שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה
המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור
פתחנו הפעם בשיעור קליל - על מלחמות, ספרות ומה שביניהן. ראשית קראנו קטע מתוך האיליאדה, אחד מיני רבים המתארים סצנת מלחמה. חברות הקבוצה זיהו את ההתייחסות לרקע של הדמויות, המוסיפות ממד אנושי ללוחמים, וגם את ההקבלה בין הלוחמים לאיתני הטבע ואת הפאתוס הכללי - הצובע את הלוחמה באיזו הילה של פאר. המשכנו לקריאה בקטע קצר של סימון וייל, בו היא מנתחת את סצנות המלחמה באיליאדה. וייל מסבירה בקטע כיצד הלוחמים, בזה אחר זה, עוברים תהליך שמרוקן אותם מהאנושיות שלהם והופך אותם לסמלים מופשטים. סיימנו את החלק הזה בקריאת קטע מתוך 'במערב אין כל חדש', על האופן השונה למדי בו הוא עוסק במלחמה: כאבסורדית, מלאת חרדה, אימה ורעש תותחים.
בחלק השני שבנו אל הפוליטיאה האפלטונית. רשמנו על הלוח ארבע טענות מרכזיות העולות מתוך הפרק השני: (1) במדינה הצודקת, כל אדם עוסק בתחום המתאים לו על-פי טבעו; (2) חמדנות וקנאה הן הגורמים המובילים בני אדם למלחמות; (3) רק חינוך יכול להבטיח שלא ייעשה בכח המדיני שימוש לרעה; (4) חינוך יעיל פונה אל הרגש, ולכן האמנות מהווה כלי חינוכי יעיל מאין כמותו. התחלקנו לקבוצות, וביקשנו מכל קבוצה לבחור באחת הטענות ולפתח דיון ביקורתי סביב לה. הקבוצות עבדו יפה, כשהתאספנו חזרה רבים התנדבו להקריא. הספקנו לדון רק בשתי הטענות הראשונות, נשוב אל הנותרות בתחילת המפגש הבא.
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
לקראת הנושא הנוכחי שלנו, אהבה, ביקשנו מהכיתה לחשוב על ״שיר אהבה״ - הגדרה כללית במכוון - שהם אוהבים, ולהביא לכיתה. לפעמים בקשות כאלה נענות באדישות, אבל הפעם כל אחת ואחד הביאו משהו והיו להוטים להציג אותו. חשבתי (עדי) שאצטרך לקושש דוברות אבל התברר שלהיפך, אפילו נאלצתי לאכזב אותן קצת, כשלא כל שיר הושמע לכיתה. כל השירים, בלא יוצא מהכלל, היו songs, מולחנים ומבוצעים (אשלח פלייליסט אקלקטי לכל המעוניינת). בעת הצגת הבחירות שלהם, ניסיתי לברר עם כל אחד מה משך אותו בשיר, ואיזה סוג קשר הוא מקיים עם הנושא ״אהבה״. כבר כאן נפתחו נקודות מבט שונות.
את המעבר משירים מולחנים ומושרים לשירה מהסוג האחר עשינו בעזרת אור, שקרא לכיתה שני טקסטים שהוא כתב, שהיו יפים ועשירים, מבחינת תוכן אבל גם מבחינת היחס לקצב ומוזיקליות.
כדי לעבור לקטגוריה ״שיר אהבה״, שאלתי את הכיתה, קודם כול, איך בכלל אפשר להגדיר מהו שיר. התשובות היו מגוונות, אבל כצפוי, לא הצלחנו להסכים על תנאי הכרחי ומספיק בשביל שמשהו יוגדר כשיר. בנושא זה, קראנו קטע מספרה של רות לורנד ״על טבעה של האמנות״, ובו הביאה קטע מאת לאה גולדברג, שבחנה ציטוטים מהשירה וחקר הספרות שניסו בעצמם לספק הגדרה. גם כאן לא נמצאה הגדרה ממצה ומכסה. אבל כן אספנו, על הדרך, אלמנטים שונים שעשויים לאפיין שירה או להיכלל בה. עם המעט הזה חילקתי לכיתה מקבץ של שירים, שסובבים סביב הנושא ״אהבה״ ונוגעים בו בדרכים שונות. ביקשתי מכל זוג או יחיד לבחור שיר ולנסות לבחון אותו דרך אחד מהכלים האלה ולהציג אותו לכיתה. עלו דברים מעניינים: אור ונוי על אהרן שבתאי, תאיר ולינוי על שקספיר ואדם שהתלהב מאוד מדליה רביקוביץ. למרות הרעש והרחש והזמזומים וכל שאר הצלילים המשונים שהקבוצה הזאת מפיקה תדיר - בכל זאת הם אמרו דברים יפים ונדיבים, והיה מעניין ולרגעים אפילו מרגש לשמוע אותם. נמשיך בשיעור הבא.
בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:
קראנו את "משל ההינדיק", אגדה חסידית ממשנתו של ר' נחמן המספרת על בן מלך שהשתגע ודימה לחשוב עצמו לתרנגול, סיפור קצרצר ותמציתי העוסק ברובד המיידי במי שנתפס בחברה כמשוגע וביחס החברה אליו ודרכו חושף את הפער הגדול בין התפקיד החברתי שאנו נדרשים למלא ובין העולם הפנימי העשוי להיתפס בעיני אחרים כלא נורמלי ולא רצוי. עמדנו על הניגודים בין המתרחש מעל השולחן ותחתיו, בין "הנורמליות" ל"שיגעון": הלבוש המלכותי לעומת העירום, הנימוסים והנורמות לעומת ההתנהגות העצמאית, המעדנים לעומת פירורי לחם ועצמות, הדיבור/השכנוע לעומת השתיקה/ההתעלמות, הרופאים (המייצגים את המדע ונכשלים) לעומת החכם המבין את הנפש. בר אמרה שזה סיפור על תהליך ריפוי. עילאי אמר שאומנם זה סיפור מהמאה ה-18 אך הוא רלוונטי גם היום, ודרך דוגמאות שהעלה עסקנו גם במחיר שאנשים משלמים על מימוש עצמיותם או על הדחקתה.
דיברנו על הבחירה דווקא בבן מלך - בגלל גילו הצעיר המאפשר לו עדיין "להשתגע" והמעמד שמדגיש את הפער בין הציפיות הגבוהות ממנו לבין המציאות, ועל ההקשר התקופתי - המאה ה-18, תקופה ההשכלה, עידן הנאורות, הזמן שבו השיגעון החל להיתפס כהיפוכה המוחלט של התבונה, ודווקא בזמן זה מתפרץ כוח "הודי", תשוקה למשהו אחר, שהמדע לא מצליח לזהות את האמת שבו, מה שמאיר את הסיפור באור רדיקלי במיוחד. הזכרנו גם פוקו (שאמר שהפסיכיאטריה לא תדע את האמת על אודות השיגעון כי השיגעון מחזיק באמת על אודות הפסיכיאטריה) ואת "תולדות השיגעון בעידן התבונה", ואת יחסי אני-אתה אני-לז של בובר בפילוסופיה הדיאלוגית שלו. סיימנו לבקשת לילך עם שיר "ההינדיק" של חנן בן ארי, וגם ראינו את גלגוליו של המשל בספר ילדים עכשווי. המשכנו עם כתיבת סיפור ילדים פילוסופי, אחת ממשימות הבגרות. בחלקו השני של השיעור עסקנו ברטוריקה ובכשלים לוגיים של שיח הבנוי על מניפולציות, שימוש בהנחת המבוקש, בהפחדה, במישלב גבוה, ועוד.
