אוניברסיטת חיפה 23.05.2022

במגמת ספרות:

בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:

בחלק הראשון החזרתי את מבחני המתכונת וקיימתי שיחות אישיות. בינתיים הכיתה קיבלה משימה שקשורה במסיבת סוף השנה של בית החינוך, בה כל קבוצה תציג התייחסות למושג האהבה. נזכרנו ביצירות שאותן למדנו הקשורות באהבה, ומתוכן העלינו שני נושאים שאפשר לדבר עליהם. הראשון- אהבה בין ילדים, כולל צד של אהבה אסורה (השיר "אנבל לי", היחסים בין קתי והיתקליף ב"אנקת גבהים", הגיבורה ובן-הדוד בסיפור "שלאף שטונדה"). השני- אהבה ממבט ראשון. בשלב הזה אני יצאתי לשיחות אישיות, ולשמחתי כשחזרתי הלוח היה מלא בציטוטים מתוך מאמר של אהרון בן זאב על אהבה ממבט ראשון שפורסם ב'אלכסון' ובשמות של יצירות שלמדנו ומתקשרות לרעיון.

התכנון הוא להציג את מושג האהבה ממבט ראשון באופן ביקורתי דרך שלוש יצירות: "נרקיסוס ואקו" לאובידיוס, "חלום ליל קיץ" לשייקספיר ו"דון קיחוטה" מאת סרוונטס. סוכם שרומיה, היחידה שהתמזל מזלה לא להיבחן בבגרות חיצונית, תרכז את העבודה ותחלק תפקידים.

בהמשך פתחנו את הגיליון השלישי של "המאוורר" שהתפרסם לאחרונה וקראנו יחד. התחלנו בפואמה של ליה אורן, תלמידת כיתה יב' במגמת ספרות באורנים. זהר קראה לנו את הטקסט בקצב מהיר, עם הפסקות קצרות בלבד לאוויר, מה שהעביר בצורה חזקה את התחושה של הבהילות שהטקסט מייצר. היתה המון הזדהות עם החוויות הכל-כך מוכרות של המבוכה הקיומית של הדוברת, של ההכרח להתפכח מהתמימות הילדית והרצון לסגור חשבון עם עולם הגברים. מאד מצאה חן השפה הדיבורית הפשוטה.

סמירה קראה לנו את השירים  "עוד מעט" ו"מאפרה" מאת אגם אסרף, גם היא תלמידה כיתת ספרות יב' אורנים, הכיתה של חיה. ולסיום קראנו את הטקסט של עצמנו, אותו כתבנו במשותף בתחילת השנה בעקבות השיר של שירה סתיו "ביוטופ". התפעלנו מחדש מהשיר, נזכרנו מי כתבה מה, שמנו לב לקולות השונים ולתפרים של העריכה, ובעיקר התפעלנו מעצמנו.   

 בכיתה יא' של נגה וייס:

התחלנו את המפגש עם שיעור מעניין שהעביר לנו טל למברג, תלמיד מהמחזור הקודם של סיגל, שכתב עבודת גמר על תיאורי השאול בשירה היוונית והרומית ומאז הפך לחובב נלהב של אמנות ציורי הכדים (נראה לי שהוא יעשה חיל בתחום זה בעוד כמה שנים..כחוקר). טל הביא את ההמנון ההומרי לדיוניסוס ביחד עם כוס שתייה נפלאה עליה מצוירת סצנת הסיום של ההמנון. הדיון היה מרתק וטל הוביל אותו בצורה נפלאה. אחרי ההפסקה קראנו את הברווזון המכוער מאת הנס כריסטיאן אנדרסן. ההקראה בצוותא היתה משמחת מאוד והיו בסיפור, שהבאתי בגרסתו המלאה, דברים ממש מצחיקים ומפתיעים והמון חומר למחשבה. לקראת סוף השיעור התחלנו לתכנן איך נפיק אותו כהצגה קטנה במסיבת הסיום

בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:

פתחנו את השיעור בהצגה של העבודות שהתלמידות כתבו על ה'בת היחידה' – כל אחת הציגה את עבודתה. העבודות עצמן היו עבודות חקר קטנות בהיקפן – כל אחת ניסחה שאלה שהיא רוצה לבחון בנובלה והעבודה נבנתה סביב שאלת היסוד הזו. לאחר שהעבודות הוגשו והוערכו ביקשתי מהן שיציגו בפני הקבוצה את המהלך העיקרי של העבודה – השאלה והנושא שהעסיקו אותן, הטענה העיקרית והביסוס שלה בטקסט.

הצגת העבודות היתה בהירה ומעניינת – כל אחת האירה זווית אחרת של הנובלה ועם זאת היה גם הרבה משותף.

לסיום העיסוק שלנו בנובלה, קראנו את הפרק האחרון והעלנו שאלות חדשות וגם כמה תשובות. הסיום של הנובלה הוא מפתיע ופרוע ומחייב לחשוב מחדש על הנובלה כולה, על דמותה של רקלה, על השפה הדתית שהיא יוצרת לעצמה, על שלל התחפושות, מצבי הכלאיים והזהויות המתחלפות בנובלה, על דמותו של אביה ועל היחסים ביניהם.

