השבוע ה 15 בבית החינוך שלנו באונ' חיפה, התנהל אמש ב'זום'. למרות המגבלות נראה שהרוח לא נפגמת ואנחנו ממשיכים בשלנו! 😊:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של נגה וייס/יא' של רותם וגנר:
אתמול חסרו תלמידות רבות ועל אף זאת המשכנו ללמוד את בדמי ימיה לשי עגנון. פתחנו בתזכורת קצרה של פתיחת הנובלה שקראנו בשבוע שעבר, בשאלות וברשמים שהיא העלתה. המשכנו לקרוא בנובלה בדילוגים, כשאנו מתעכבים במספר תחנות.
מתוך הקריאה עלו שאלות והתחלנו להציע להן תשובות, שכל אחת מהן יכולה להיות נקודת מוצא לפרשנות כוללת של הנובלה.
ראשית קראנו את הפסקאות שמתארות את הליכתם של מינץ ובתו לעקביה מזל. עמדנו על האלוזיה לעקדת יצחק ומיד עלתה השאלה מה היא תורמת למשמעות של הסצנה המתוארת – למה ההליכה של מינץ עם תרצה לביתו של עקביה מזל מהדהדת את "הנני" מהעקדה? האם מינץ מקריב את בתו בבלי דעת בכך שהוא מוליך אותה אל עקביה מזל? מכאן התגלגלנו לשאלה הגדולה והמטרידה שמעלה הנובלה – איך להסביר את ההתאהבות של תרצה באהוב נעוריה של אמה ואת ההתעקשות שלה להינשא לו על אף שהוא מבוגר ממנה בשנים רבות וגם לא מגלה אהבה כלפיה? וכבר עלו רעיונות טובים – שהיא מבקשת להידמות לאמה ולממש את מה שאמה לא מימשה. אבל זו היתה הקדמת המאוחר.
קראנו את הפסקאות שמתארות את לימודיה של תרצה וראינו שהעובדה שלמדה דקדוק עברי ומקרא מנמקת את השפה המקראית שמאפיינת את כתיבתה. כמו כן היא מבהירה משהו על המעמד של אביה ועל מיקומו בין החברה היהודית המסורתית לבין ההשכלה. כאן גם מופיע לראשונה שמה של המספרת, תרצה, והתיחסנו למשמעות השם ולמקורותיו המקראיים.
השתהינו בפסקה שבה היא מתארת איך התחילה לקרוא בספר של אמה והרגישה שהיא כבר יודעת את כל מה שכתוב בו. הדיון בפסקה הזו עורר הרבה שאלות על היחס של תרצה לאמה, על התחושה שהיא מעידה עליה של קשר ודמיון ביניהן ועל הרצון להידמות אליה, על טיבו של קשר שעובר דרך קריאה בספרים.
התחנה הבאה היתה הביקור של תרצה בבית משפחת גוטליב, אצל מינטשי, חברתה הטובה של אמה. זו מגלה לה לראשונה את סיפור האהבה בין אמה לעקביה מזל. ההיוודעות הזו מערערת אותה ותהינו יחד עם תרצה למה בחרה מינטשי לספר לה את זה? האם היא מעודדת את תרצה להתקרב אל עקביה? מה היא רוצה לגלות לה על אמה? האם כמו אביה היא דוחפת אותה בבלי דעת להתערב ביחסים הלא ממומשים שבין עקביה לאמה ולמלא בהם תפקיד?
ולבסוף, מה גורם לתרצה לחפש אחרי עקביה, לעורר את תשומת ליבו? האם אלה המהלכים של אביה ומינטשי או/ו שזה נובע ממנה? עקבנו אחר תהליך ההתאהבות שלה בו. הגענו עד לסצנה שבה הוא מספר לה על אמו. תהינו למה תמונת האשה הצעירה שיש לו בחדרו היא של אמו בצעירותה ולא של לאה אהובתו?
שמנו לב שיש בסיפור כפילים וכפילויות רבות ושאלנו מה משמעות הרצון להידמות לאם המתה או בכלל, להידמות למישהי.ו? ואיזה מחיר זה גובה?
