עד שיש לנו כבר סערה משלנו בחיפה, לא מאפשרים לנו להנות ממנה כמו שצריך! כן, גם אנחנו הרגשנו אמש שלא נכון יהיה להביא את התלמידים לאוניברסיטה בשיאה של סערת 'כרמל' האימתנית וכך עברנו לנו ל'זום' המוכר והמנוכר ובכל זאת הסתבר שלנו שמעת לעת, בהחלט ניתן להיעזר בו כחלופה למפגשים הפיזיים בקמפוס. וזה מה שהתרחש אמש מול המסכים :
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
פתחנו את מפגש הזום בתרגול מונחים בשירה. דיברנו על הלשון הציורית בשיר- דימוי, מטפורה, מטונימיה, סינקדוכה, סמל, סינסתזיה, אימאז'. לכל מונח נתנו דוגמאות משירים שאנחנו מכירות.
למטפורה נמצאו המון דוגמאות גם מהחיים: גדלת בחממה, אתה חי מתחת לאבן, שים ברקס, מכה מתחת לחגורה, אתה מתוק, הילד הזה הוא ספוג, ירדת מהפסים, החיים שלי בזבל, יש לה לב זהב, היא איבדה את הצפון, הוא אוכל נבלות, טריק מסריח. דיברנו על מטפורות אפקטיביות וגם על מטפורות מתות שנשחקו וכבר לא נושאות את האסוציאציה המקורית, כמו "ראש הממשלה" (לא מדמיינים ראש) או "גוף החיבור" (לא נזכרים בחלק האנטומי).
בהמשך טבעי לדיון בלשון הציורית עברנו לשירו של עמיחי "אמי אפתה לי את כל העולם". נעמי פתחה מסמך וורד בשיתוף מסך והקלידה את עיקרי הדברים, מה שעזר לאסוף את התובנות היפות שעלו בכיתה.
אלין דיברה על הדומיננטיות של הנשים בחיים של הדובר והעלתה את השאלה האם האהובה היא המשך של האמא, האם זאת אותה סוכנות נשית מטיבה (עם או בלי מרכאות) שנותנת מסגרת חמה ואוהבת, או שהיא מכניסה משהו אחר.
ביחס לנשים הדומיננטיות סימנו את הפעלים בשיר וראינו שהנשים פועלות על הדובר ושהוא פאסיבי.
אורלי ציינה את העולם שמופיע פעמיים בשיר: "אמי אפתה לי את כל העולם" ו"העולם אוהב אותי". העולם שאוהב את הדובר הוא אותו העולם המתווך, המומתק, כזה הרחוק מ'העולם האמיתי' והבלתי-אמצעי של הציפורים יפות הכנף.
התוצר של העולם הזה ושל המאפיה הנשית היא לחם אחיד, מגובש ואפוי היטב, שבתוכו חללים ובועות אוויר. זהר שאמא שלה מתמחה באפיית לחמים ציינה שבאפיה הבועות הן סימן טוב מאד, וקישרה את הבועות הסגורות בדובר ל'בועה' שבה גדל.
סמירה דיברה על ה'אני' שחוזר בשיר, ובעקבות זה בדקנו את כינויי השייכות הרבים. דרך הערה של רומיה על העולם המוגן והמגונן בילדות שמנו לב שהמטפורות שייכות בעיקר לעבר, ושבהווה העצוב והמפוכח יש שימוש בעיקר בדימויים: כ' הדימוי המחזקת את תחושת החיץ בין הדובר לעולם.
בהמשך המפגש ערכתי מפגשים בנושא החיבורים עם חלק מהתלמידות. האחרות צפו בפרק של ה'עברים' על זלדה ("זלדה אישה פשוטה", זמין ביוטיוב) כהכנה לשיעור הבא.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר (שיעור משותף עם הכיתה של נגה וייס):
בחלק הראשון אירחנו את הקבוצה של נגה – היה מעניין ומשמח להרחיב את השורות והפנים!
למדנו את הסיפור 'העגל' מאת מרדכי זאב פייארברג. מבחינתנו הסיפור הוא חלק מיחידה נושאית קטנה שהתחלנו לעסוק בה בשבוע שעבר, שעניינה שני סיפורים עבריים שנכתבו במרחק מאה שנה זה מזה ובין שתי יבשות ומציאויות חברתיות-תרבותיות שונות ושניהם מתארים מערכת יחסים שבין ילד לאחד מהוריו על רקע אהבתו לבובה/חיה שמועדת להישבר או להשחט. שני הסיפורים עוסקים בפערים וביחסי הכח שבין ילדים למבוגרים סביב המפגש עם אכזריות בנאלית.
'העגל' פורסם ב-1897 ולשונו אינה קלה – הקראנו את הסיפור בקול והבהרנו את המילים והמושגים הלא ברורים. כמו כן נתתי רקע לדמותו של מרדכי זאב פייארברג, ולהקשר הספרותי שבו פעל.
