השבוע ה 19 בבית החינוך באונ' חיפה. מעלים הילוך :
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של נגה וייס/יא' של רותם וגנר:
המשכנו לעסוק בג'יין אייר מהנקודה בה עצרנו בשבוע שעבר. התעכבנו על כמה תחנות נוספות בפרקי הילדות שנוגעות לסוגיות אידאולוגיות ופואטיות:
- הגישה החינוכית לילדים שבאה לידי ביטוי בדעותיה של מיס אבוט על ג'יין ובדוקטרינה הנוצרית שמייצג מר ברוקהסט, על פיה ילדים הם רשעים מעצם טיבם וצריך להענישם בעונשים גופניים קשים בכדי שיהפכו לנוצרים טובים.
- התפיסה ההופכית – שמקורה ברומנטיקה - על פיה ילדים הם דוברי אמת, שמיוצגת בדמותה של ג'יין עצמה.
- הרחבנו את הדיון בדמותה של ג'יין שהולכת ונחשפת – האומץ שלה, הבדידות, הדבקות באמת, הסקרנות, התבונה, ההיאחזות בספרים ועוד.
- הסצינה של כליאתה של ג'יין בחדר האדום – החרדה והאופן שבו היא מזינה את דמיונה של ג'יין. ההתבוננות במראה, שבה היא מתארת את היצור שמשתקף לפניה כיצור שדי. האופי הגותי של ההתרחשות.
- - המקומות שבהם ניכרת הכפילות שבין תיאור ג'יין הילדה בזמן סיפור המעשה לבין פרספקטיבה מאוחרת של אשה בוגרת שנמסרת מנקודת זמן מאוחרת, שהוא זמן הכתיבה.
- צרות של מעמד – האופי המעומעם של המעמד החברתי של ג'יין ותפקידו בעיצוב הדמות שלה וברומן בכלל.
סיימנו את פרקי הילדות ועסקנו בכמה הבחנות כוללות:
ג'יין אייר כרומן חניכה נשי – עמדנו על המתח בין הדגם של עלילת רומן החניכה הגברי לבין הדגם של עלילת המעשיה הנשית וראינו איך שתיהן משולבות ברומן. לכאורה עלילת המעשיה, למשל סינדרלה, מתממשת כאן עד הסוף הטוב עם הנישואים, אבל יש כל מיני נקודות שבירה של העלילה הזו ואלו יעניינו אותנו במיוחד. נקודות השבירה האלה הן החידוש של הרומן הזה, ביחס לסוגה של רומן החניכה הגברי, והן גם אלה שהעסיקו את הפרשנות הפמיניסטית.
לאחר הדיון בעלילה ובדגמים השונים שמשולבים בה עברנו לחלק הבא של הרומן – בית הספר ליתומות. שאלנו איך נמסר התיאור של בית הספר וראינו שעל אף שהולך ונחשף לעינינו מקום מבעית, שמרעיב ומענה את הילדות ששוהות בו, הוא נמסר מנקודת מבט נייטרלית ולא משוחדת לפחות בהתחלה. ג'יין כמספרת מתגלית בו כמתבוננת סקרנית, ונוצרת הזרה מסוימת של המציאות המתוארת.
שאלנו מה קורה לג'יין בחלק הזה, והתייחסנו להתבגרות, לאופן שבו היא מפנימה ערכים מסוימים כגון איפוק ושליטה עצמית, ולהבדיל, רכישת השכלה ומיומנויות שונות. בה בעת היא נשארת ילדה ונערה שמתבוננת על העולם מתוך איזו עצמאות.
התייחסנו לשתי דמויות שהקשר איתן משפיע על ג'יין בחלק זה של הרומן – חברתה הלן ברנס והמנהלת בפועל, מיס טמפל. ראינו שכל אחת מהן מציבה מולה דגם מסוים של התנהגות דתית, חינוכית ונשית. ניסינו לדייק את הדימיון והשוני בינן לבינה.
עצרנו את הדיון בשבע ורבע כדי לפתוח את סבב הצגת עבודות הגמר שכתבו חלק מהתלמידות.ים. הפעם שמענו את שקד. היה מעניין. בשיעורים הבאים נקצה משבצת זמן לכל אחת ואחד מהכותבות.ים.
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:
בתחילת השיעור חילקנו את הרומן ״האלכימאי״ מאת פאולו קואלו, אותו יקראו וילמדו התלמידים.ות לבגרות. אחרי זה, התלמידה אסראא׳ הציגה את השיר ״أرق الحسن" (היופי העדין ביותר) של המשורר הלבנוני בשארה ח׳ורי, אחד שירי האהבה הבולטים בשירה הערבית הניאו-קלאסית מתחילת המאה העשרים. אסראא׳ פירשה את משמעויות השיר והצליחה גם להתייחס לסגנונות השונים שהמשורר השתמש בהם בכדי להציג את מצב הבלבול של האהוב, והקשר עם הטבע כמרכיב בכתיבה הרומנטית. בחלק השני התלמדים.ות המשיכו לעבוד על העבודות שלהם, לפי התוכנית שקבענו להם במפגש האחרון, היו מפגשים אישיים לגבי העבודות, חלק מהתלמידים.ות גם פנו לספרייה להוציא עוד מקורות על נושא העבודה שלהם.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין:
הדיון אתמול התחיל בהצגה של שני תלמידים את עבודת הגמר שלה. נגה בונן הציגה עבודת גמר מקורית ומקיפה שניסתה להתמודד מבחינה פנומנולוגית עם שאלת האחר לנוכח השינוי הטכנולוגי ברשתות בעיקר שמציע לנו מפגש מתווך עם פניו של האחר. נגה סקרה תיאוריות פנומנולוגיות בנושא מהוסרל, סארטר, לוינס ועד דון איידי. לבסוף הצביעה כיצד הייצוג מייצר תפיסת אחרות שונה מזו של המפגש הממשי מה שמייצר יחס אתי אחר אליו שמשתקף במה שאנו רואים ברשתות.