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:
בשיעור השתתפו מספר קטן של תלמידים בגלל מבחן הבגרות באזרחות. עם התלמידים שנכחו התמקדנו בכתיבת השאלות ובחירות הנושאים לעבודת המחקר שלהם. זאת הייתה הזדמנות לדבר גם על המתודולוגיה ועל תכנון המחקר. בנוסף, חיפשנו מאמרים רלוונטיים לנושאי המחקר ולספרים שהם חוקרים והורדנו אותם מהאינטרנט או השגנו מהספרייה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין:
אתמול הפגישה עסקה בחלק הראשון בשבירת הדיון במשמעות הקיום ואקסיסטנציאליזם. לבקשת התלמידים הבאתי טעימה מםיל' של השפה. הצגתי את מאמרו הקאנוני של גרייס על לוגיקה ושיחה. הראיתי כיצד מתקיים פער בין דרישות הלוגיקה לבין האופן שבו בני אדם מדברים. גרייס מראה כי בני אדם יודעים לעשות לבד, באופן פרשני ומיידי השלמות שמאפשרות לנו לנהל שיחה יעילה , פואטית ומדויקת דיה מבלי להיות מדויקים לוגית או סמנטית. סקרנו דוגמאות רבות מהשיחה היום-יומית שממחישות עובדה זו. לאחר מכן קיימנו דיון ער בהשלכות של העדר השלמות והלוגיקה בשפה הדבורה על מנועי חיפוש כמו גוגל טרנסלייט או צ'אט gpt. החלק השני בשיעור יועד להכנה לבגרות . ביקשתי מהתלמידים לקרוא את הסיכום של ויינריב על אריסטו והאתיקה. כמו כן לרשום נקודות מרכזיות. בזמן זה רשמתי שאלות על הטקסט. לאחר הקריאה ביקשתי מהם לסגור טקסט ומחברת ואז. לענות על השאלות שרשמתי. הצלחנו להתמודד עם 5 מ-20 השאלות שרשמתי להם ואז הסתיים השיעור. נתראה
בכיתה יא' של עומר בן דוד:
המשכנו את הקריאה שלנו ב"על אמת המידה של הטעם" של דיויד יום. חזרנו לבחון את האופן בו יום מבקש ליישם את עקרונותיו האמפיריציסטיים, כמו גם לדיון האסתטי ע"ב שאלת השיפוט האומנותי.
היפה, טוען יום, אינו ניתן להבנה אפריורי, ויצירת האומנות בלאו הכי אינה נענית לרשימה של חוקים. לכן, יום מציע לבחון את היצירות שכבר נקבעו כמופת מעצמן, ולנסות לחלץ מהן מאפיינים, שלעולם אינם הכרחיים, להבנת היפה.
אלא שיום עצמו אינו מספק רשימת מאפיינים שכזו, ולכן התגייסנו אנחנו למשימה. התחלקנו לעבודה בקבוצות, וביקשתי מכל קבוצה לבחור באחת משתי משימות: האפשרות האחת, להציע רשימת יצירות מופת ולנסות לבודד מתוך הדוגמאות קריטריונים כלליים לאומנות הטובה; השנייה, לנסח ביקורת למהלך שמציע יום. נפגשנו שוב ביחד, להאזין למחשבות שהעלו הקבוצות השונות, ובזאת סיכמנו את הקריאה במאמר. בפרק הבא: ממשיכים עם יום, היישר אל בעיית האינדוקציה.
בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:
פתחנו את השיעור בחזרה על התרגיל הקצר של הנחת היסוד בשיר. על התלמידים היה למצוא שיר שהם אהבו, ולחלץ ממנו הנחת יסוד. השירים שהם בחרו היו מצוינים, אבל רובם התייחסו למסקנה של השיר - פרידה או כאב - כהנחת היסוד שלו. לאחר מכן עברנו להצגה של תרגילים העוסקים בטיעון של סוקרטס בדיאלוג "קריטון". כאן, רק שתי קבוצות הגישו את התרגיל - אך העבודה שהן עשו הייתה מצוינת. הם הצליחו ממש לתפוס את הטענות המרכזיות של סוקרטס, וכיצד הוא בונה את הנימוקים שלו ומסביר לחברו קריטון כי הוא לא מתכוון לברוח מהכלא, שכן זהו לא המעשה הטוב.
אחר כך עשינו הצגה קצרה מאוד של הדיאלוג "אפולוגיה" ומשם עברנו לתרגיל כתיבה וזכרון. קראנו רשימה של זכרונות שכתב ז'ורז' פרק, וביקשנו מכל אחד לכתוב עשרה זכרונות קצרים. התוצאה הייתה מרגשת, חכמה ויפה: התלמידים כתבו רשימות חשופות, מצחיקות ומותחות. בין הדמעות הבחנו בכך שבעצם, חלק מהזכרונות הפרטיים שלנו הם משותפים לגמרי.
Comments