ספרות ערבית
בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט
עסקנו בשיעור זה בהמשך הקריאה בטקסט "כל ימי חייך עליך ללמוד איך לחיות" של סנקה. תחילה למדנו את המושג היווני ארטה "Arete", הסגולה הטובה או הטוב המיוחד בדברים, לקח זמן להבין, לתרגם ולדייק אותו. בדיון עם התלמידים עמדנו על הרבה דוגמאות המשקפות את מהות המושג הזה ופרשנותו, העלינו הרבה דוגמאות החל מהאריה ושאר בעלי החיים ועד לארטה שקשור בערכים האנושיים. המשכנו לקרוא בטקסט בו סנקה שואל מה הוא הארטה של האדם ואומר שהשכל, בו הוא שונה ואף מתעלה על החיות, ובו הוא דומה לאלוהים. המשפט "דומה לאלוהים" העלה התנגדות אצל חלק מהתלמידות, שלא הצליחו להתגבר על משפט שמשווה אותנו לאלוהים, אנחנו זה לא אלוהים. ניסינו להסביר שסנקה לא מזהה אותנו עם אלוהים אלא שאומר שיש תכונות מסוימות שהן אלוהיות, ואין אותן לחיות, רק לאל. ניכר שהיה כאן צורך פסיכולוגי אמוני דתי להתייחס אליו, לפני שנמשיך לדבר על הטיעונים עצמם. ניסינו לנקות אותן מההנחה שהפילוסופיה כופרת באלוהים בהכרח, ולהפנות את תשומת ליבן שכשסנקה אומר "אלוהים" בטקסט הזה הוא מתכוון לאל כפי שאנו תופסים אותו גם בדתות שלנו. מהן תכונותיו של האל כפי שאנו מאמינים בו? כל יודע, כל יכול, מופשט לחלוטין, לא מוגבל בחומר, ונצחי. משהסכמנו שהאל הוא כל אלה והוא מושלם, ניסינו לחלץ מהן תכונות ואפיונים של האל, ולהבין באיזה מובן אפשר לאפיין אותנו בתכונות אלוהיות. מה אנו מיחסים לאל בקוראן? באמונה שלנו? הן ענו למשל, שהוא יצר את העולם, נדיב, מחליט על הכל וכולי. ואז הראינו שגם האדם למשל יכול ליצור, והיצירה היא תכונה "אלוהית", כשהיא חופשית ומגוונת וחורגת מיצירת קן של ציפור שזה משהו חייתי ומובנה. כך גם נדיבות, היכולת לתת מעבר לעצמי, ולא רק להניק את הגור שלי שלשם כך תוכנתתי, היא תכונה אלוהית. וכך גם ידיעה וכולי… התכונות האלה, נמצאות אצלנו בעוד הן חורגות מהתכונות החייתיות אותן אנו חולקים עם בעלי החיים, רק שאצלנו הן מוגבלות ביותר בעוד האל מושלם ומוחלט.
בחלק השני של השיעור: חילקנו את הכיתה לשתי קבוצות, למשימת כתיבה. ביקשנו מהקבוצה הראשונה לספק לפחות חמישה טיעונים שיסבירו מדוע עלינו לפעול מתוך שכל, כדי לחיות חיים טובים?
והקבוצה השנייה התבקשה לספק לפחות חמישה טיעונים שיסבירו שכדי לחיות חיים טובים עלינו לחיות מתוך מקור אחר שהוא לא השכל- להסביר מהו המקור הזה ומדוע עלינו לפעול מתוכו. לעומת השיעור הראשון שהיה כבד הרבה יותר מבחינת משמעת וכולי, הם עבדו יפה בסך הכל, משקבלו על עצמם את הקבוצות שאנו חילקנו כנגד בחירתם הטבעית. שתי הקבוצות הציגו את הטיעונים שלהם, כאשר אנו מתייחסים לכל נקודה שעולה וכותבים בקצרה על הלוח. ניכר שקבוצה אחת מאוד התאמצה ועיבדה באותנטיות את הנושא, בערבית ואז בניסיונות לתרגום לעברית. קבוצה שנייה, כנראה שאלה את AI והציגה טיעונים רהוטים למדי בעברית מושלמת ובמושגים לועזיים מקצועיים. (לא הערנו על כך למרות שזה היה ברור) ועדיין, כשהציגו את זה, התייחסנו לכל נקודה שהם העלו, וביננו לבין עצמנו הערכנו את זה שהם עבדו יפה יחד ובשקט, עמדו במשימתם וסיפקו תשובה מכובדת. לסיכום צילמנו את הלוח עם הטיעונים, ונמשיך בשיעור הבא לדון בהם.
Comments