שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.
בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:
שינינו קצת את צורת ההוראה - ניצלנו את העובדה שהיתה עוד כיתה פנויה וחילקנו את הקבוצה לשתיים, כאשר כל אחד מאתנו לימד בכל פעם חצי כיתה. אמנם לימדנו את אותו הנושא פעמיים, אבל במקרה הזה בהחלט אפשר להגיד פעמיים כי טוב.
בספרות למדנו את הסיפור הנפלא של ש"י עגנון, "פרנהיים". ניתחנו את הסיפור, ששואב רבות מהאודיסאה, עמדנו על ההבדלים בין אודיסאוס לבין וורנר פרנהיים האומלל והאנושי כל כך ונוכחנו שוב בגדולתו של עגנון. היה נפלא לראות את התלמידות מרותקות לסיפור שנכתב לפני כמאה שנה, בעברית ארכאית, אך עדיין הצליח ללכוד את דמיונן ואת רגשותיהן.
בפילוסופיה קראנו את 'האתיקה' של אריסטו. שוחחנו על ההפרדה שמציע אריסטו בין שני סוגי התכליות ועל הרעיון שיש תכלית עליונה - האושר. המשכנו להצעה של אריסטו לזהות את הטוב כמימוש של תכלית ולטענה שתכלית האדם היא בתבונתו. בשלב הזה עברנו לדיון עמוס ביקורות וזעם, ובצדק! התלמידות ערערו על ההנחה של אריסטו שתבונת האדם אכן עדיפה על זו של החיות, וגם על הקישור הבעייתי שמציע אריסטו בין אנושיות לתבונה. מהביקורות שעלו בקבוצה עברנו לביקורת הידועה של סארטר, מתוך 'האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם', הבנו את פשר הסיסמא האקזיסטנציאליסטית 'קיום קודם למהות' - וכך, קיימים מאוד, נפרדנו לנו.
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
אחרי שבשיעור שעבר קובי הציג כמה מהאפוריזמים של ניטשה, וביקש מכל תלמיד ותלמידה לבחור אחד ולכתוב עליו - משהו. פרשנות, תחושה שמתעוררת, תגובה - בשיעור האחרון ביקשנו לשמוע את הטקסטים. ההשתתפות של הכיתה היתה נהדרת. גם אלו שבהתחלה נמנעו מלהקריא הלכו והשתכנעו, ככל שחברותיהן לכיתה קראו. יצא ששמענו את כולן. הטקסטים היו שונים זה מזה. חלקם אנליטיים יותר, חלקם פואטיים יותר. בכל המקרים ההתבטאות בכתב היתה יפה וחשפה גישות שונות לאפוריזמים. המשפט שכיכב: ״החינוך הוא הריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל״.
בחצי השני של השיעור, גם כן תחת הנושא ״אקזיסטנציאליזם״, התחלנו להתקרב לקריאת ״האינקוויזיטור הגדול״ מתוך ״האחים קרמזוב״.
פתחנו מכיוון אחר: קטע מתוך מאמר מאת אורציון ברתנא על האקזיסטנציאליזם בספרות העברית. מבלי שהמושג עצמו, או הדוגמאות הספרותיות שעליהן הוא הצביע ידועות לנו, ניסינו לדחות מהטקסט מידע לגבי האקזיסטנציאליזם בספרות בכלל, וגם על הספרות העברית-ישראלית. אחרי הצגה קצרה של דוסטוייבסקי, ומסגרת כללית מאוד של הרומן, התחלנו לקרוא את הפתיחה. בקריאה ביקשתי שנזהה את סוג המספר, את הגוף שבו מסופר הסיפור, ואת הנימה. הדיון על סוגי מספרים, שתמיד חשוב ומעניין, באמת עורר שיחה על מה אפשר ומה אי אפשר במסגרתו.
אל קריאת הקטע עצמו עוד לא הגענו, ונעשה את זה בהמשך.
בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:
טכני לנו בחיפה הפעם, אבל השיעור חשוב והמטרות מושגות.
הכיתה מתפצלת.
ירדן, תלמידה מקסימה ומבריקה, זכתה במקום שני (ארצי) בתחרות פילוסופית ותיסע לתחרות בינלאומית באיטליה.
ענבל נובעת איתה וען שתי תלמידות לטקסט שנערך באוני' תל אביב.
אני נשאר עם יתר התלמידים.
הכנתי "חצי בחינת בגרות" עם שאלות אמיתיות ואתגרתי את התלמידים.
המטרות.
ללמוד את החומר
לחזור על החומר
ליצור הרגשה של "בגרות באופק"" וש"האופק כבר לא אופק...הוא כמעט כאן".
כלומר, להגביר מוטיבציה ללימוד.
הכיתה מבקשת חזרה, איך לא, על קאנט.
אנחנו עובדים על החומרים ואז מגיעה שעה וחצי שבהן התלמידים כותבים בשקט ואני משתעמם.
אנחנו קוראים חלק מהתשובות. הן טובות. טובות מאוד.
אבל רגע
המקריאים הם בעלי הבטחון העצמי ביכולות הטובות שלהם.
ומה על האחרים?
יש לנו מה לעשות עוד 😊
ספרות ערבית
בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט
בהמשך לדיון שלנו בטקסט של משורר קלאסי נוסף "אלצומה אלקושיירי" שעיקר שירתו מתעסקת באהבה, מזכיר שאלה טקסטים מתוכנית הלימודים ביחידת הספרות המורחבת. המשכנו בניתוח שאר הבתים בשירה, וסיימנו את כל הבתים.
Comments