השבוע ה 28 בבית החינוך שלנו באונ' חיפה – קבלו את הרפורמה שלנו:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
במסגרת ההכנה לבגרות קיימנו בחינת מתכונת על היחידה הרביעית (ספרות עולם). לאחר מכן ערכנו היכרות עם מבנה השאלות של היחידה החמישית. עברנו על דוגמאות לשאלות העוסקות בהתבגרות בראי הספרות וחילצנו את התמות הבולטות העולות מהן, כמו גילוי ה'אני', הקשר עם הסביבה, עימות עם סמכויות, גילוי המיניות ועיצוב תפיסת העולם של המתבגר.ת.
בכיתה יא' של נגה וייס:
חלקתי את הקבוצה לזוגות, כל זוג או שלשה בחרו שיר עליו דברו וכתבו במהלך כל השיעור הראשון. בשיעור השני הציגו הזוגות את השירים. תחילה הקריאו אותם ואלר כך הציגו פרשנות.
אילי הציע קריאה בשיר "אנבל לי". הוא ראה בשיר תיאור של אדם המדבר על אהבת חייו מילדות עד בגרות ועד המוות ואחריו.
מארק והילי קראו את "גנרל הטנק שלך" ודברו על פציפיזם, התנגדות לנאצים, ועל המבנה הרטורי של השיר אנה וניקול קראו ודברו על השיר "ראשית הידידות" והתמקדו במיוחד בשם השיר ובשאלה היכן מתחילה ידידות ואיך... בהזמנה לשיחה, להסבה סביב שולחן והקשבה למוזיקה.
סול וליאה קראו את "ירח מלא ופרידה הקטנה" והתמקדו במיוחד במצלול ובניסיון להעריך את נאמנות התרגום למצלול, בהשוואה למקור באנגלית.
שון ומעיין קראו את "בלדה" והתמקדו בחוויה האישית, האנושית, המתוארת בשיר.
העבודה העצמית בזוגות וכן הצגתה לאחר מכן מול הכיתה, היתה התנסות חשובה ומעניינת.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:
בתחילת המפגש קיימנו שיחה יחד עם נויה על ההחלטה לפזר את הקבוצה בסוף השנה הזו, החלטה שמצערת אותן ואותי ולא ברור לנו שהיא נכונה. לאחר שיחה די ארוכה הן אמרו בעוז שעד שבוע הבא ימצאו די תלמידות כדי שנוכל להמשיך יחד! אני מקווה.
חזרנו אל הנובלה 'הבת היחידה' תחת הרושם של השיחה ובעצם כל המפגש לווה במין תחושה מעורבבת של בלבול, מחאה וצער. ובכל זאת חזרנו לדף ההנחיות לכתיבת עבודת מחצית, שחילקתי להן לפני שבוע ובררנו שוב איך מנסחים שאלת חקר ואיך מגדירים מתוכה נושא, ומהי ההשערה הראשונית שאיתה יוצאים לעבודת מחקר.
לכולן כבר היתה שאלת-חקר שחשבו עליה במהלך השבוע והנושאים שהעלו היו מעניינים ונוגעים בליבה של הנובלה: ההתחפשות, היחס שבין הצגה לתפילה, מקום הדת היהודית, יחסו של האב ליהדותו ולבתו, והזיקה להיסטוריה בנובלה.
בעקבות הנושאים יצאנו לברור של סוגיה אחת מרכזית מאד בנובלה שנוגעת לשאלת הזהות היהודית – ראשית הצעתי להן להבחין בין דת לזהות לאומית ודנו בהבדל המכריע שבין הנצרות ליהדות בעניין זה.
בעקבות ההבחנה הצבענו על כך שהנובלה עוסקת בשאלת הזהות היהודית, שיש בה היבטים שונים ולא בהכרח מתיישבים אלו עם אלו - מסורת, דת ותחושת השתייכות והמשכיות שנובעת מן ההכרה ההיסטורית.
