שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.
בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:
את רוב המפגש אתמול הקדשנו להמשך הקריאה במשתה של אפלטון. נתנו לתלמידות משימה כבדה - לקרוא בקבוצות קטע לא קצר (כ-15 עמ') מהיצירה, ואז לנתח אותו ולדון עליו בכיתה. הם עמדו בכבוד באתגר והדיון היה ער ומעניין. לפני ההפסקה נתנו לתלמידות למלא סקר שחיברנו על התרשמויותיהן עד כאן.
לאחר ההפסקה (שחלקה הוקדש למשחק סוער של "קונטקט" בניצוחה של ליאור) המשכנו את הדיון ואחר כך עברנו לחלק האמנותי: לא למדנו יצירה חדשה, נתנו לתלמידים לחזק את שרירי היצירה - נתנו להם מטלת כתיבה פשוטה: "כיתבו מכתב אהבה" למי או למה שהם רוצים. התוצאות היו מפתיעות ומרגשות: שני תלמידים כתבו מכתב אהבה (חברית) זה לזה, היו מכתבי אהבה לא ממומשת ועוד שני מכתבי אהבה לחתולים - אחד קיים ואחד לא קיים. (כשמדובר בחתולים, זה איכשהו נשמע לגמרי הגיוני). סיים את המפגש עומר עם מכתב קורע לב לסיגריה, אהובתו האבודה. בשבוע הבא - הסיגריה במכתב תגובה.
אחרי שניגבנו את הדמעות סיכמנו ואמרנו שהיה זה אחד המפגשים המוצלחים. בשבוע הבא אנחנו מסיימים את המשתה ב... משתה משלנו.
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
בהמשך לשיעורים האחרונים, ובמסגרת כתיבת העבודה השל הכיתה - רציתי (אני, עדי) שנמשיך לקרוא במקבץ שירי האהבה, שעל אחד מתוכם אמורה כל תלמידה לכתוב. בפעמים הקודמות שקראנו את הטקסטים ודיברנו עליהם, האינטואיציה הראשונית של הקוראות היתה לעסוק בתוכן השירים. לסכם בכמה מילים ״מה השיר אומר״. כדי להכניס לדיון ממדים נוספים שאליהם יש להתייחס, התחלנו בקריאת פסקה מתוך ״גילוי וכיסוי בלשון״. פסקה לא ארוכה, שנוגעת ביחס השירי ללשון, למילים, והחיפוש אחר ״החי, המתנועע״ שבהם. קיבלתי את הרושם שהרעיונות שעלו בטקסט עניינו את הכיתה, ודרך הקריאה הצמודה הלכנו וביססנו את הרעיון ששירה זה אף פעם לא רק ״מה״ אלא גם ״איך״. קובי הוסיף לדיון, בנקודה הזאת, את מרשל מקלוהן, בהסבר שאפשר להרחיב את הערנות לצורה גם לסוגי מדיה נוספים. כשהלשון החלה להיתפס כבעלת כוח פעיל בכאן ועכשיו, והמשורר/ת כמי שנדרש לא רק לזהות את הרבדים שלה, אלא גם להעמיק וליצור כאלה, קובי הוסיף גם הסבר על ג׳ון אוסטין ופעולת הדיבור. כל זווית כזאת הרחבה את הדיון והעשירה אותו. בהצעה ספונטנית של קובי יצרנו משימת בזק: כל תלמידה התבקשה לבחור מילה, ו״לעשות איתה משהו״. לנער, לנענע, להחיות. כמובן שבהתחלה התעוררו שאלות וטרוניות, ובכל זאת, הקצבנו לעבודה 5 דקות ובסופם הרוב המוחלט של הכיתה יצרו דברים יפים מאוד. למשל: לינוי המציאה את ״מעגילה״ - פעולת ענידת עגיל. איילה הצביעה על ״אח״, ״אך״ ו״אחחחח״ כמילים קרובות, ורותם הציעה את ״נפנת״, על משקל ״צהבת״, כמצב שהלוקה בו רוצה ללכת להיות בפינה לבד. הזדהיתי מאוד. אולי זה כרוני.
מתוך נקודת המבט הזאת חזרנו לקריאת שני שירים: הראשון, סונטה 130 של שקספיר. אל הקריאה הקודמת שעשינו בשיר, שהתייחסה רק לתוכן המילים, הוספתי גם מידע על צורת הסונטה, ועל ההתנגשות המעניינת שבין הצורה הזאת לבין תוכן שיר האהבה.
אחר כך קראנו שיר מאת זאב סמילנסקי, שהוא לא סונטה בכלל, אלא דווקא שיר ש״התקיף״ את הקוראים, לדברי הכיתה. ניסינו להבין יחד איך התחושה הזאת נוצרת: דרך הכתיבה בגוף שני, דרך האנאפורה ״למה לא״ שמבטאת תובענות ומורת רוח. אני מקווה שמשהו מרוח דבריו של ביאליק ידבק בתלמידים, ואולי יעשיר את הניתוחים שלהם ואת הגישה לשירים.
חלקו האחרון של השיעור הוקדש להקדמה לענין של אפיסטמולוגיה ואפלטון , קובי ביקש מהתלמידים להתמודד עם השאלה האם אי פעם פגשו בן אדם או צבע , התחלנו דיון בענין.
בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:
בחלק הראשון של השיעור התקדמנו בעוד כמה צעדים משמעותיים לקראת הבגרות. התלמידות ענו על הגדרת התועלתנות ועל שאלת בגרות שבמרכזה עניין המדידה של התועלת - על הבעייתיות שבניסיון לכמת הנאה וסבל. דרך התשובות התפתחה שיחה שנגעה בענייני צורה (על אופנים שונים של כתיבה) ותוכן (למשל, על הסובייקטיביות שבהנאה ובסבל, על העמדתם כשווי ערך, על משמעותה של התועלתנות במרחבים אישיים לעומת ציבוריים, ועוד...). ליאור פתחה לנו תיקייה בדוקס כדי שאפשר יהיה להעלות אליה את התשובות. ההתכנסות לכתיבה ממוקדת בגרות התגלתה כיעילה גם בהיבט של שכלול יכולת ההמשגה והדיון וגם בהיבט של נטרול הדרגתי של אימת הבחינה שמאיימת על חלקנו.
חלקו השני של השיעור מוקדש לפיתוח עבודות החקר דרך קריאת מסות והתחקות אחר האופנים שבהם הן מעלות שאלה ומחברות בין חוויה אישית ליצירה או לנושא. לפני שפנינו לוירג'יניה וולף ולמסתה "מקצועות לנשים", תאיה, שכותבת עבודת גמר על מושגי אמת ושקר בסיפורי דיסטופיה, העבירה פרזנטציה קצרה וצבעונית עד מאוד על היבטים שונים - מהותיים וטכניים - הכרוכים בפיתוח העבודה. היא סיפרה על הזווית האישית שהובילה אותה לבחירה בנושא (הפחד שלה ממשטרים טוטליטריים), וחלקה לא מעט טיפים - על התמודדות עם מחסום כתיבה, איך לצטט, מה תפקידן של הערות שוליים ועוד. עם הקדמה קצרה על התקופה הוויקטוריאנית ו"תיאוריית הספרות הנפרדות" - תיאוריה שהצדיקה את חלוקת העבודה בין גברים ונשים ולפיה הנשים נמצאות בספרה הפרטית, הביתית, והגברים - בעולם שמחוץ לבית, ושהחשיבה הפמיניסטית חשפה את האידאולוגיה הפטריאכלית הטמונה בהבחנות האלו - וגם עם כמה הנחיות לקריאה (ובכללן תשומת לב לטענות ולאופן הצגתן), יצאנו לקריאה צמודה למדי במסתה של וולף. עמדנו על משמעותו של הדימוי של "המלאך שבבית", אותה רוח רפאים של קונבנציות, מוסכמות, רוח תקופה, שמקורה בפואמה הבלתי נסבלת של המשורר הוויקטוריאני הזניח קובנטרי פטמור, ואף יצאנו לכתיבה בעקבות הדימוי - כ"א כתב.ה על רוח הרפאים שהיא צריכה להרוג על מנת להיות היא עצמה. דיאנה המשיגה את הדימוי דרך התייחסות לתפקידה של הרוח ש"היא כמו דעה או נורמה שמרגלת אחרייך". עברי מיקם את הרוח במבוכה ש"מקדשת את הפרת ה'אני' וממשיכה לרדוף אחרי" והתייחס לרגעים שבהם מתאפשר "להתעלם מהנחת הידיים הלא רצויות". בסיום, עזרא וירדן הקריאו בית מתוך שירו של פטמור. עילאי אמר שזה בלתי נסבל אבל שגם הצד השני של המטבע יכול להיות דכאני לא פחות, ודיברנו על חמקמקותה של החירות, שלא פעם מופעיה (כפי שהבחין רולאן בארת) הם רק לרגע.
ספרות ערבית
בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט
התחלנו את הדיון שלנו על שירת אבו אלעלאא' אלמערי, משורר סורי מהמאה העשירית לספירה, וקראו לו בזמנו "פילוסוף המשוררים", כי שירתו עסקה בשירה מתוך פרספקטיבה על הדת והאדם.
הטקסט מתוך תוכנית הלימודים של היחידה המורחבת, והוא מדבר על איך צריכה להיות תפיסת האדם הדתית לעניין האוכל, אפילו אם הבשר הוא אוכל כשר בדת האסלאם, רואה המשורר כי זה מנוגד למוסר ולערכים, והוא קורא לאדם הדתי להתרחק מבשר ודגים וחלב וכל מוצר של בעלי חיים. ארבעה בתים מרתקים שפיתחו דיון על נושאי דת ומוסר והיחס ביניהם. האדי הביא דוגמא מאוד מעניינת, הוא דיבר על נישואין באסלאם, אפילו שהדת מותירה לגבר להינשא ליותר מאישה, האם זה אקט מוסרי. עלו נקודות דומות, והייתה מחלוקת בין תפיסות הדוקות לתפיסות יותר נאורות. שיתפתי את התלמידים בזה שאלמערי נאשם בזמנו באתאיזם בתוך התרבות האיסלמית, בספרו המוכר "רסאלת אלג'ופראן", זה שאירועיו מתקיימים בתוך גן עדן על מפגש בין המספר ובין משוררים מלפני האסלאם, וכי דאנטי המשורר האיטלקי מושפע בספרו הקומדיה האלוהית. אלה רעיונות ונושאים שעלו, זיזי שיתפה אותי כי הנושאים שעולים בשיעורים השנה הם נושאים מרתקים ומאוד מאתגרים.
Comments