוינד האמת מסתתרת דווקא בין הצללים. הכרנו דרך הסיפור גם את המושג 'רומן חניכה' ובחנו את התהליך שעובר הדובר לאורכו, עד לסיום המעגלי בו הוא תופס את מקומו של הדוד נתן. שאלנו, לסיום, מדוע מתעקשים כל כך בני המשפחה להסתיר את האמת? משום בושה? הרגל? אולי כי היא קשה מנשוא? חשבנו, בהתאם, על כמה הצעות לתפקידה של האמנות: שעשוע אסקפיסטי? כלי לחשיפת האמת? מנגנון ויסות המעדן את התכנים הבלתי נסבלים של המציאות?
נפרדנו מהסיפור, ואז גם מהפוליטיאה האפלטונית, בדיון מסכם: שבנו אל השאלה שבפתח הטקסט, על טיבו של הצדק ולמשל הטבעת של גיגס, ובחנו את התשובה שמציע סוקרטס, ששב מהמדינה הצודקת אל הפרט: כפי שהמדינה הטובה היא זו ההרמונית, כך גם נפש האדם הטובה היא זו שכל חלקיה פועלים כסדרם. העמקנו בהקבלה הזו שמציע סוקראטס בין המוסר לשלמות הנפשית, או האושר, וחשבנו על כמה מהשלכותיה, כמו למשל הטענה כי 'אין אדם עושה עוול מרצונו'. התפצלנו לקבוצות לדיון ביקורתי בטענה הסוקראטית, התאספנו חזרה לשמע התוכחות ונפרדנו לחג, מאושרים, ועל כן מוסריים, כפי יכולתנו.
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
אתמול התחלנו בסיור בספריה ללמוד איך לחפש, מה לחפש ועוד. לא יודעים כמה התלמידים למדו מזה, נקווה. אנחנו המורים בהחלט למדנו דברים שלא ידענו [אבל באמת! אני (עדי) נגנבתי ומזמינה את כל מי שרוצה לדעת מה הסוד לפנות אליי]. לאחר מכן פנינו לטקס קצר לציון חשיבותן של פחמימות בחיינו והתכבדנו בסופגנייה. בשיעור עצמו (כן, היה גם זה) התחלנו בחזרה קצרה על אריסטו, מידה טובה ופרקסיס.
במפנה "חד" פנינו לפרום ותפיסת האהבה. התחלנו בדיון שמראה שעצם ניסוח כותרת הספר the art of loving חושף כבר את מהותו של הדיון, הבחירה ב־loving (פעילות) ולא love (מושג) חושפת את הרעיון שבתיאוריה (מה שבעברית לא היה ניתן להראות). ביקשנו מהתלמידים לקרוא את עמודי הפתיחה ואז לסמן עבור כל פסקה משפט מפתח, ואז לסכם את הפיסקה במילים שלהן ובקצרה. זאת עבור על הפסקאות. בפעם הבאה נעלה שלב ונבקש לקשר בין פרום לאריסטו, ומשם לשניים מבין שירי האהבה (לבחירתן) שקראנו בשיעורים האחרונים.
בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:
ההזדמנות להכיר את חנוך לוין הגיעה הפעם בזכות הזמנה של החוג לספרות להרצאתו של חיים קפלן על ממד הזמן ביצירתו של לוין. לקראת ההרצאה ראינו קטע מתוך הפרק הראשון של הסדרה "חיים שכדוגמתם עוד לא חיינו מעולם", שדרכו התוודענו לתחילת דרכו של לוין - עם הסאטירות שכתב לעיתון הסטודנטים באונ' ת"א, דרך מלחמת ששת הימים והמחזה הראשון שכתב בעקבותיה, "את ואני ואני והמלחמה הבאה".
עזרא וירדן, שהעלו בשנה שעברה בבית הספר שלהם הצגה עם קטעים ממחזותיו של לוין, הראו לנו גם סרטון קצר מההפקה שלהם, שכלל קטע מתוך "יעקובי וליידנטל" (המונולוג של ביג תוחס), ואת ירדן שרה בקול שבור את השיר "את ואני והמלחמה הבאה". הם סיפרו קצת על ההפקה, על הבחירה האישית שלהם בקטעים מתוך המחזות של לוין, שסימנה יציאה שלהם למסע: ירדן, למשל, סיפרה שהיא לא נוהגת לשיר בפומבי אלא רק לעצמה, עזרא שיתף בנקודת המוצא שלו - תחושותיו ביחס למצב המלחמה התמידי (עליהן גם כתב בגיליון האחרון של "המאורר").
