תראו את כל העושר הזה, האושר הזה!
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
הקדשנו את המפגש למשוררת דליה רביקוביץ' ולשירה 'זכרונות חמים'. לפני כשנתיים קראנו כמה משירי רביקוביץ', ועתה חזרנו לפגישה מחודשת. אחרי שהצגנו את הרקע הביוגרפי ואת ההקשר הספרותי של שירת דור המדינה בו פעלה,
קראנו יחד את השיר וכל אחת סימנה מילה/ צירוף שיכולים לשמש מפתחות אפשריים להבנה, ומילה/ צירוף שמעוררים קושי בהבנה (תודה ליעל אייזנברג).
דווקא הקשיים הם שהניעו את הדיון. לצד מילים לא מובנות כמו נַקוטו (מאסו) ונתאוֵתי, עלו צירופים סתומים כמו 'ערסלים איומים' ו'עיר בירתם של הלויתנים'. עוד עלתה אי-הבנה בנוגע למעמד של האבק, האם הוא מלווה או שלא?
הלא מצד אחד הוא מוכרז כמלווה לא רצוי, ומצד שני הדוברת מדגישה שלא היה לה שום מלווה. ביחס למלווה, הסתבר שהמילה מתקשרת אצל התלמידות לנהג מלווה, וכך אחד הדימויים שעלו היה עמוד אבק שיושב ליד כיסא הנהג,
פתרון שהיה יכול לסייע לכמה מחברות הקבוצה שעברו טסט בזמן האחרון.
בהמשך עלו הניגודים בין יובש ורטיבות, קלות וכובד, עדינות ותוקפנות, חוץ ופנים. התעכבנו על תחושות של קיפוח, קורבנות והצורך בהכרה של הדוברת. בהקשר של הניסיון לשכנע באומללותה ולגייס אהדה, תהינו מיהו הנמען הפנימי בשיר.
אצל חלק מאיתנו הוא זוהה כאהוב/ בן-זוג, ואצל אחרות דווקא כאבא הנעדר, שלמרות (ובגלל) שאיננו בחיים הדוברת מעוניינת ליצור אצלו אשמות. ההפקרות וההפלגה המאושרת העלו דווקא דימוי של נסיבות חיצוניות כמו חופשה
שמאפשרת הפוגה, קו שחידש ביחס לקריאה המקובלת לפיה הדמיון הוא שמחלץ את הילדה מן העולם הדל בו היא לכודה. כאן הזכירה זהר את הילדה מהסרט 'פרויקט פלורידה', ש'דיסניוורלד' היא עיר הלוויתנים שלה.
בהמשך צפינו בסרט של רות ולק 'בובה ממוכנת' והתלמידות התבקשו לעבד אותו בכתב.
בכיתה יא' של נגה וייס:
סיימנו לקרוא את הגלגול.
אנחת רווחה פרצה מפיהם של התלמידים. הם אמרו שהסיפור הכביד עליהם. הם הבינו אותו כסיפור ציני וקודר. אמנם ראו בו גם הומור, אבל בעיקר הומור שחור. כשקראנו את הסצנה שבה מתואר מותו של גריגור אמר אחד התלמידים
שיש לו תחושת הקלה, שהור מזדהה עם אמירת האב "תודה לאל". הפרשנות המועדפת על התלמידים היא זו שמבינה את הסיפור כאלגוריה לחייו של האדם בחברה הפטריארכלית והקפיטליסטית. האפשרות לפרש את המטמורפוזה כדרך
מילוט מחיים מסוג מסויים לחיים מסוג אחר, לא דברה אליהם, בעיקר בגלל הסיום שבו גריגור מת ונרמז כי אחותו תאלץ להיכנס כעת לנעליו. לקראת סוף השיעור נסחפנו לתוך דיון על בתי ספר וגישות חינוכיות.
ראיתי בזה ביטוי לא לחלוטין מודע, של רצון להתרחק מהספור הזה, שעל אף היותו "אבן דרך" בספרות המערבית, לא שלהב את דמיונם של רוב התלמידים. חלקם אמרו שהוא משעמם. חלקם חיכו לאיזו דרמה גדולה והאופן המינורי והמלנכולי שבו מסתיים הסיפור יצר אצלם תחושת החמצה.
מענין...
התלמידים בקשו שנחזור אחרי החופשה ללמוד שירה. לקרוא משהו חי... לא משהו שמהרגע הראשון ברור שהוא צועד מאפלה לאפלה.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:
התחלנו ללמוד את הנובלה 'הבת היחידה' מאת א.ב.יהושע. זו היצירה הארוכה הראשונה שאנחנו לומדות ונתתי לכל כל אחת מהתלמידות את הספר, מתנה מדרך רוח, והיתה תחושה של שמחה חגיגית.