פתחנו את הדיון בסיפור בשאלה על המספר - הסיפור נמסר מפי מספר בגוף ראשון שהוא הגיבור, שמשחזר אירוע מילדותו. מרבית הסיפור המספר קרוב מאד לחוויה של הילד בן התשע בזמן ההתרחשות, ובנקודה אחת הוא חושף את המבט לאחור על אותה התרחשות עצמה, כשהוא כותב את הדברים בבגרותו. כל פרק זמן כזה משקף פרספקטיבה אחרת על הדברים.
הרחבתי מעט על עצם האפשרות של קשר בין ילד לעגל, כלומר, על המציאות החברתית שבה חיית משק יכולה להיות מעין חית מחמד עבור ילד. והדיון נפתח לשלל מחשבות (מביאה אותן שלא על פי הסדר) – דמותו של חפני, הילד הגיבור, הלימוד בחדר לעומת התשוקה אל קרני השמש שבחוץ והאופן שבו הניגוד הזה, שמוצב בפתיחת הסיפור, מטרים את האהבה של הילד לעגל ולכל הסוגייה של טבע מול תרבות בסיפור, התמימות של ילד לנוכח עובדת חיים אכזרית, המשמעות של שחיטת חיות משק בעולם לא מתועש לעומת מקומה המורחק של השחיטה בעולם שלנו, מה יחסנו להרג בעלי חיים לצורך אכילה והאם אנחנו זוכרים את עצמנו כילדים שמגלים לראשונה מאין הגיע העוף לצלחת, ההתקוממות של חפני והשאלות המוסריות והתיאולוגיות שהוא מעלה, היחסים בין חפני לאימו ובין ילדים למבוגרים ככלל בעולם שמתואר בסיפור, ההקבלה שבין חפני לעגל, האלוזיה לעקדת יצחק ותפקידה בסיפור, מקום הרגש בסיפור, משמעות ההתבגרות במהלכו, ועוד.
בחלק האחרון של הדיון השוונו בין ה'עגל' לבין 'לשבור את החזיר' שלמדנו בשבוע שעבר והקבוצה של נגה הכירה. עלו מחשבות מרתקות על הדומה והשונה בין העולם הצרכני והאטום של סיפורו של קרת – הוא העולם שבו אנחנו חיים - לבין המציאות העיירתית הענייה בסיפורו של פייארברג, על דמות הילד בכל אחד מהסיפורים, על הכח שמעניקה השפה הדתית לשאלות המטאפיסיות של חפני ולעומת זאת על דרכי הפעולה המתוחכמות של הילד ב'לשבור את החזיר', על האופן שבו כל אחד מהסיפורים מתאר את ההתמודדות של ילד צעיר עם הסדר החברתי שמגולם בהורה אטום, על הסיומים השונים של הסיפורים ועל מאה השנים שמפרידות ביניהם, שבהן השתנה לחלוטין מעמדם של ילדים, ובכל זאת – העגל נשחט...
בחלק השני של המפגש חזרנו להרכב שלנו. לפני חנוכה נתתי להם משימת כתיבה גדולה – חיבור עיוני ראשון, שהוא עבודת המחצית שלהם. כולם עבדו יוצא מהכלל והגישו חיבורים שהושקע בהם מאמץ רב בשבוע שעבר.
לא יכולתי להחזיר להם את העבודות בפועל אבל התייחסתי אליהן באופן כללי והתעכבתי על מספר מושגים שצריכים הבהרה.
עברנו לעסוק במושג הדמות בסיפורת – הצגתי מספר הבחנות יסוד: אפיון ישיר ועקיף, מורכבות, התפתחות ועולמה הפנימי של הדמות, טיפוסיות ויחידאיות. הדגמנו על פי דמויות שפגשנו בסיפורים שלמדנו עד כה.
נתתי להם תרגיל בכתיבת דמות. ההנחיות היו לעצב דמות בדויה במופעה הראשון בסיפור, כשהסיפור עצמו הוא בשלב זה רק מתווה מינימלי לצורך העמדת הדמות. הצעתי שיעזרו בהבחנות שלמדנו.
כתבו דמויות וסצנות נהדרות!
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:
היו לנו תכנונים מכאן ועד הודעה חדשה; לקרוא את הסיפור הקצרצר "חתולים שחורים" של הסופר המרוקאי סמיר סלאמי (הסיפור נמצא באתר "מעבורת" ומופיע בערבית, בעברית ובאנגלית), ואז לצאת לתרגיל כתיבה ולחזור למליאה ולדון ועוד ועוד; אבל בסוף יצא שאיאד קרא את הסיפור בערבית (5 דקות) ואילו התלמידים קראו את הסיפור בעברית, כל אחד קטע מהסיפור, מה שארך כשעתיים. העברית שהסיפור תורגם אליה היא עברית ספרותית, גבוהה.
