השבוע השמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה
המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:
את מרבית הפגישה היום בילינו במערה של אפלטון. בחלק הראשון ניסינו להבין במה מדובר, מיהם האנשים שנמצאים בתוך המערה, מי הוא זה שמנסה לצאת החוצה, מה הוא רואה, למה הוא חוזר, מה תגובת האנשים, ומהי המציאות החדשה הזו שהוא רואה. התלמידים כתבו שאלות, ענו על השאלות והתפתח דיון מרתק סביב המשל בעל המשמעויות האינסופיות הזה.אחרי ההפסקה ביקשנו מהתלמידים שיכתבו על "רגע יציאה מהמערה" שלהם, ואז ידברו עליהם בקבוצות קטנות. אחרי שחזרנו לכיתה, כמה תלמידים התנדבו להקריא את מה שכתבו. זה היה מרגש ויפה בצורה שקשה לתאר. הכנות והנכונות להיחשף מעוררות השתאות.
לאחר מכן דיברנו על הסיפור היפה של ישעיהו קורן, "הוספיס", ניסינו להבין מי רואה בסיפור את האמת, מי נמצא בצללים ומי גם וגם. הגענו למסקנה הבנאלית אך הנכונה תמיד שבספרות זה מורכב מאד ולא חד משמעי.
סיימנו עם יותר שאלות מתשובות, מה שמעיד על כך שהשיעור היה מוצלח. המשך יבוא.
מילות מפתח : משל המערה ; אפלטון ; ישעיהו קורן 'הוספיס' ;
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
בחצי הראשון של השיעור המשכנו איתי (עדי) בקריאת השירים מהשבוע שעבר. פתחנו בקטע קצר מתוך ספרו של שמעון זנדבנק "מזשיר", שממקם את הניסיון להגדיר שירה ואת הכישלון במציאת תנאי הכרחי ומספיק במסגרת שיתוף הפעולה האקטיבי והפורה שבין קורא/ת ובין הטקסט. היה לי חשוב שעניין ההגדרה לא יהפוך לפולמוס שעיקרו חידוד טיעונים, אלא דווקא דיון שמאפשר אולי להרחיב את המחשבה על הטקסט השירי. שיאפשר לנו ליהנות מהחמקמקות של הצורה, ולא רק לחפש את הסד המתאים לה. חזרנו אל רשימה שערכנו בשבוע שעבר, של "אלמנטים" שנצפה למצוא בשיר או שעשויים להופיע בו. למשל: מבנה, רגש, מצלול, חריזה, משמעות, מטאפורה/דימוי...
כשאדם קרא את השיר "מחבואים" מאת דליה רביקוביץ', הוא ניסה להציג אותו לכיתה ועשה את זה באופן יסודי – עבר בית בית ופירש אותו, לפי תפיסתו. בתום הפרשנות ביקשתי מהכיתה לאבחן את הפרשנות של אדם, ולזהות לאילו מהאלמנטים השיריים היא נטתה. מהר מאוד הכיתה הצביעה על "משמעות", "רגש" ו"מטאפורה". ניסינו לבדוק אם אפשר יהיה לגשת לשיר דווקא דרך האלמנטים האחרים. הבדיקה הזאת העלתה תכונות נוספות של היצירה, שבקריאה הראשונה דילגנו עליהם. לאט לאט, אני מקווה, הקריאה בשירים תוכל לכלול גם התייחסות למאפיינים הנוספים הללו.
כשקראנו את סונטה 130 של שקספיר ביקשתי מהכיתה להגיב לקריאה בשאלות ורק בשאלות – טכניקה ששמחתי לגנוב מאור, ותודה רבה לה! מצאתי שגם התלמידות שחשבו שהן מתנערות מהמשימה, שאלו בעצם שאלות מאוד מעניינות שאולי עוזרות להוליך אותנו לתוך השיר. נמשיך בהמשך.