פנינו לסצנה שממוקמת בלב הנובלה והקראנו אותה יחד – נסיעתו של האב עם בתו לכפר שבו נולד בכדי לפגוש את הרופא שיילד אותו בעיצומה של המלחמה. נתתי רקע לחבל הארץ שבו מתרחשים האירועים – אותו חלק של הטירול שסופח לאיטליה אחרי מלחמת העולם השניה, בניגוד לרצונם של יושביו האוסטרים. הרקע ההיסטורי הוא חיוני להבנת ההתרחשות.
מסתבר שגם כאן, כמו בנובלה כולה, יש עירוב של זהויות בין איטלקים לאוסטרים, מה שניכר בשיחה של האב עם הרופא שיילד אותו, שמתעקש לדבר בשפתו ומזדהה, עדיין, עם האידיאולוגיה הנאצית. דנו בדברי הרופא וניסינו להבין את הקשרם ההיסטורי ולא הספקנו לבחון שורה של שאלות חשובות נוספות – מה גורם לאב לחזור אל מקום לידתו, ולמה דווקא בעת הזאת? מה משמעות העובדה שמי שיילד אותו והציל את חיי אימו הוא אוסטרי-נאצי? ואיך סיפור לידתו יוצא הדופן עיצב את חייו וזהותו של האב? איך נקשר סיפור לידתו של האב לכל מיני לידות אחרות שנזכרות בנובלה? נחזור לשאלות האלה בשבוע הבא.
אחרי ההפסקה נויה הציגה בפני כל תלמידי י' את עבודות החקר. היה בהיר ומקיף והתבררו שאלות רבות שנשאלו על ידי התלמידות.ים.
במעט הזמן שנותר חזרנו לכיתה שלנו והמשכנו לעסוק בעבודות החקר: ראינו שגם העבודה הקטנה שהן נדרשות לכתוב בשבועות אלה מצריכה תהליך של חקירה שדומה בעקרונותיו לכתיבת עבודת חקר גדולת היקף.
עלו כל מיני שאלות: איך לבחור נושא, מה זה קאנון ועל אלה יצירות אפשר לכתוב על-פי הגדרות משרד החינוך...
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר:
יואב ושני ניצחו על הכיתה בהצגת הרפארטים שלהם.
הנה הסיכום של יואב:
"כשהתחלתי לעבוד על הרפראט מיד הייתה משיכה לנושא שקרוב לליבי, לכן בחרתי בתחום האמנות. אך רציתי מעט לאתגר את עצמי והחלטתי במקום לעשות עבודה שתהלל את האמנות, להעביר ביקורת על האמנות.
כך מצאתי את הביקורת של אפלטון.
אפלטון בעצם מפרק את האמנות למרכיביה ובוחן כל אחד מהם על מנת להבין את השפעת האמנות על האדם.
לאחר מכן, הוא מחפש יישום לאמנות במסגרת המדינה באופן שיועיל לה ומוצא לה מקום כאמצעי חינוכי ותעמולתי במעמד השומרים שלו.
למרות הביקורת האפלטונית, הרגשתי שצריך עוד משהו. צריך לאתגר את הרעיונות האלה. לכן ניגשתי לאריסטו, שהיה בעל הלך מחשבה שונה מאוד מאפלטון בנושא והשוויתי בין תפיסותיהם.
אף על פי שרוב הרפראט שם את הדגש על אפלטון, התוספת של אריסטו מביאה עניין נוסף בכך שהיא מערערת את כל מה שאפלטון ביסס.
לפני שניגשתי להעביר את הרפראט בכיתה, הייתי ממש ממש לחוץ. חשבתי שאני אתקע, חשבתי שמישהו ישאל אותי שאלה שלא אדע לענות עליה, חשבתי שאני אסיים את השיעור מוקדם מדי. אבל ברגע ששי הציג אותי ועליתי על הפודיום המטאפורי, נכנסתי למין מצב ביצוע. עדיין הייתי לחוץ, אבל בכל זאת נמנעתי מלשדר את זה והתרכזתי במה שאני עושה באותו רגע ולא בטעויות שיכולות לקרות לי.