נתתי רקע קצר מאד על יהושע ועל יצירתו והצגתי בפניהן מהי נובלה ובמה היא נבדלת מרומן. והתחלנו לקרוא.
הנובלה בנויה מפרקים קצרים מאד, והקראנו בקול, כל אחת בתורה את שלושת הפרקים הראשונים.
לאחר כל פרק עצרנו ושאלנו, מה משך את תשומת ליבנו, מה היה לא מובן, ואיזו תמונה מתחילה להיבנות בראשנו, איזה סוג של ידע הולך ומצטבר. ועוד בררנו מי מוסר את הסיפור, מי הן הדמויות הפועלות, באיזה מרחב וזמן הוא מתרחש, איך נבנית העלילה ואילו סיבוכים מצטיירים כבר בראשיתה, איזה דימויים עולים מכל פרק, באיזה טון או אוירה נמסר הסיפור, מה אנחנו יודעות על הסיפור 'הלב' מאת אדמונדו דה אמיצ'יס שנזכר בפסקה השנייה ויחזור ויעלה גם בשני הפרקים הבאים. ועוד ועוד.
נעמה שאלה למה אין גרשיים שמציינים דיבור ישיר של הדמויות וראינו שזה יוצר טשטוש מסוים של המעבר מדיאלוגים בין דמויות לבין מחשבות או שיחה פנימית של הדמויות בינן לבין עצמן.
ראינו שכבר בפרק הראשון מצטיירת בפנינו דמותה של רקלה לוצאטו, הילדה הגיבורה והתרבות הקתולית-איטלקית שבה היא חיה וביחס אליה היא יוצאת דופן מכיוון שהיא יהודייה. עוד ראינו שכבר בפרק הזה עולים קונפליקטים דתיים, תרבותיים והיסטוריים שנוגעים לרקלה ולסביבתה הקרובה. שמנו לב לאופן שבו נחשפת, כבר בשלושת הפרקים הראשונים, תערובת הזהויות השונות וגם המתנגשות והסותרות שבה היא חיה.
עוד התייחסנו לדימויים הנוצריים הבולטים – הקתדרלה ושלושת מגדליה שמסמלים את השילוש הקדוש, הצגת חג המולד שבה ממחיזים את הולדת ישו, הטלה שבתחילה נדמה כמו כלב ואז מסתבר שהוא משמש כניצב בהצגת חג המולד בתפקיד של סוס! התייחסנו להומור, לדמיון, ולתחושה החזקה שעל אף שהסיפור הוא ראליסטי ומתנהל על פי כללי המציאות המסתברים בעינינו יש בו הרבה מאד דמיון, שמדגיש את ההיבטים הדמיוניים של מה שנדמה כמציאות ממשית.
דברנו על כוחו של הדמיון ועל זה שהדרך של רקלה מבית הספר למשרד של סבה, שיש סביבה מתח ודריכות על רקע איזה איום שקשור בעובדה שהוריה בבית חולים, נראית קצת כמו מסעה של כיפה אדומה מבית אימה לבית סבתה. אבל, על הכל שורה רוחו הטובה של 'הלב'.
ביקשתי שיקראו את כל הנובלה במהלך חופשת הפסח ושיכתבו מעין יומן קריאה שבו ירשמו כל מה שעולה בדעתן במהלך הקריאה. זאת כהכנה לעבודה שיכתבו על הנובלה אחרי החופשה
בכיתה י' ספרות ערבית של איאד ברגותי וד"ר סיגל נאור פרלמן:
זה היה שיעור ראשון בחודש הרמדאן, רוב התלמידים.ות היו בצום והריכוז שלהם "לא היה בשמים". בכל זאת, ובהקשר של רמדאן, למדנו סיפור מהקוראן, סיפורו של הנביא צאלח. הקרנתי את הפסוקים על הלוח, וביקשתי מכמה תלמידים.ות
לקרוא אותם בקול רם והסברתי המשמעות שלהם. הנביא צאלח היה איש נכבד בשנות הארבעים, קיבל שליחות אלוהית לשכנע את השבט שלו ת'מוד, אחד השבטים הערבים הראשנים והעשירים שבנו את הארמונות המפוארים שלהם בסלע וחיו במעין גן עדן ליד נאות מדבר והרבה דקלים. הנביא צאלח ניסה לשכנע אותם להתפלל לאלוהים אחד, הם ביקשו הוכחה, נס, ואז אלוהים הוציא נאקה מהסלע, ואיתה גם בכרה, והתנאי שהיא תשתה מהמים יום וכל השבט ביום אחר, לסירוגין.
