אוניברסיטת חיפה 06.05.2024

המגמה המשולבת

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

אתמול במפגש בחיפה החלטנו להתפצל לשתי קבוצות. התוצאות של תרגיל הבית שנתנו היו מאכזבות מבחינת רמת הכתיבה והעומק. לכן התפצלנו לשתי קבוצות. באחת בראשות קובי עסקה בכתיבה אקדמית והשנייה בראשות עדי פנתה לדרך השירה. אצל קובי עסקנו בשני האופנים שמהם ניתן לחקור מהפילוסופיה אל הספרות, או מהספרות אל הפילוסופיה. לאחר מכן עסקנו במבנה כתיבת פסקת הפתיחה בחקר ספרותי שפונה לפילוסופיה,  מה יש לכלול בה מבחינת עלילת הסיפור ולא פחות חשוב מה רצוי להימנע ממנו בשלב זה , כמו גם פרישה של הדמויות המרכזיות בסיפור. לאחר מכן עסקנו בפסקת שאלת המחקר. איך מנסחים שאלת חקר, איך מנגידים אותה לשאלת החקר הטריוויאלית. עשינו את כל זה ביחס לשני סיפורים : הברווזון המכוער ו-חבר מושבעות כמותה , אותו למדנו קודם לכן. תוך כדי הכתיבה גם השתדלנו לעמוד על טיפים בסיסיים בכתיבה כמו אורך משפט , מלה מקשרת ועוד. היה חשוב לי להראות עד כמה עיצוב של כל משפט ומשפט הוא משמעותי ודורש אורך רוח ופרפקציוניזם.

ובמקביל, אנחנו (אני עדי, והחצי השני של הכיתה) התנחלנו בפינות בית הספר. קראנו את שירו של חזי לסקלי ״שלוש סיבות״, ודיברנו עליו ועל ״שירה״ - מה זה בעצם? מה יש למשורר לשנוא בזה, ומהי הסיבה הרביעית? אמרו יפה מאוד, בשתי הקבוצות, שבמקום לטעון טענה על השירה, השיר פועל פעולה, גורם לנו להרגיש בדיוק את התסכול, החמקמקות, הסקרנות. השיר יכול לרדוף אותך, אמרו. דרך המבוא הזה ביקשתי שנחשוב אם יש תנאי הכרחי ומספיק כדי שמשהו יהיה שיר. ניסינו למיין את ההצעות לקריטריונים צורניים, תוכניים, מסגרתיים, וכדי להרחיב את האפשרויות חילקתי לכיתה שלל ספרי שירה וביקשתי שיעיינו במה שתופס את עינם, וינסו לראות אם יש עוד תכונות שיריות שלא חשבנו עליהן ויכולות גם הן להצטרף לרשימה. 

חשוב לי להגיד, עבדנו עם שתי קבוצות בנפרד, והשיעורים היו שונים, אף שלכאורה אמורים היו להיות דומים. האופן שבו השיחה התהוותה, אופייה, מה הספקנו לומר ומה נאמר והיה מתסכל ומקומם. בייחוד עם הקבוצה השנייה הרגשתי תסכול שאפילו נזל לכדי ייאוש (אולי התחושות היו דרמטיות במיוחד כי לימדנו לא באוניברסיטה אלא בבית ספר תיכון חיפאי כלשהו זר ומוזר). ובכל זאת בכל זאת, עם שתי הקבוצות סיימנו בקריאה של שורות או שירים שתפסו את תשומת ליבם, וזה היה יפה, כי משהו שם בכל זאת עניין אותם או משך אותם, או ככה אני רוצה להאמין. אגב

בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:

(ענבל) התחלנו כולנו ביחד בתרגיל כתיבה, לתאר סיטואציה של קושי שמה שעוזר לנו להתמודד איתה הוא משפט מחזק שנאמר לנו או קראנו. נכתבו טקסטים יפים ואישיים, ואח" כ התפצלנו.

עם הניגשים לבגרות בספרות הסתערנו על "זיקות" של בודלר. דיברנו על חייו השערורייתיים, על מה שהפך אותו לאבי השירה המודרנית וגם תהינו על הבדלים בתרגום (הסכמנו ש"זיקות" עדיף על "מקבילות"). התמקדנו במטפורה של הטבע, "אכסדרת מקדש חיה" - שמיד זיהינו כאוקסימורון, ובמהלך שעושה המשורר כדי להוביל אותנו, בני האדם, אל ההבנה של מהו הטבע. עימי זיהתה ישר את מבנה השיר שהוא סונטה, ודיברנו על התכנים המעורפלים שמאכלסים את המבנה המוקפד כל כך. מיה אמרה שהמשורר מוביל אותנו אל ההבנה דרך דימויים ואלמנטים המוכרים לנו, ואורגיל התייחס לשימוש שעושה המשורר בחושים לטובת ההבנה שהוא מבקש לקדם. סיימנו בכתיבת חיבור קטן לאור שאלה שאורגיל העלה - מהם הכלים שהמשורר משתמש בהם כדי לפתור את בעיית חוסר הבנתנו את הטבע?

(יואב) בשיעור המשכנו לדבר על אהבה וקפיטליזם. דיברנו על המבנה של הסחורה בקפיטליזם, כיצד הוא קשור לחמידות - וכיצד גם אהבה וגם הסחורה בקפיטליזם תלויות בפנטזיה של שיבה אל האם.

מגמת הפילוסופיה

בכיתה יב' של עומר בן דוד:

זהו, שיעור החזרה האחרון לפני הבגרות. מרגישים אותה כבר: כמעט כולם מגיעים, כמעט בזמן, דרוכים יותר. עברנו ביחד על מבחן הבית ששימש כמתכונת ופתרנו את השאלות, חזרנו על טיפים לכתיבה יעילה של חיבור ובזמן שנותר בחרנו עוד כמה משאלות ההכנה וחזרנו עליהן. עכשיו מנוחה של שבועיים, ואז נפגש שוב לבחינה עצמה. די, תכף נגמר. אחר כך נוכל לשוב וללמוד ככה סתם, בלי סיבה, כמו שהכי טוב ללמוד.

מגמת הספרות הערבית

בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון:

לאחר עיכוב קל בתחילת השיעור בשל הזזת מיקום הלימודים, עבדנו על שיר של יהודה עמיחי

״מהמקום בו אנחנו צודקים״. תחילה מנינו את כל הרגשות שאנחנו מכירים ותרגמנו אותם לעברית.

לאחר מכן ערכנו תרגיל דמיון מודרך על רגשות בגוף ותיאורי רגשות ובסופו תרגיל כתיבה והתלמידים שיתפו מה שכתבו באופן פתוח וכנה.

קראנו את השיר, ניתחנו אותו ותרגמנו אותו. בסוף ערכנו שיחה פתוחה על איפה השיר פוגש אותם וגם הזכרנו את ההקשר של יום הזיכרון לשואה שחל באותו יום.