אוניברסיטת חיפה 18.12.2023

במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

הפגישה אתמול המשיכה את הדיון משבוע שעבר בנושא הטיעון. התחלנו בחזרה קצרה על מושג הטיעון ומה נדרש, משם חילקנו את הכיתה ל 7 קבוצות כאשר כל קבוצה קיבלה עמדה להצדיק או אותה עמדה לתקוף, כל זאת מתוך הצגת טיעון מנומק. בגמר התרגיל כל קבוצה הציגה את את עמדתה בפני הכיתה. בחלק השני בדיון פנינו לאפולוגיה של סוקרטס ולטיעונים שהוא מעמיד, קראנו ודנו בטקסט ולאחר מכן ניסחנו את הטיעון עצמו באופן תמציתי.

בשליש המסכם של השיעור פנינו לדיון ספרותי וקראנו את האודה לאדם מתוך ״אנטיגונה״ לסופוקלס.

בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:

שני משפטים מתוך "הגיונות" של דקארט, על הלב החופשי מדאגה ועל ההשתדלות "בכובד ראש וכבן חורין להרוס הרס גמור את כל דעותי הישנות" לקחו אותנו לשיחה סוערת על המשמעות של להיות בן חורין, חופשי מאמונה באלוהים, ועל ההבדלים בין רציונליות לדת (ובין כתות לדתות, ועל מעמדם של ניסים). עזרא אמר שאפשר להיות גם אדם מאמין וגם אדם רציונלי, הדר אמרה שכל בני האדם מאמינים במשהו וליהיא הלכה בעקבות ניטשה ואמרה: "אני מרחמת עליכם אם אתם לא מאמינים באלוהים". דיברנו על אהבה כעל הצורה הבסיסית ביותר של אמונה (שאין בה רציונליות והיא בגדר "אסון" לאדם הרציונלי), ועלו לא מעט שיתופים על אהבות שאין להן הסבר או שנעלמו כמו שהופיעו. דיברנו על היומרה של הנאורות להבין את העולם כמו שהוא, ועל הצל של האמונה שמלווה אותה תמיד, על אותו רכיב אמוני הקשור לחיפוש אחר משמעות, שבלעדיו החיים ריקים. 

בחלק השני של השיעור המשכנו עם ויסלבה שימבורסקה: ניסינו "להרכיב" מתוך מילים מפוזרות על דף את השיר שלה "הכול" (בהצלחה חלקית למדי). אח"כ קראנו את השיר ודרכו ודרך "זו לא מקטרת" של מגריט דיברנו על הפער בין הדימוי או הסימן הלשוני למציאות עצמה. אורגיל אמר שהציור של מגריט הוא פרובוקציה, ודיברנו עליה כעל המוטיבציה של מגריט וגם של שימבורסקה ליצור שינוי באופן ההתבוננות שלנו בעולם, לגרום לנו לחשוב מחדש על המושגים שלנו על המציאות (מתוך הבנה שייצוג ואובייקט הם לא אותו הדבר). עם המורכבות הזו של הפער בין המילים לדברים, חזרנו ל"שמחת הכתיבה". היה כבר מאוחר אבל בכל זאת קראנו שוב את השיר, והתמקמנו קצת בין (ה)מציאות שבה ציידים רודפים אחרי איילה, מכתרים אותה ומוכנים לירות בה מלאי של כדורים, לבין עולם אחר, זה של הכתיבה, שבו "...שחור על גבי לבן שולטים חוקים אחרים...".

במגמת הספרות הערבית

בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון

למדנו את שירו של אלמוג בהר "הערבית שלי אילמת". לפני שקראנו את השיר דיברנו על הכותרת והתלמידים התבקשו לכתוב משפט על העברית שלהם. לאחר מכן קראנו את השיר, תוך תרגום ודגש על כלים ספרותיים ומונחים כמו "האנשה", "ניגודיות", "אסוציאציה".

אחרי ההפסקה התלמידים קראו בזוגות את תרגום השיר לערבית ועסקו בעריכת תרגום- הציעו חלופות והביעו דעה על התרגום. לבסוף הם כתבו שיר משלהם על העברית שלהם והערבית שלהם בדגש על מערכת היחסים בין השפות.

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יב' של עומר בן דוד:

פתחנו בעונת הרפרטים! את השיעורים הבאים נתחיל בהרצאות של התלמידים בנושא השנתי שלנו, אסתטיקה, כאשר כל תלמידה תבחר יצירת אמנות ותדון דרכה בשאלה אסתטית לבחירתה. הפרזנטציה הראשונה, שהוצגה הפעם, חרגה מהמתכונת הזו: אורית נמצאת בשלבי הסיום של כתיבת עבודה המחקר שלה, והיא כתבה עבודה נהדרת. לכן ביקשתי ממנה לפתוח את סבב הפרזנטציות ולהציג בפני הקבוצה את המחקר שלה, גם בכדי להחמיא לה על עבודתה הטובה, גם בכדי לסייע לתלמידים שעדיין כותבים באמצעות מודל לדוגמה.

אורית ידעה מראש שמעניין אותה תחום הביו-אתיקה, ולאורך המחקר שלה החליטה להתמקד בשאלות אתיות מתחום ההנדסה גנטית. באמצעות חיפוש עצמאי וקריאה באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד, אורית הצליחה לאתר מאמרים נבחרים ואקטואליים בתחום. אופן העבודה שלה היה אנליטי, מדויק ומרשים. אורית תלמידה שקטה, שאינה מרגישה בנוח לדבר בשיעורים. בזכות תרגילי הכתיבה, לאורך השנים, גיליתי את יכולת הביטוי שלה, ואת החשיבה החדה, אבל זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו אותה כך: עומדת, מדברת, יורה טענות מדויקות בשצף. הקבוצה כולה הייתה דרוכה וסקרנית,  מאזינה להרצאה בדממה. לאחר שאורית סיימה, כל הגפיים בכיתה הורמו לשאלות, והיה דיון חכם, ביקורתי ומשמח, כמו האירוע כולו. אחר כך המשכנו ללמוד מרקס והיה כיף.