במגמת ספרות:
בכיתה יב' של נגה וייס/יא' של רותם וגנר:
פתחנו בקריאה בשיר היא יוסף מאת נורית זרחי.
תמהנו על ההפתעה הזו – היא יוסף.
חזרנו אל סיפור יוסף במקרא ושאלנו מה בדמותו יכול היה לעורר את הרעיון המופרך הזה, שיוסף היא בתה של רחל, המחופשת לבן. ולמה לה לרחל לחפש את בתה לבן. ומה יש בדמותה של רחל שיכול לחולל מעשה כזה.
התייחסנו לדמותו יוצאת הדופן של יוסף, לחלומותיו, ליכולת שלו לפענח את המציאות ואת העתיד מתוך חלומות, וגם ליכולתו לגרום לאחיו לחשוף את מה שהעדיפו להדחיק, ליופיו, לחכמתו, לבכיו, ולעובדה שגם הוא חי בזהות כפולה – האחת סמויה והאחת גלויה, בחייו הבוגרים.
זרחי הסבה את החידתיות שבדמות יוסף למישור אחר לחלוטין – מבן לבת. ראינו שהשיר משאיר את הזהות הכפולה הזו לכל אורכו, כלומר שאין כאן המרה מגדרית אלא כפילות. ועוד ראינו שהשיר כתוב כמין בלדה ויש בו השתהות על הסיטואציה הזו שבה אם ובת יושבות יחד באוהל, והאם מספרת לבתה דברים מלאי קסם ואימה, קוראת את עתידה ואת סודה.
עמדנו על הערך שיש להולדת בנים בחברה פטריארכלית - ערכה של רחל בסיפור המקראי עומד על כך שתלד בן. כך בעיני עצמה ובעיני סביבתה. בנות לא נזכרות וגם אם הן נזכרות, לעיתים נדירות, הן אינן נספרות. יוסף הרי נקרא בשמו כיון שרחל אומרת עליו: אסף אלהים את חרפתי. גם זה מהדהד בשיר. ורחל, היא עצמה יודעת לחבל תחבולות גם בכדי להיחלץ מעקרותה וגם כדי להשיג את רצונה בעניינים אחרים. גם זה דימוי רווח של פעולה נשית בטקסטים שנכתבו בתרבות של גברים. רחל יודעת, אם כן, שבכדי שבתה יוסף תוכל לפעול בעולם שמחוץ לאוהל, ובכדי שכוחותיה הגדולים יבואו לידי ביטוי, היא צריכה להתחפש לבן. נזכרנו בדמויות נשים אחרות שהתחפשו לגברים בכדי לממש את רצונותיהן.
התייחסנו לכך שמשוררת אישה ניצבת מול הסיפור המקראי, שגיבוריו הם גברים ומסירתו היא גברית ויעודו הוא שימור שושלת ומורשת של גברים ומציבה כנגדו סיפור אלטרנטיבי, סיפור שלא נכתב עד כה, שיש בו דמויות של נשים, ויש בו אם ובת, ויש בו שושלת נשית וסיפור של נשים.
חזרנו אל המושג אינטר-טקסטואליות והרחבנו את המבט על שני השירים – סינדרלה במטבח והיא יוסף, שבכל אחד מהם משוררת אשה כותבת מחדש דמות ספרותית ידועה, ופותחת אפשרויות אחרות, שלא סופרו. הסיפור-מחדש הזה לא בהכרח מציע שחרור, אבל הוא חושף את מימדי הדיכוי, ובעיקר, יש בו התנגדות. כלומר הוא מציע קריאה שהולכת כנגד המוסכמות והערכים של הטקסט שביחס אליו הוא נכתב. זו, אמרתי להם, אחת המשמעויות של קריאה פמיניסטית וכתיבה פמיניסטית.
לסיכום ציטטתי פיסקה מספרה של אורלי לובין 'אשה קוראת אשה' על המעשה הזה של קריאה של אשה/פמיניסטית , שבו היא מכוננת את עצמה כסובייקט אוטונומי כנגד טקסט שמותיר אותה בשוליים.
אחרי ההפסקה התחלנו ללמוד ז'אנר שעוד לא עסקנו בו – הסיפור האומנותי המיניאטורי בספרות חז"ל.
נתתי רקע קצר לספרות חז"ל והעברתי ביניהם את מסכת כתובות מהתלמוד הבבלי, שבה מובאים הסיפורים שנלמד - הם מעולם לא ראו דף גמרא! - ואז נתתי רקע לז'אנר של הסיפור האומנותי הקצר בספרות התלמודית.
הקראתי את הסיפור הקצרצר עד מאד על רב רחומי בעברית ובארמית. צריך היה להסביר לא מעט מושגים בכדי להבין את המתרחש בסיפור וזה קצת העיב על הדיון בסיפור עצמו. בכל זאת ראינו איך סיפור בן כארבעים מילים מעמיד אכספוזיציה, ודרמה גדולה שבין איש לאשתו, וסיום טרגי, שעולה ממנו ביקורת על תלמיד חכם, שמבכר לימוד תורה על מחויבותו לאשתו.
התחלנו לקרוא סיפור נוסף – רבי עקיבא ובתו של כלבא שבוע. הספקנו לקוראו בקול ולהסביר אי אילו דברים והתחילה מהומה בגלל הזעקה בבניין סמוך. (הזעקת שווא בשבע וחצי זה סידור מצוין).