עומר וולק הציג לאחריה את המתח בין שאלת הדטרמיניזם לנורמה של ענישה על פשע. עומר הציג את הפער ביחס שלנו לתופעות טבע, תחת המשקפיים הדטטרמניסיות-סיבתיות, לבין פעולת הענישה שלכאורה מניחה חירות ואחריות של הסובייקט. עומר סקר תיאריות מבית מדרשו של קאנט, תועלתנות וורסיות שונות מודרניות מהפילוסופיה האנליטית המודרנית. מסקנתו היתה שהענישה מצדיקה עצמה לא דרך מושג האחריות והחירות אלא דווקא מנקודת מבט דטרמיניסטית ואפיסטמולוגית. שתי ההצגות היו מרשימות מבחינת היכולת להציג באופן מורכב עבודות גמר מקיפות שנוגעות שתיהן בנושאים ומושגים שלא נלמדו באופן ישיר בלימודים בדרך רוח (מה שגרל לקנאה במנחים שעבדו אתם). בחלק השני קיימנו חזרה במשנתו המטפיזית של קאנט. עסקנו באופן שבו קאנט מחד ממשיך את המסורת האמפריציסטית ומאידך מיצר הגדרה מחודשת-קופרניקאית- למושג האובייקטיביות. עסקנו באופן בו קאנט ממקם את האוביקטיביות במין "קליפת המוח" או כמין "מערכת הפעלה" שמתרגמת את המגע החושי הסתמי לצורה ברורה ולגבולות ידיעה.
ניסנו להבין את הדדוקציה הטרנסנדנטלית כנסיון הנדסה לאחור שמבינה מה חייב לעמוד ביסוד ההבנה, צורות ההתסכלות והקטיגוריות, כדי שוכל להבין כיצד בישפוטים (משפטים) בני אדם מצליחים להכיל אובייקטיבית מה שמעבר לניסיון החושי הישיר. בהמשל לכך ראינו כיצד האנטינומה השלישית, המתח בין דטרמניזם וחירות, יכול להיו מובן על רקע תפיסת הידיעה כביטוי ל"פרספקטיבה" או "מערכת הפעלה" שונה ביחס לסיטואציה המדעית או האנושית-מוסרית שעומדת לפנינו.
בכיתה יא' של עומר בן דוד:
המשכנו את הדיון שלנו באתיקה הקאנטיאנית. חזרנו לקרוא ב'הנחות היסוד' ובביקורות של קאנט כנגד השיטות המוסריות של אריסטו והתועלתנים: שאלנו האם התבונה תכליתה במציאת האושר, כפי שטוען אריסטו? והאם ניתן, כפי שציעות התורות התועלתניות, להסיק את העיקרון המוסרי הרצוי על סמך המצוי - נהייתם של כלל בני האדם אחר האושר? לא זה ולא זה, טוען קאנט. התבונה ערכה בה עצמה, ועל העיקרון המוסרי להיות אפריורי. ומהו העיקרון המוסרי האפריורי שמציע קאנט? למדנו על נוסחיו השונים של הצו הקטגורי. עמדנו על טיבו הצורני של הצו, וקישרנו בין הרעיונות המוסריים של קאנט לבין תורתו המטאפיזית.
הדיון בכיתה היה ביקורתי ומוצלח: אביב התעקש שעקרונותיו של קאנט אינם הכרחיים כפי שהוא מציג אותם, ולא היה מרוצה מההנמקות שביסוד השיטה; לילי טענה שהניסיון ליישם את הצו הקטגורי רק מבטא את הערכים בהם אנחנו מחזיקים ממילא; דיאנה התקשתה לחיות בשלום עם המחשבה שלתוצאותיה של פעולה אין השלכות על ערכה המוסרי, והובילה אותנו לדיון במזל מוסרי. הזכרתי את המאמר של נייגל בנושא, ואולי נקרא ממנו במהלך המפגש הבא, רגע לפני שנעבור מהגות העת החדשה לרעידת האדמה הפילוסופית המכונה ניטשה.
בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:
בחלק הראשון של השיעור סיכמנו ביחד את עיקרי האתיקה של אפלטון. עמדנו על כך שאצל אפלטון הטוב והאמת חד הם - ושהדרך אל החיים הטובים היא דרך ידיעת הטוב. לאחר שהתעכבנו על עוד כמה נקודות אצל אפלטון - בפרט על המתודה הפילוסופית עצמה - עברנו למבוא קצר באריסטו.
דיברנו על הפרויקט הפילוסופי הענק שלו, והתחלנו לדון באתיקה דרך ההבחנה בין אמצעי לתכלית. לאחר מכן סטינו מעט לדיון בהפרדה בין חיים טבעיים לחיים פוליטיים, וקישרנו אותה לשאלת התכליות.
Comentarios