שבוע שביעי של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' חיפה:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של נגה וייס/יא' של רותם וגנר:
התחלנו לקרוא את הסיפור הקצר 'בריחה' מאת אליס מונרו. הצגתי בקצרה את מונרו, שלא היתה מוכרת לאף אחד מהם.
והתחלנו לקרוא. קראנו פסקה אחר פסקה ודנו בכל אחת מהן – ניסינו להבין מה מתרחש בכל פסקה, מי מוסר את הסיפור, באיזה אופן, מיהן הדמויות, מה היחסים ביניהן, באיזה מרחב וזמן הן מצויות, מה המידע שהפסקה חושפת לעינינו ומה נשאר בלתי מובן. בתוך כך העלנו השערות שונות לגבי העתיד לקרות.
פסקת הפתיחה עוררה שאלות רבות, היא מתארת את קרלה בפתח אסם, מוסתרת ומקווה שקול הרכב המתקרב אינו של גברת ג'ימיסון, השכנה שלה. כשמסתבר לה שזו אכן שכנתה היא טרודה במחשבה איך להסתיר את בואה מקלרק, הגבר איתו היא חיה.
ראינו שהסיפור נמסר מפי מספר כל יודע שמוסר את מחשבותיה של קרלה, את החששות שלה ואת התנודות הקלות והחדות של כל מיני אפשרויות שהיא מעלה בדעתה על מה שיקרה. הזכרנו את זרם התודעה, תארנו את מאפייניו והבאנו דוגמאות שונות. ראינו שיש כאן שימוש בזרם תודעה ועם זאת יש גם תיאור של התרחשות חיצונית, ואנחנו יכולים לשחזר את המרחב והזמן שבו מתרחשת הסצנה הזו.
ראינו אם כן שעל אף שהפתיחה מצריכה השתהות בכדי להבין מה קורה בה, אפשר לדלות ממנה לא מעט מידע על העולם המתואר, והרגשנו שהיא מעוררות תחושה מסוימת של מתח ואפילו אימה.
הצבענו על כך שזו לא פתיחה אכספוזיציונית ובפסקה הבאה מצאנו חומרים אכספוזיציוניים שהבהירו לנו כמה עניינים חשובים. לאט לאט התבהרו - חלקית - הדמויות והיחסים ביניהן, הבנו ממה חיים קרלה וקלרק ומה מצבם הכלכלי, מה מעיב על יחסיהם ולמה קרלה חיה תחת מועקה וחוששת כל כך מחזרתה של שכנתה, גברת ג'ימיסון.
מלאכת הפענוח היתה עירנית וכללה כל מיני דיגרסיות מעניינות. למעשה זו היתה המחשה של תורת הפערים בתהליך הקריאה. הגענו עד כרבע מהסיפור, רובו עוד לפנינו. אבל בשבע ועשרים ניכרה עייפות ועשינו תרגיל מהיר של כתיבה אוטומוטית מלווה באסוציאציות שעלו מהסיפור. יצאו שלל טקסטים מפתיעים ולא כל כך אוטומטיים אבל אווירת הסיפור שרתה עליהם בכל מיני צורות.
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:
בשיעור למדנו את שיר של המשורר הסופי בן המאה האחת עשרה במצרים אבן אלפארד, המכונה "סולטאן האוהבים". דיברנו על הסופיות בהיסטוריה המוסלמית, ורעיון האהבה האלוהית וביטויה בשירה. קראנו את השיר וניתחנו אותו כשיר אהבה לאלוהים. היה דיון מעניין על הצורה הזו של האמונה השונה מאוד מהזרם המרכזי באיסלאם המבוסס על "השריעה" (חוקי דת) ופרשנות של טקסטים דתיים. זו הייתה חשיפה ראשונה לתלמידים.ות לעולם העשיר והמורכב של הסופיות. השיעור נהיה כבד. אז נתתי להם תרגיל כתיבה שמתחיל באותם מלים של השיר "הלב שלי אומר לי". הם התחברו לתרגיל וכתבו טקסטים מעניינים, חלקם הראו לי אותו באופן אישי בהפסקה. התלמידה אסיל ביקשה ממני לקרוא את מה שהיא כתבה מול כולם, והם ממש אהבו את הכנות והיופי של כתיבתה ומחאו לה כפיים. בחלק האחרון של השיעור עשינו תרגיל במהלכו סימנו את כל מלות האהבה בשיר. בכל שיר היו לפחות שתי מלים וביטויים שונים על אהבה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין:
התחלנו את הפגישה בדיון מתבקש על מינויו של אבי מעוז מנעם אחראי תכניות לימודים חיצוניות במשרד ראש הממשלה. ביקשתי לערוך דיון שמנסה לבחון את הבעיות הערכיות והדמוקרטיות שעולות מהדיון אבל גם לנסות להיות פרקליטו של השטן ולנסות להגן על הדבר. הצלחנו לעשות דיון מסודר , די ברור לאן נטו התלמידים אבל עדיין הם הצליחו לזהות את הבעיה הדמוקרטית של חוסר יכול להכריע בין ערכים והכוח שיש לפרוצדורה הדמוקרטית. החלק השני בפגישה עסק במצב הטבע אצל הובס. בחרנו לעשות תרגיל כיתתי במסגרתו קראנו קריאה קפדנית, שורה אחר שורה בפרק, ואז העלינו באופן משותף ניתוח של הדברים לפרשנות מרחיבה. ניסינו לברור את המרוץ מתוך התבן בדיון של הובס, את הנחות היסוד בדיון שלו, את ההשלכות של הדברים לזמננו אנו. שבוע הבא נמשיך מהלך זה ביחס לפרקים הבאים
בכיתה יא' של עומר בן דוד:
לאחר שפתחנו את השנה בצלילה מטאפיסית לצד דקרט ושפינוזה, במפגש הנוכחי פנינו לכיוון אחר - גיאוגרפית ותכנית, ועברנו ל'לויתן' של הובס.