בעקבות הקטעים שצפינו בהם, דיברנו על חנוך לוין כשובר המיתוסים הגדול של התקופה, כמי שחשף את הלא־מודע, הישראלי והאוניברסלי, ועל מה שהופך את יצירתו לרלוונטית גם 25 שנים לאחר מותו. אחרי מליאת סופגניות קצרה ומתוקה, המשכנו להרצאתו של חיים קפלן, פסיכולוג קליני ועורך הספר "תיאטרון הנפש העירומה במבט פסיכואנליטי" - שהתמקד בתחושת ההחמצה המלווה את כל הדמויות במחזותיו של לוין, דרך מושגי הזמן - הזמן האובייקטיבי לעומת חוויית הזמן הסובייקטיבית. קפלן הקרין קטעים מתוך מחזותיו של לוין ומתוך שיריו, והתייחס לאופן שבו התנועה הזו בין הזמנים מתרחשת בשפתו של לוין, המשורר שכתב לתיאטרון.
ספרות ערבית
בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט
מלבד שלוש תלמידות שאר הכיתה איחרה בחצי שעה ולא התאים להתחיל שיעור עם שלוש תלמידות, אז חיכינו בבאסה גדולה. כשהם הגיעו התחלנו בשיחה קצרה על איחורים, על משמעות הגעה בזמן, על כך שאיחור פוגע בתלמידות שכן הגיעו בזמן וכולי. עצרנו לרגע בשביל לומר שמאמצים כה רבים נעשים בכל מיני מישורים, מצד דרך רוח, בכדי שפשוט נגיע לכאן כולנו ונלמד את השעות האלה. דרך רוח היא עמותה, ולא עסק למטרות רווח, ודרך רוח על ההנהלה שלה ועל צוות המורים עושים מאמץ גדול בשביל ההתרחשות הזו שבה אנו נפגשים, לומדים קוראים עורכים דיונים, מהם שבחרו להגיע לכאן זה דורש נוכחות מקסימאלית והגעה בזמן. ביקשנו שישאלו את עצמם למה הם מגיעים לכאן ולהבין שאם הם בוחרים בזה שייקחו את זה בשיא הרצינות. אמרנו שכל מה שאנו עושים בחיים אנו צריכים לשאול למה אנו עושים אותו ולתכנן באשר אליו המעשים ואת המאמצים שלנו.
מכאן העמקנו לשיח על תכליות ואמצעים. למדנו שאריסטו בתחילת ה"אתיקה" מדבר על שרשרת תכליות ואמצעים ועל כך שכל תכלית מהווה אמצעי לתכלית אחרת וכך הלאה. הדגמנו את הנושא ושאלנו למה אנו עובדים- כסף. למה צריך כסף- לאוכל למה צריך לאכול… ( או בענף אחר לקנות מSHEIN , למה לקנות מSHEIN בשביל אאוטפיט מגניב- למה? וכולי). וכך עשינו ענפים של תכליות ואמצעים שהתפתחו מהתשובות שלהם. ניסינו לזקק את הנושא ותחילה להבין כיצד דברים שעשויים להיראות כתכלית, הם למעשה רק אמצעי להשגת משהו אחר.
כשהגענו לסוג של קצה בענפים האלה כמו: "לחיות" או "להשאר בחיים ובריאים" שאלנו למה אנחנו חיים? למדנו בעברית ובערבית את המושג "תכלית לכשעצמה". תכלית שהיא כבר לא אמצעי להשגת משהו אחר, אנו רוצים אותה בשביל עצמה, או מעשה שאנו עושים אותו בכדי לעשות אותו. ושאלנו- איזו תכלית בחיים, כשנשיג אותה, פשוט נרצה להשאר שם? לעשות את מה שאנו עושים פשוט בשביל לעשות אותו?