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:
במטרה להתקדם עם העבודות, ואחרי תקופה שבה התבקשו התלמידים.ות לקרוא את הספרים שבחור, ביקשתי מהם.ן לכתוב תקציר על הספר. על מנת לכוון אותם ולתת להם כלי מעשי, כתבתי על הלוח תרשים במרכזו חמשת השאלות: מי? מתי? איפה? מה? איך? שמחוברים לשני צירים: הסופר.ת והספר. כל שאלה תואמה לציר, למשל מי? (מי הסופר? ומי הדמויות בספר?), מתי? (מתי נכתב הספר? ומתי יצא הספר לאור ומה התקופה ההיסטורית ברכזו?) וכו׳.
בחלק השני, הציגו 5 תלמידים.ות את הספרים/הסופרים.ות שלהם מול כל הכיתה, ואת הנושאים המעניין אותם לחקור בעבודות שלהם. נמשיך עם ההצגות בשיעור הבא (עוד שבועיים-שבוע הבא מליאה).
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין:
התחלנו אתמול בדיון משותף על מה שמתרחש דמוקרטית-משפטית במדינה, ניסינו לברר על מה בעצם נע הדיון על משילות מצד הממשלה וניסינו לראות איך זה מתחבר למתח ההיסטורי בין כוח התבונה וכוח הרצון , הבאתי כהדגמה לדיון את המקרים של המסתננים מסודן, המתח בין הזכות לחירות והליך שיפוט הוגן לבין העמדה התועלתנית של המדינה, בהמשך לכך הבאנו את הדוגמא של נוהל שכן של הצבא בעימותים בינו לבין מבוקשים גם כאן זיהינו את הויכוח בין עמדת ג'אנט לעמדה תועלתנית לכאורה. החלק השני בשיעור עסק בתפיסת האבסורד של קאמי, ראינו מה משמעות האבסורד הקרע בין האדם לעולם , האופן בו דווקא היכולת הרציונלית המוגברת של האדם היא שמייצגת את המתח הגדל של האבסורד ושאלת המשמעות. לאחר מכן פנינו לפתרון של קאמי שמציע לקבל את האבסורד כעובדת קיום אחרי שזיהינו את המתח הוא לחשוב איך עצם המאבק האבסורד הזה הוא מה שנותן משמעות לקיום. החלק האחרון בשיעור עסק בהכנה לבגרות . עסקנו במקומו של הדיאלוג הסוקרטי, המבנה שלו, במה הוא עוסק בעיקר, האופי הדיאלקטי של הדיון, דרכי ההפרכה המרכזיות שסוקרטס מציע , בחנו זאת בעיקר לאור הדיאלוג לאכס. בנקודה זו האוניברסיטה העזה להפריע לנו בטענה שיש שריפה בבנין סמוך ונאלצנו לסיים את השיעור.
בכיתה יא' של עומר בן דוד:
שיתפתי את הקבוצה במחלוקת הפנימית שליוותה אותי במפגש הקודם. בתחושת המיאוס מהדיון המופשט, שלפחות לעת עתה מרגיש לי עקר, במעלותיה וקשייה של העמדה התועלתנית. האוזניים הזדקרו לנוכח הווידוי המשברי. משום שלא רציתי לחזור לקריאה הצמודה בטקסט, התחלקנו לעבודה בקבוצות, מצוידים ברשימת שאלות מנחות. ביקשתי מהקבוצה, הפעם, שלא לחפש את התשובות בטקסט, אלא לדון בשאלות בינם לבין עצמם ולכתוב את הרעיונות.
כששבנו למליאה שוחחנו ביחד על התשובות שהציעו בקבוצות לכמה מסוגיות היסוד התועלתניות: אפשרות היישום של התחשיב התועלתני בפעולות היום-יום; האושר כעיקרון מנחה לשיטה המוסרית; המתח בין האינטואיציה התועלתנית לבין מושג הזכות... המחשבות של התלמידים היו יפות. שמחתי על העברת המושכות אליהם, בהובלת הדיון, ועל העימותים שהתעוררו בין הקבוצות בנוגע לסוגיות השונות. תמליל השיחה שכתבו יהלי, ניצן, אופיר וטל היה מצחיק ומוצלח במיוחד, והעביר היטב את הקשיים בשיטה, כמו גם את הביקורת שהבענן ביחס לדיון כולו, באמצעים קומיים.
ואז סיפור, סוף סוף. חיכיתי לו. 'ההופכים את עורפם לאומלאס' של אורסולה לה גווין אינו מוסיף הרבה לדיון התיאורטי, אבל הופך אותו לחי. כמה יפה מתאורת האוטופיה של לה גווין, כמה מזעזעת תחושת הסוד האפל שברקע... ניגשנו לקרוא. צלצול. 'שריפה בבנין'. מהומה. תלמידים דנים זה עם זה את מי להקריב קודם לתועלת הכלל, והאם אזעקת שריפה פוטרת אותם מלסדר את הכיתה. ברחנו כולנו החוצה. הסודות של אומלאס נותרו, לעת עתה, עמוק במרתף.
בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:
קראנו את ״יום נפלא לדגי בננה״ של סאלינג׳ר. התחלנו במספר עצות כתיבה שסאלינג׳ר נתן, ואז עברנו לקריאה בשבע! קולות של הסיפור הקצר.
לאחר מכן התחלקו התלמידים לקבוצות כאשר כל קבוצה מתמקדת בחלק אחר בסיפור. המטרה הייתה לנסות ולהבין את האירוע המשמעותי בטקסט: התאבדותו של סימור בסיומו.
הקבוצות השונות העלו ממצאים נהדרים: כיצד הדיאלוג של סימור עם הילדה סיביל מבטא את מצבו הטראומטי והרגיש, וכיצד הוא אף מתבטא בדיאלוג בין אשתו מוריאל לאמה. לפני שהצלחנו ממש לתת פרשנות אחידה לסיפור - פרצה אזעקת אש והבריחה אותנו מהכיתה. להתראות בשבוע הבא!
Comentários