נתתי רקע למושג רוח הקודש ביהדות ובנצרות והסתכלנו בציור הבשורה של פרא אנג'ליקו כדי להתרשם מהאופן שבו נוכחת רוח הקודש בדמות קרן אור במעמד הבשורה. קראנו פסוק מתהילים ופסוק ממתי, שבכל אחד מהם מופיעה רוח הקודש ושאלנו איזו מין דמות של רוח הקודש יוצרת רקלה לעצמה? ממה היא מורכבת? ראינו שהיא בוראת לעצמה מעין דת חדשה, שאותה היא מכליאה מהשפות הדתיות השונות שסובבות אותה, מדברים שהיא רואה וחווה, ומתוך הכרתה החריפה שמותו של אביה אינו רחוק. ועוד ראינו שבהעזה שלה לחשוב ולדמיין כנגד דעתו של אביה היא פורצת גבולות ואיסורים. הפרידה ביניהם מקבלת בפרק האחרון הזה מימדים מיתיים, שמפציעים מתוך נובלה ריאליסטית ופשוטה לכאורה.

בעקבות הדיון הזה שאלנו מה השתנה ברקלה לאורך הסיפור, ואיך אנו רואות אותה בתנועה שבין ילדות להתבגרות. וכך נפרדנו מהבת היחידה.

אחרי ההפסקה תיארתי להן את המשימה שלהן לקראת מסיבת הסיום. הן ניגשו אליה בהתלהבות רבה ויצא שהחיפוש אחר מופעים של אהבה ביצירות שלמדנו לאורך השנה כולה הוא גם הזדמנות להיזכר בכל הרשימה הארוכה של הסיפורים והשירים שקראנו יחד ולחשוב על הגילויים הכל כך שונים של המושג הגדול הזה: אהבה לספר, אהבה לחזיר, אהבה לעגל, אהבה בין אישה ואיש, אהבת בת לאביה ועוד ועוד.

בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:

בחלק הראשון של השיעור הציגה סמירה נמלה מכיתת י"ב ספרות של טליה לוי את עבודת הגמר שלה בנושא ההיבטים הפמיניסטיים בשיריה של המשוררת והסופרת הסורית ע'אדה אלסמאן. ההצגה הייתה מעולה, והיוותה דוגמה לעבודת מחקר בתחום ספרות, והייתה גם הזדמנות להכיר את היוצרת ולדון בכתיבה פמיניסטית ערבית. בחלק השני, היה בוחן לתלמידי הכיתה, במהלכו נתבקשו לכתוב עד שני עמודים על נושא העבודה שלהם, להגדיר אותו ולתת דוגמאות עליו מהשירים של טהה מוחמד עלי שלמדנו.

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יב' של שי זילבר:

שיעור אחרון לפני הבגרות. אווירה חגיגית או אווירת סוף קורס, לא ברור. מצטלמים בחוץ לספר מחזור, חוזרים על ניטשה ומתברר שכמעט ואף אחד לא זכר או אפילו ידע את הגותו, בין אם זה בגלל הזמן שחלף, כי הוא נלמד בזום או כי לא לימדתי אותו טוב. אבל לצד זה משמח היה לראות את ההיקסמות ממנו. mind fuck הכריז יואב, וליהיא בתחילת השיעור הצהירה שתוותר על ללמוד אותו לבגרות, ובהמשכו התהפכה וקבעה שהוא "דווקא נחמד". 

לסיום קינחנו בהכנות למסיבת סוף השנה שלא ברור איך הנושא שנקבע לה הוא "אהבה וברווזים". 

בכיתה יא' של קובי אסולין:

הפגישה התרכזה כולה בקריאה במיתוס של סיזיפוס. הקדמתי לקריאה מספר הערות באשר למוקד האקסיסטנצאיליסטי: ההתמקדות בשאלות קיומיות של סבל, דאגה, מוות, בית, בדידות, אחרות, אחריות, חירות ומשמעות לעומת הפיל הקלאסית שבמוקד שלה שאלות או אפיסטמולוגיות גבוהות או מוסריות ערטילאיות.  כמו כן נקודת המוצא של היום יום. ביקשתי מהתלמידים להתחיל לקרוא ביחד ותוך כדי קריאה רצופה עמדנו על הממדים הפואטיים אצל קאמי, ההתמקדות ברגשות לתחושות על חשבון אינטלקט, האופן בו הוא מבנה את מושג האבסורד, האופן בו האבסורד הוא חוויה שכולנו פוגשים בחיינו, הפנומנולוגיה של התופעה. עמדנו על האופן בו קאמי לא מתכחש לאבסורד אלא מחפש את הלחימה החיים בתוכו . בהמשך לכך עמדנו על האופן המיוחד של הקיום האנושי שיש בו ממד של אכפתיות שאין לאף אובייקט או יצור אחר. בהמשך לכך אף השמענו את  השיר המקסים של חנוך לוין ואחרית הימים "העץ הוא גבוה , העץ הוא נמוך...". נראה   לי שהתלמידים היו צריכים את  אופן הכתיבה השונה והמיוחד של קאמי  המתווה לפילוסופיה אחרת מבחינת סגנון לפחות אבל גם מבחינת תכנים. לא סיימנו לקרוא וממשיך בכך בפגישה הבאה.

בכיתה י' של עומר בן דוד:

אנחנו שבוע לפני הבגרות, בשיאה של חזרה אינטנסיבית. עברנו ביחד על דפי ההכנה לבגרות, סימנו מושגים ושאלות שדורשים העמקה נוספת וחזרנו ודיברנו על ניסוח נכון של טענה פילוסופית.

לצד העבודה המרובה, גם נהנינו. הגיעו גם תלמידי עבודות הגמר, ותמיד מרגש לראות את התלמידים מגיעים גם כש'לא צריך'. הדיונים לאורך החזרה מאפשרים לנו לבחון ממבט על את שלושת השנים האחרונות, ולדון בתורות הפילוסופיות באופן השוואתי. נעמה, לקראת סוף השיעור, התנשפה ואמרה: "וואו, כמה עברנו בשלושת השנים האלו!". בהחלט כמה!