הם קבלו תרגיל כתיבה: "בעוד 10 שנים יש לכם מיליוני דולרים בבנק, כסף הוא לא בעיה, וואתם לא זקוקים לו כאמצעי, להגשמת רצונות או חלומות- יש לכם אותו כבר ובגדול. מה אתם עושים בחיים שלכם? מה תרצו לעשות? בשביל לעשות אותו? בשביל מה תקומו בבוקר אם אתם לא צריכים לעבוד בשביל להתפרנס? כולם התחילו לכתוב במלוא הרצינות ורק זיזי נבהלה כי לא רצתה להפסיק לעבוד (במקדונלדס!), גם אם יהיה לה כסף. הרגענו אותה, שהיא יכולה להמשיך לעבוד אם היא רוצה בשביל להישאר בתנועה ובכושר, אבל שתדע שהיא כבר לא חייבת. הם כתבו תשובות מגוונות, של הגשמה עצמית ותרומה לעולם ולמחוסרי יכולת, ולצד זה הוסיפו פינוקים ומותרות אין קץ. למשל, לימוד עיצוב אופנה והקמת עסק ורשת עיצוב "על שמי", הקמת חברת הייטק המעצבת אפליקציות. הקמת מרכז רפואי מקיף והוליסטי לאנשים שזקוקים לרפואה (ולא יהיה בשמו "חולים" כמו בית חולים)הוא ישים דגש על רפואה וטיפוח הגוף והנפש, באמצעים מגוונים, ויארח וילין את הזקוקים למרפא בהכל כלול ועוד ועוד… לימודי עריכת דין בכדי להגן על זכויות אדם, רכישת דירות רבות והפיכתן לספריות, הקמת בתי ספר ואוניברסיטאות לעניים וגם מקומות שיספקו עבודה לעניים ויעזרו להם לצאת ממעגל העוני. ולכל אלה מצורפים גם וילות, בריכות, יהלומים וכולי וכולי…הרבה מהם ציינו צי של מכוניות יוקרה בחניה, (לתשומת ליבם- אסד כהשראה… ?) לימודי פסיכולוגיה, לימודי השפה הערבית באוניברסיטה. טיסות לחו"ל, הקמת משפחה גדולה חמה ואוהבת ורכישת בתים ובניית עתיד כלכלי לכל הילדים והנכדים. תשובה משפחתית אחרת היתה: פרישה למקום מבודד והקמת משפחה בת 4 נפשות, חיים שלווים וטובים וחינוך ילדי כמיטב המסורת שלמדתי מאבי (עם ביקורת על החברים בכיתה: למה אתם חושבים שדברים חומריים יביאו לכם אושר?). חלום מרתק נוסף: "אהיה אסטרונאוט וחוקר חלל, ואקים תחנת חלל נוספת על אלה הקיימות, וכל זה יהיה טוב יותר מנס"א (נשמע יותר טוב בערבית: "אחסן-מן- נסא") אקים מוזיאון לאלקטרוניקה ישנה ולהתפתחות המכשירים האלקטרונים, וגם מוזיאון למטוסי קרב ישנים. ובאשר לזיזי שהתעקשה לאחוז בעבודה במקדולנדס, היא פרטה כמה וכמה דברים ברשימה, וביניהם לטוס עם סבא שלה לעשרה יעדים בחו"ל החולשים על שלוש יבשות, להקים חברת טיסה על שמה, שיהיו בה הרבה מטוסים, ועוד כמה דברים שנראה שבהינתן מיליוני דולרים היא כנראה תצטרך לזנוח את העבודה במקדונלדס, חלום חלום אבל מינימום של מציאותיות…
התלמידים הקריאו את התשובות והתערבו חופשי אחד לשני בחלומות- הגיבו אחד לשני, צחקו, העבירו ביקורת, היה מעניין ופעיל. רשמנו הכל על הלוח, תוך כדי דייקנו מה אולי עדיין מהווה אמצעי להשגת משהו אחר, דייקנו מה לא תלוי בכסף- למשל "משפחה חמה" שזה תלוי האנשים, אם כי גודל משפחה כן תלוי כסף ועוני קיצוני יכול להרוס משפחות. הצבענו על כך שהתרומות שהם הציעו לעניים מכל מיני כיוונים באמת נדיבות, כי הן מאפשרות להם להתפתח ולא באות ממקום של שליטה, שהם יישארו עניים ואני הפטרון אזרוק להם כסף וכולי. הצבענו על כך שלימודים בהשכלה גבוהה כפי שחלקם כתבו ולא בשביל מקצוע או כסף, הם מרחיבים את האדם שאני, ומפתחים אותי ואת חווית העולם שלי. כך גם מי שכתבו על טיולים כדי להכיר תרבויות אבל גם "להתפתח ולהכיר את עצמי". וכולי…
ברגעים האחרונים של סוף השיעור, שבעי חלומות ואושר של פנטזיות שאלנו האם יש משהו שמעבר לאלה הוא הוא התכלית לכשעצמה ושכל אלה הם דרגה אחת מתחתיו? שאנו רוצים לעשות את כל מה שכתבנו כאן בשביל להשיג אותו? הם ענו: "האושר". "החיים הטובים". נכון! כך טוען אריסטו, וסיימנו את השיעור לקראת החופשה עם המסקנה החשובה: אל תאחרו יותר לכיתה בדרך רוח! אנו באים לשיעור כדי להיות בו, כדי להרחיב את עצמנו, כדי ללמוד ולהתפתח באופן שהיינו רוצים לעשות גם אם היה לנו מיליון דולר, השיעור הוא החיים הטובים! חג שמח וחופשת חורף מהנה. לשמחתנו, בסוף השיעור שארך כמעט שעתיים ברצף, עוד היו תלמידות שתפסו אותנו כדי לשוחח ולדייק, לחדד את החלום שלהן ולהסביר עוד כמה דברים שפספסו, וזה היה משמח ומלא את הלב. איחלנו להן ולעולם כולו שחלומות שלהן יתגשמו! עם כזו רצינות נראה שכן. אשרנו.
Comments