שבוע 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.
בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:
המשכנו את האודיסיאה שלנו. לאחר הקדמה קצרה מאוד למסע ארוך, התחלקנו לחמש קבוצות, וכל קבוצה למדה את אחד מחלקי סיפור השיבה של אודיסאוס: מערת הקיקלופ, האי של קירקה, הביקור בארץ המתים, ההפלגה מבעד לשירת הסירנות והמפלצות סקילה וכאריבדיס והמפגש עם הליוס ופריו.
לאחר 45 דקות של עבודה עצמאית, שבנו לכיתה והקבוצות הציגו בזו אחר זו את הסיפור שלמדו. ההצגות היו נהדרות! הקבוצות התמודדו היטב עם טקסט המקור ההומרי, ובכלל - נדמה לנו שבקבוצה הגדולה הזו, הפעילויות שמתרחשות בחלוקה לתת קבוצות נוטות לעבוד, ולכן נשתדל להרבות בהן.
לאחר ההפסקה עופר נאלץ להיפרד מאיתנו, אבל קיבלנו בתמורה את ליאור, שהייתה איתנו לאורך השיעור. המשכנו לשוחח על רלטיביזם מוסרי ועל כשליו השונים. לאחר שיחה שעוררה לא מעט כעסים, ויכוחים ובלבולים - אני מקווה שלפחות חלק מחברי הכיתה מסכימים שיש טעם לדון במוסר באופן הגיוני, ושהיתר, שנותרו בעמדתם הספקנית, לפחות נדרשו לחדד את טיעוניהם. סיימנו בהבדלה בין שלושת תחומי הדיון בפילוסופיה של המוסר - מטא אתיקה, אתיקה נורמטיבית ואתיקה יישומית. הספקנו עוד לנתח בקצרה סוגיה מוסרית אחת לדוגמה, כמבוא להבדלים בין שיטות נורמטיביות שונות, ובזאת נפרדנו לשלום.
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
בחצי הראשון של המפגש סיימנו לקרוא יחד את "אלו הם מים". משום שהטקסט מחולק לפסקאות / שורות, שמופיעות כל אחת בעמוד נפרד היה קל מאוד לארגן את הקריאה הכיתתית - כל תלמיד/ה קיבלו קטע. היה נחמד מאוד לשמוע את הקולות של כולן, וכבר בזה יש משהו, נראה לי, שמקבץ ורותם את כולן, עד כמה שאפשר, לאותו עניין. מצאתי (אני, עדי) גם שהטקסט מעורר אותם לתגובות. לפעמים על צורת הטקסט והנימה, לפעמים על התוכן. תבניות חשיבה שאותן מציג הכותב בטקסט עוררו אותם לדיון, ולי היה מעניין לשמוע את המחשבות שלהם בנושא – מהי תבנית חשיבה זמינה אבל לא טובה, אילו שינויים הם היו רוצים לעשות. שנה וחצי עם הכיתה הזאת, ואני עדיין לא מרגישה שפענחתי מהם תחומי העניין המשותפים שלהם, מה מעורר אותם לתגובה, ובכל זאת במקרה הזאת חשתי שיש ערנות.אחרי ההפסקה הקצבנו עשרים דקות לעבודה ממוקדת על כתיבת פסקת פתיחה לעבודת מיזוג הטקסטים שבה התעסקנו בשבועות האחרונים. בעיקר ביקשנו להעביר את המסר שלצד אריסטו, פרום והשיר שבחרו לנתח - יש טקסט רביעי והוא הקול שלהם, שצריך להופיע בבירור בטקסט ולהוביל אותו, מפסקת הפתיחה. ההישג הראשון היה שהם אכן התרכזו בכתיבה. בהמשך יתבקשו להגיש את הפסקאות האלו, וגם להמשיך ללטש את שאר העבודה.במטרה קצת לרענן, לשנות ולהלהיב סיימנו את המפגש בצפייה בסרט שקובי הציג – "סיפורים פרועים" הארגנטינאי-ספרדי בבימויו של דמיאן סיפרון. משום שהסרט מחולק לסיפורים קצרים שעומדים בפני עצמם, צפינו בשלושה מתוך השישה. הסרט שכשמו כן הוא, מציג עלילות פרועות שמותחות כל אחת בדרכה את גבולות המוסכמות החברתיות הנאותות וחושפות בהקצנה יצרים ותאוות כוח וכבוד שלרוב עוברים סובלימציה, עורר בכיתה התלהבות עצומה. זעזוע, צחוק, קריאות ייאוש מלאות פתוס. בשבוע הבא נדבר על מה שראינו.
בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:
את השיעור פתחנו בניסוי: אושי פקד על לילך להביא לו סנדוויץ', על עברי להביא לו שוקו חם... עברי ישר הבין שיש פה ניסוי ("כי אתה איש טוב", הוא אמר לאושי), ובכל זאת זה הוביל אותנו אל הנוסח השני של הציווי המוחלט, הקטגורי, של קאנט - "עשה את פעולתך כך שהאנושות הן שבך הן שבכל איש אחר תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד". ולמה בכ"ז גם כאמצעי - לילך נתנה דוגמה - כשאנחנו נוסעים באוטובוס, הנהג הוא גם אמצעי.
דיברנו על ממלכת התכליות, המטפורה לחברה צודקת, ועל ההקבלה שקאנט עושה בין היות מוסרי והיות אוטונומי. דיאנה התנגדה להנחת היסוד, למחשבה שכולנו יכולים להגיע לאותם חוקים, ותהינו גם לגבי בחירות שיכולות להיחשב אוטונומיות אך גם אוטומטיות (למשל, ציות לאור אדום כשאין שום רכב אחר על הכביש). את החלק השני של השיעור פתחה לילך, עם פרזנטציה של עבודת הגמר שלה שעוסקת ביישום של משמעות בחיים, דרך הגותם של סארטר וויקטור פרנקל. היא סיפרה על נקודת המוצא שלה לנושא (התקופה האיומה שאנחנו חיים בה...), ותיארה את מבנה העבודה - על מהלך הכתיבה, המחקר, הפרשנויות... ונתנה טיפים רבים לכותבי עבודות החקר (למשל: קודם כול לפתוח תיקייה במחשב, לשמור גרסאות, לכתוב בהתאם לרעיון, לחלק את הכתיבה לשלבים, לכתוב מה עומדים לעשות, לקבוע זמן קבוע לכתיבה...).
משם המשכנו עם "וריאציות גולדברג", המסה של שמעון אדף על לאה גולדברג. לפני הקריאה, הקשבנו לשיר "ימים לבנים" וסימנו משפטים או צירופים שמשכו את תשומת הלב. כמעט כולם בחרו ב"גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר" וב"לבבי התרגל אל עצמו" - ויצאנו לקריאת המסה, שיוצאת מהצירוף הזה בדיוק לדיון בזהות הקשיחה של גולדברג כשלעצמה ואל מול משוררים אחרים. ראינו איך דליה רביקוביץ ויונה וולך משחקות עם זהויות בשיריהן, והגענו עד לאלתרמן ב"פגישה לאין קץ" עם הצירוף הבלתי אפשרי של "פתאומית לעד".
ספרות ערבית
בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט
בהמשך הסיכום סביב שירתו של אלמעאררי, וסביב האמצעים האומנותיים בשירה הקלאסית, סיימנו עם הטקסט הזה, ועברנו לטקסט של משורר קלאסי נוסף "אלצומה אלקושיירי" שעיקר שירתו מתעסקת באהבה, מזכיר שאלה טקסטים מתוכנית הלימודים ביחידת הספרות המורחבת. התחלנו בניתוח הטקסט בשני בתים ראשוניים, ודנו בסוף החלק הראשון על העדיפות שלנו בחודש רמדאן להגיע לאוניברסיטה ולשבור צום ביחד ולארגן לנו ארוחת אפטאר משותפת.
בחלק השני של המפגש, וכהרגלנו, עברנו לתרגיל כתיבה על בדידות (وِحدة), שירה מתוך אוסף שירים של המרצה בבית ספר לחינוך באוניברסיטת חיפה פרופ' איימן אג'באריה, שהוא חוקר חינוך ומשורר ומחזאי.
אני משתף את הטקסט:
"בדידות
היא שלא תמצא מי שייתן לך מגבת
תיאלץ לצאת עירום ורטוב מהמקלחון.
אתה תלך בעירום
על שטיח שיספוג אותך.
יטפטפו ממך צעקות כמו דובדבן
נסיכים מובסים
ומים עתיקים.
לא מסתכל למראה
שלא תנבח עליך שמנתך.
אתה יושב על קצה המיטה
על שמכה עיוורת.
אתה לוקח לעצמך מגבת רטובה
ומייבש את ליבך.
אתה מסתכל אל עבר אצבעות רגליך:
הציפורניים ארוכות מדי
ואף אחד לא התריע אותך
חוץ מפעמון הדלת."
אתם לא תאמינו איזו טקסטים של התלמידים זכינו לקרוא. דימה אחראית לאסוף את כל הטקסטים מתחילת תרגילי הכתיבה, אולי נצליח לפרסם אותם בסוף השנה.
Comments