השבוע ה 12 בבית החינוך בקמפוס אונ' חיפה, התמקדנו בטקסט הנפלא ״אליס בארץ הפלאות״.
התחלנו במפגש בכיתות, ובו כל כיתה קראה את חמשת הפרקים הראשונים של אליס. זאת בסימן קריאה רציפה, שהתקבלה בכיתות בברכה. התלמידיםות שמחו מהבחירה בטקסט, שמצד הצוות הייתה מלווה בתהיות. הםן צחקו לעיתים, התבלבלו קצת, לא הבינו דיי הרבה, ואולי גם חזרו להיות קצת ילדיםות. נזכרו בחוויה של קריאת טקסט ילדי יותר.
אחרי הקריאה בכיתות, התכנסנו למליאה, לסדרת הרצאות אותן העבירו מורי ומורות בית החינוך. אחד אחרי השנייה הםן עלו לבמה והציגו את נקודת מבטםן על הטקסט. הםן שאבו מעולמות המחקר והעניין שלהםן, והעשירו את הטקסט ברבדים שונים ומגוונים.
רתם וגנר, המורה לספרות של כיתות יא' ויב' וחוקרת ספרות ילדים, פתחה את היום והזכירה את הציטוט מ״אליס״: את חושבת על משהו, יקירתי, ולכן שוכחת לדבר. אני לא יכולה לומר לך ברגע זה מהו המסר של זה, אבל עוד מעט אזכר."
"אולי אין כאן מסר," העזה אליס להעיר.
"לא, לא, ילדה!" אמרה הדוכסית. "בכל דבר יש מסר, אם רק יודעים לגלות אותו." והיא נצמדה קרוב יותר לאליס בדברה. ״ מה שליווה את המליאה שלנו לאורך כל הדרך.
מיד אחריה עלו בזה אחר זה שאר אנשי הצוות שלנו:
ענבל המאירי (מורה לספרות בכיתה המשולבת): הגיבורה האמיתית של ספרי אליס היא לא אליס ובוודאי שלא הדמויות האחרות אלא השפה. היצורים המוזרים שאליס פוגשת בעולם שלמטה, בארץ הפלאות, משתמשים בשפה שימוש הנוגד את הרגלי הדיבור של "למעלה", ומאפשרים לה ולנו לזהות את המנגנונים של השפה - איך השפה פועלת, מה מאפשר תקשורת ומה מחבל בה, איך נוצרת משמעות ומה הקודים התרבותיים המנהלים את השימוש שלנו בשפה ושולטים בה.
עומר בן דוד (מורה לפילוסופיה בכיתה יא): מיקמתי את אליס במסורת הספרות הספקולטיבית. דיברתי על ההנגדה בין ספרות ספקולטיבית לריאליסטית ועל זה שבספרות ספקולטיבית יש עולם בדוי שצריך לגשר בו על איזשהו פער כי הקוראים לא מכירים את העולם הבדוי ואת המאפיינים שלו. דיברתי על האופן שבו הדמות של אליס מתחככת בז׳אנר ומאתגרת אותו כי היא דוחה את הזרות של ארץ הפלאות לטובת עיסוקים פסיכולוגיים אחרים שלה.
סיגל נאור פרלמן (מורה לספרות בכיתה יא'): על ההתמסרות המוחלטת של אליס לשינוי, התמסרות פאסיבית תוך הבטה אמיצה לתהום הממשית ולתהום הנפש; מקום שבו בלשונו של ביאליק אין מלים אלא רק "מנגינה, בכיה ושחוק"
קובי אסולין (מורה לפילוסופיה בכיתה יב'): אחד הדברים היפים באליס בארץ הפלאות הוא כיווני הפרשנות השונים שזה מציע לנו הקוראים. בהרצאתי הצגתי את האופן בו המעבר של אליס מעולם הילדים לארץ הפלאות הוא גם מעבר טראומטי בדומה ללידה , ניתן לראות זאת במספר לא קטן של מקומות כמו המטפורה של המחילה, המתקפה על החושים, ההכרח לציית למבוגרים, החיים בתוך עתיד ולהיות שם(הארנב) והמציאות הקפקאית המתוארת.
איאד ברגותי (מורה לספרות ערבית בכיתה יא'): דיברתי על השעמום כעל האנטגוניסט בסיפור ״אליס בארץ הפלאות״, שגיבורת הסיפור והסופר עצמו נלחמים בו. הוא גם שעמום ספציפי, השעמום של הילדים במיוחד מהטקסט, כך שבמעבר מסיפור מסופר בעל פה לסיפור כתוב, התוודעה ספרות הילדים למוגבלות שלה והצטרכה לגירויים ויזואליים וקוליים, ״לתמונות ושיחות״ בלשונה של אליס. דיברתי גם על תקופת ילדותי הלא משעממת למרות שלא היו טלפונים חכמים ותחנות טלוויזיה עם אינספור תכנים. השעמום מפעיל את הדמיון של הילדים, דוחף אותם לחשוב על עצמם, ליצור משחקים וחברויות ולהתבונן בעצמם ובעולם.
יואב רונאל (מורה לפילוסופיה בכיתה המשולבת): על הפלא כנקודת הלידה של הפילוסופיה. אבל הפלא נולד בתוך המיתוס, כלומר בתוך הספרות. משמע שההתלהבות של הפילוסופיה המודרנית מאליס נובעת דווקא - ובאופן לא מודע - מכך שמדובר ביצירה ספרותית.
ולהרצאת הסיום שוב עלתה רתם וגנר: בפרקים הראשונים אליס שואלת את עצמה שוב ושוב מי אני. בנסיונותיה להיכנס אל הגן היא מתכווצת וגדלה חליפות, שוחה בברכת הדמעות של עצמה, ובקצרה, מאבדת את תחושת היציבות הגופנית שלה עצמה. בכדי לברר מי אני היא משווה את עצמה לחברותיה , בוחנת את הידע הבית ספרי שלה, את הזכרון שלה, ומגלה שכל אלה אבדו לה. מה נשאר לה? כששואל אותה הזחל מי את היא עונה ששוב אינה יודעת ולאחר ברור נוקב היא אומרת שהיא ילדה קטנה. במהלך הספר היא תלך בין שלל האנטיפטים שמאכלסים את ארץ הפלאות, תענה לחידותיהם המשונות ותגלה אט אט שיש מין ליבה כזו שהיא האני שלה, שמיוסדת באופן מפתיע על חוש צדק, סקרנות ושכל ישר.
מצאנו שיש תלמידיםות שנהנו והתעניינו, ויש כאלה שהמעבר המהיר בין הנושאים היה להםן מורכב ומבלבל.
ההרצאות היו מעניינות ומפרות, ואני מקווה שהן הצליחו לפתח שיח בקרב התלמידיםות.
Comments