הוא הסביר להם: אם תפגעו בנאקה תקבלו עונש גדול. האליטה של ת'מוד חששה מהכוח של צאלח, הסיתו, עד שחבורה של תשעה נערים פרועים הרגו את הנאקה, וזה היה, בקיצור, הסוף של ת'מוד שנכחדה.
אחרי הסיפור דנתי איתם בדמיון בין הנביא צאלח והנביא מוחמד, בין ת'מוד לבין קורייש השבט של הנביא. למה הסיפור הזה סופר בקוראן?
אחרי דיון קצר ומעניין, סיכמתי את השיעור ושיחררתי את התלמידים.ות העייפים.ות.
בחלק השני ארגנו סעודת רמדאן, שהיה אירוע חברתי יפה מאוד, כולם שיתפו פעולה בהכנות ועזרו להצלחת האירוע.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר (נויה הררי, מנהלת בית החינוך היתה אמש עם הכיתה. נאחל לשי החלמה מהירה):
אתמול בשיעור הראשון הצטרפה הכיתה של שי לכיתה של קובי. בשיעור השני, אני (נויה) עשיתי עם הכיתה חזרה לבגרות. פתחנו בתזכורת קצרצרה של כל הפילוסופים באתיקה ומטפיזיקה. בדקנו מה הכי זכור לתלמידיםות ואיך לקשר את מה שהםן זוכריםות לתיאוריה השלמה. ניסחנו משפט או שניים על כל פילוסוף, הקשורים לנקודת המוצא שלו, כך שממנה יוכלו להתחיל ללמוד לבגרות גם בבית. בסוף התעמקנו בדקארט, בדגש על המתודה הספקנית שלו ומדוע היא רק מתודה, והזכרנו גם את האין סופי ואת שלושת ההוכחות לקיומו של האל. סיימנו בשאלה האם יכול להיות שהישות האינסופית גם היא מתעתעת בנו.
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
השיעור אתמול איחד את החבר'ה מיב' עם החברה מיא'. עברנו בשאלה של רב תרבותיות. הצגתי את האופן בו משנתו של קאנט הציגה אתגר למחשבה הליברלית האמריקאית, זה נענה מצד אחד על ידי רולס שהציע תפיסה של ניטרליות למרחב הציבורי, מצד שני זה יצר מעין התקוממות כנגד ניטרליות זו על ידי הזרם הקהילתני ובראשם צ'רלס טיילור ומייקל סנדל. בהמשך לכך קיימנו דיון מקיף במאמרו של טיילור על הפוליטיקה של ההכרה.
במאמר טיילור מכניס למשחק את רעיון ההכרה כצורך אנושי בהתפתחות, האופן בו הכרה זו נוגעת לכבוד האדם, האופן בו זו קושרת עצמה לדרישה לנבדלות, היותה של הכרה תרבותית חלק מהזהות האישית ומשם הצורך להכיר בה במרחב הציבורי ולהקצות לה משאבים, מה שמותיר אותה מחוץ לעיקרון הניטרליות הציבורית
בכיתה י' של עומר בן דוד:
נפרדנו מאפלטון ואריסטו והמשכנו להתקדם בציר הזמן הפילוסופי שלנו, אל עבר הפילוסופיה ההלניסטית. פתחנו ברקע היסטורי, וסידרנו ביחד התרחשויות מרכזיות סביב לשני אירועי מפתח: משפט סוקרטס ומותו של אלכסנדר הגדול; שוחחנו ביחד על הפילוג בין עמי יוון לאחר מותו של המצביא, וכיצד מתרבות בהתאם המחלוקות והאסכולות הפילוסופיות.
לאחר ההצגה ההיסטורית, הקדשנו את יתר השיעור לסקירה תמציתית של זרמים מרכזיים בפילוסופיה ההלניסטית. דיברנו אל אפיקורוס ושורשי התועלתנות; על הציניקנים, ממשיכיו של דיוגינס, שערערו על ערכי המוסר, בין היתר באמצעות הומור ופרובוקציה; ועל הספקנים, שאימצו והקצינו את העמדה הסוקרטית בדבר חכמת אי הידיעה.
בשעה האחרונה המשכנו לאסכולה הרביעית, לה נקדיש לימוד מעמיק יותר - הסטואה. שוחחנו על דמותו המיוחדת של אפיקטטוס, העבד שזכה בחירותו, וקראנו מתוך "המדריך" שלו. חלק מחברי הקבוצה העירו, ובמידה רבה של צדק, על אופיו ה"ניו-אייג'י" של החיבור - מעין מדריך למציאת האושר; אחרות התייחסו לדרישות המחמירות מאוד של הפילוסוף הסטואי, והטילו ספק באפשרות ליישמו. היה דיון נהדר. נמשיך עם הסטואים אחרי פסח, ונעבור למרקוס אוריליוס.
Comments