התעקשנו עם התלמידים על הגיה נכונה ופירשנו מילים, מצאנו מילים נרדפות (פחד, אימה, חרדה, בעתה), דיברנו על תחביר של משפטים שמנוסחים בשלילה ובלי שנרגיש, ככל שהתקדמנו בקריאת הסיפור התלמידים הקריאה שלהם השתפרה! בשיעור אחד! יצאנו מרוגשים מאד.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר:
לקראת ציוני המחצית ובעקבות המעבר לזום התלמידים קיבלו עבודה להגשה עד השיעור הבא:
1. מהי המדינה האידיאלית לפי אפלטון? כיצד היא קשורה לתפיסתו המטאפיזית. ציינ/י 2 סכנות שמתעוררות ממדינה זו. 2. מהי מטרת המדינה לפי אריסטו וכיצד היא מממשת מטרה זו? איזה קשר קיים לדעתך בין עמדה זו לתפיסת המוסר של אריסטו? 3. ציינ/י 3 בעיות פוליטיות שעולות ממשנתו של מקיאוולי ואת ניסיונותיו לפותרן. בתשובתך השתמש בדוגמא אחת לפחות מן ההיסטוריה שבה מקיאוולי משתמש והסבר אותה. כתוב/כתבי שתי ביקורות מנומקות משלך על ניסיונות אלו.בכל אחת מן השאלות יש לעגן את התשובה בטקסט.
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
למרות שהזום לא הפריע להעברת החומר ודי הספקנו הרגשתי לכל אורך המפגש שחסר משהו נינוח, תחושה של מפגש חברותי שהוא כה חיוני. נקווה שזה חד פעמי (אומיקרון?). במפגש עצמו דיברנו בתחילה על אריסטו (השלמת שיעור) , על היחס בין כוח לפועל, על האנטילכאה, לאחר מכן שוחחנו על ארבע הסיבות של אריסטו., כל זה תוך כדי קריאה צמודה באריסטו, שלא הייתה פשוטה לתלמידים (וגם למורה) בשל השפה המעט ארכאית ומסורבלת.
החלק השני של השיעור עסק, לקראת הדיון ביום, בהבחנה בין רציונליזם לאמפיריציזם. קיימנו דיון ער, הופתעתי למצוא עד כמה הייתה התנגדות לחשיבה האמפריציסטית, נראה שאצטרך לדון בזה שוב כדי לספק תשובות ודיון עמוק יותר.
כמו כן הצעתי שנקדיש שעה אחת במפגש השבועי הקבוע לכתיבה משותפת, כקבוצה , מין עבודת גמר. לתחושתי זה יסייע מאוד לתלמידים בהבנה כיצד כותבים ודנים .
סיכמנו שניתן לזה צ'אנס כמה שיעורים, נראה איך מתקדם, שזה לא מוסיף להם עבודה על עבודת הגמר שלהם, לאחר מכן נחליט אם להמשיך . העמדתי שני נושאים אפשריים : חיוניות מדעי הרוח וכן הדילמה שמציבה הטכנולוגיה החדשה של שליטה בגנום האנושי (קריספר). להפתעתי, ובעצם לאחר מכן הבנתי למה, הם בחרו בנושא של הגנום האנושי. הנושא הוא מאוד גדול ואין לנו כוונה ל"מצות" אותו אלא לחוות דרכו כתיבה של עבודה, להיכנס לתוך מחקר, לתוך ההרפתקה שבדבר.
בכיתה י' של עומר בן דוד:
מזג האוויר כפה עלינו למידה מרחוק, וניצלנו את הסערה לעבודה עצמאית על מטלת הסיום של הסמסטר. בהנחיות המטלה, ביקשתי מכל תלמידה לבחור בשתיים מבין ארבע האפשרויות, ובעבור כל אפשרות לכתוב חיבור באורך עמוד וחצי:
1. לבחור באחד מתרגילי הכתיבה שניתנו בכיתה לאורך הסמסטר ולערוך אותו מחדש לכדי חיבור.
2. לבחור באחת מהטענות הפילוסופיות של סוקרטס שנלמדו בכיתה, להסבירה בהרחבה ולדון בה באופן ביקורתי.
3. לבחור מושג שלא למדנו בכיתה, ושיש בו עניין פילוסופי, ולנסות לנתח את המושג באמצעות "חקירה סוקרטית": כתיבת טקסט מרובה קולות והבהרת המושג באמצעות דיאלוג.
4. לאור הקריאה ב"פוליטיאה", להציע יסודות ראויים לאוטופיה. כיצד תיראה חברה אידאלית? מה נדרש לקיומה, ומה מונע ממנה להתממש?
בזמן שהקבוצה עבדה במרץ, כל אחד בהתאם לבחירותיו, זימנתי את התלמידים בזה אחר זה לשיחות אישיות בזום. היה כיף לדבר עם כולם, בפעם הראשונה, בפורמט של אחד על אחד. זו קבוצה נפלאה, סקרנית ומסורה, והיה מחמם למדי לשמוע אותם מתלבטים בסוגיות שבחרו בהנאה משחקית. סקרן לראות כיצד יבטאו את רעיונותיהם בכתב.
Commentaires