בחצי השני של השיעור, התחלנו בדיון על אריסטו ותפיסת המידה הטובה אצלו. האופן בו אריסטו מעביר את הדגש מהאינטלקטואלי-עיוני אל הארצי-מעשי. האופן בו מידה טוב היא ענין של תרגול מתמשך ומשתפר ולא של למידה עיונית. בהמשך לכך אף עמדנו על מושג דרך האמצע של אריסטו. לאחר מכן פנינו לקריאה ראשונית ומאוד חלקית של אומנות האהבה של פרום (באנגלית, תודה לסשה על הקריאה היפה) . לכאורה הטקסטים לא קשורים, פרום מציג את מושג האהבה הרומנטית , 'אהבה ממבט ראשון' לעומת האהבה הסיזיפית ,זו שמתאמנת כל העת. כעת ביקשנו מהתלמידות לקשור בין הטקסט של פרום לטקסט. של אריסטו (שלא עוסק בעיקרו באהבה) לבין שני שירים שמציגים את שני המודלים הללו וזאת מתוך השירים שעדי הביאה לשיעור. בבחינת תרגיל אינטרדיסציפלינרי שמרכז מספר מקורות מידע, משלב שפה שונה ואפילו שפה שונה. כל זאת תוך כדי עבודת ניסוח סמי-אקדמית שבוע הבא נקדיש את חלקו הגדול של השיעור לתירגול זאת.
מילות מפתח : שמעון זנדבנק ; דליה רביקוביץ ; סונטה 130 ; שקספיר ; אריסטו ; המידה הטובה ; אריך פרום ;
בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:
יום גדוש תובנות בחיפה. והפעם, פחות תובנות לתלמידים ויותר תבונות למורה לפילוסופיה.
אבל נתחיל בהתחלה.
וההתחלה היא סיור בספריה.
אחרי ההדרכה בספריה, כך כותבת ענבל, יצאנו לשוטט קצת בין הקומות והספרים (2.5 מיליון!) והגענו לגלריה לאמנות הממוקמת בלב הספרייה. הסתובבנו בין היצירות ועשינו קריאה משותפת במיצב שכלל מעגל של עצים, עם כדור אדום במרכזו, ופס צהוב שמודבק על הרצפה. כל אחת מאיתנו אמר.ה מה היא רואה וגם איך זה פועל עליה, ולאט לאט הפריטים התחילו לקבל משמעות. זירת פשע? שרידים של קרב? רבים (עצים) שסוגרים על היחיד (הכדור שנראה פתאום אדום וחבוט), מערכה כלשהי שכולם יוצאים בה מופסדים, גם העצים שנראו לפתע כמו שרידים של עצים, חסרי חיים. המשכנו דרך ספריית הילדים והנוער שהזכירה לכמה מאיתנו את מוזיאון הקומיקס האהוב בחולון. הידיעה שראש העיר מתכוון לסגור אותו עוררה מחאה מוצדקת, לילך מיד שלחה עצומה.
אחרי ההפסקה הגיע זמנו של הלימוד העיוני.
הכנתי לתלמידים שאלת בגרות העוסקת בתועלתנות ובמיל.
אנחנו מדברים על תועלתנות בנקודות ובאפיזודות שונות כבר חודש, אבל לא באופן שיטתי ועיוני קר. אלא בקטעים.
וכאן, הציפיה שלי היתה שאתן לתלמידים שאלת בגרות אמיתית, ננתח אותה – את אופן הפתרון שלה – נסביר את החומר והתלמידים יסתערו עליה באמצעות הטקסט המקורי והטקסט ההסברי שנתתי להם לפני כמה שבועות.
וכאן,
לא התלמידים קפצו למים, אלא...אני.
מסתבר שהתחושות שלי לגבי המוכנות לבגרות היו מוקדמות (מדי) ולא (מספיק) מבוססות.
וזה אומר שעכשיו צריך לשנס מותניים ולהפשיל שרוולים (עוד קלישאות?)) ולקפוץ למים ו...ולהתחיל לעבוד בצורה סדירה על שאלות, וחומר, שאלות וחומר. זה כנראה החלק הפילוסופי שלי.
חסל סדר לימוד קסום – לימוד לשם לימוד, והגיע (מוקדם מהצפוי) זמן ההכנה למבחן.
התלמידים יגיעו מוכנים ויצליחו. בזה אני בטוח, אבל...צריך לבנות את זה כבר מעכשיו.
נואמי! מתחילים 😊.
מילות מפתח : ספריית אוניברסיטת חיפה ; תועלתנות
ספרות ערבית
בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט
בשיעור זה הקדשתי את המלאכה להמשיך בטקסט השירה של בשארה אלח'ורי, בהדגש על הבתים האחרונים של הטקסט, ודיון סביב האלמנטים האומנותיים והסגנון של הכתיבה הניוקלאסית. ובהמשך הדיון דיברנו גם על התפתחות הזרם הרומנטי בתוך הספרות והשירה ושפעתו על השפה הפיוטית. הצלחנו לסכם את הטקסט מבחינת תוכן וסגנון.
מילות מפתח : בשארה אלח'ורי כתיבה ניוקלאסית
Komentar