מצויידים בחמש שאלות מנחות, התפצלנו בשיעור הראשון לחברותות וקראנו את פרק יג' בלויתן. לאחר ההפסקה התאספנו שוב, וביקשתי מכל תלמידה לבחור אחת מבין השאלות ולענות עליה בכתב. אז עברנו ביחד, שאלה שאלה, והקשבנו לתשובות.
השנה עוד לא עבדנו בקבוצות קטנות, ואני שמח ששבנו לעשות זאת: העבודה האינטימית מול הטקסט, וההקראה של התשובות הכתובות, אפשרה גם לקולות השקטים יותר, בדרך כלל, להתבטא. כך למשל, היה נהדר לשמוע את יהלי מסביר מדוע, על-פי הובס, השוויון בין בני האדם מוביל למצב של חוסר ביטחון, עד לכדי לנטייה תמידית ל'מלחמת כל בכל'.
הספקנו לדון בפרק מתחילתו ועד סופו. ההבנה של התלמידים את הפרק הייתה נהדרת, וכך גם השאלות הביקורתיות שהעלו: כך, אביב שאל בחכמה האם האתיקה החוזית שמציע הובס, בה החוזה החברתי הוא שמכונן את עקרונות המוסר, אינה כוללת יסוד רלטיביסטי; וגלי ערערה על ההנחה הפסיכולוגית של הובס בדבר האגואיזם האנושי, והתעקשה על קיומה הטבעי של אמפתיה - הערה שתוביל אותנו לביקורת של יום, ותגובות פילוסופיות נוספות לטקסט של הובס, בשיעור הבא.
בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:
השיעור התחיל בשיחה קצרה על הסרט שראינו בשבוע שעבר, קופסה כחולה. התלמידים הביעו את ההתרשמות שלהם מהאופן שבו הסרט גורם לך להתבונן מחדש בסיפור ההיסטורי, למרות שהייצוג שלו בסרט שונה מהסיפור הלאומי המוכר. לאחר מכן דיברנו על השילוב שהסרט עושה בין הסיפור המשפחתי האישי לבין הסיפור ההיסטורי, על יתרונות של מעשה אמנותי כזה ועל החסרונות שלו.
מכאן עברנו לדבר על אתיקה כמושג פילוסופי. התחלנו בסקירה קצרה של השאלות הפילוסופיות הגדולות, ואז ניסינו להבין מה היא אתיקה. הכיתה הציעה מושגים שונים של טוב: יופי, אמת, דעה מקובלת, אהבה, צדק ואחרים. אחרי שהסכמנו ביחד שיש הרבה דרכים שונים להבין את הטוב ואת החיים הטובים, פנינו להציג שתי גישות שונות לאתיקה: תועלתנות ודאונטולוגיה. העלנו דוגמאות שונות – מרובין הוד ועד ת'אנוס מסרטי הנוקמים – ואז התחלנו לקרוא בדיאלוג "קריטון" לאפלטון, אחרי שהצגנו את דמותם של סוקרטס ואפלטון.
החלק האחרון של השיעור הוקדש ליצירות של האמן הסיני איי וייויי. הקרנו חלק מהיצירות הפוליטיות שלו, סיפרנו לתלמידים על הרקע המשפחתי והפוליטי שלו, וניסינו להבין את הקשרים בין זכרון, פוליטיקה ואמנות. בפרט, ניסינו להבין כיצד איי וייויי מבקר, באמנות שלו, את המשטר הסיני ואת תהליכי המודרניזציה האלימים שסין עברה. התלמידים הציעו קריאות יפות ורגישות של יצירות האמנות, ודיברו על הדרכים בהם האמנות מצליחה לבטא התנגדות.
Yorumlar