לאחר השיעור, הרגשתי הקלה רבה וגם קצת עייפות.
סך הכל אני שמח שעשיתי את זה וזו הייתה חוויה חיובית".
והנה הסיכום של שני:
"הרעיון הכללי שרציתי להעביר במהלך השיעור היה לתת מקום גם לדעה אובייקטיבית וגם לדעה סובייקטיבית בעולם ההערכה האסתטית ובו זמנית לתת לכל אחד מחבריי לכיתה מקום למחשבה חופשית לאיך הוא/היא מפרשים את דעתם בנוגע להערכה אסתטית.
המהלך שבניתי היה בנוי מכמה שלבים:
בשקופית הראשונה שאלתי מהי אסתטיקה. כיוון שלא למדנו את הנושא היה חשוב לי לדעת מהן האסוציאציות שעולות לחבריי הכיתה כשהן שומעים את המילה אסתטיקה.
בשקופית השנייה נתתי למילה אסתטיקה הגדרה מילונית כדי לעשות מעין יישור קו בין כולם על איך אסתטיקה מוגדרת.
בשקופית השלישית העלתי בתמצות את השאלה בה בחרתי לעסוק. במקום לכתוב 'מהי בעיית הסובייקטיביות או האובייקטיביות של ההערכה האסתטית?' בחרתי לשנות את השאלה ל'האם אסתטיקה היא דבר אובייקטיבי או סובייקטיבי?'
כך גם אוכל לפתח דיון בכיתה ולתת מקום לדעות.
בשקופית הרביעית העלתי שלושה ציטוטים מתוך שלושה ספרים (אלו גם המקורות בהם השתמשתי בעבודה), כל ציטוט נתתי למישהו/מישהי לקרוא ויחד עם חברי הכיתה פירשנו את הציטוט למילים פשוטות ולאחר מכן הסברתי אותם בצורה קצת יותר מעמיקה.
לאחר שסיימנו לקרוא ולפרש כל ציטוט סיכמתי בקצרה מהי דעתי בנושא ההערכה האסתטית וכך סגרתי את השיעור.
במהלך השיעור הייתי לחוצה ובהתחלה גם הרגשתי שקצת קשה לי לנשום אך לקראת סוף השיעור היה לי קצת יותר קל בגלל שהרגשתי שאני שולטת בחומר בצורה טובה. ליתר ביטחון היו מולי דברים שחשבתי שאעזר בהם ואני מודה שטיפה נעזרתי, אבל נעזרתי בהם פחות משחשבתי שאעזר.
אסכם בכך שאני מקווה שכולם הבינו את הרעיון הכללי והמהלך שניסיתי להעביר, כמובן אני גם מקווה שכולם נהנו והצליחו להתעניין מעט בנושא האסתטיקה".
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
השיעור עמד בסימן של שני הוגים שונים מהותית. בחלק הראשון התעכבנו על משנתו הפוליטית של רוברט נוזיק. ראינו את האופן שבו החרותנות מציבה במרכז ערך של החירות כערך מכריע. בהמשך לכך ראינו כיצד כאשר הדברים נוגעים לחירות הגוף אנחנו לא נאפשר בשם חירות הגוף מה שאנחנו מאפשרים כאשר הדברים נוגעים לחירות הקניין ותורת המסוי שעל פי החרותניים משמעה בפועל שעבוד הפרט, גזל ופגיעה בקניין.
בהמשך לכך ראינו כיצד בחרותנות מנגנונים שלמים שמנוהלים ע"י המדינה אמורים להיות מתופעלים ע"פ הגיון של שימוש: כבישי אגרה, טיפולים בריאותיים .
ראינו כיצד החרותנות מצדיקה מחד יחס פתוח להתנהלות מינית אבל מאידך מייצרת תחושה בעייתית מעצם האופן בו היא מצדיקה על פניו מתן שירותי מין (זנות, פורנוגרפיה). לבסוף דיברנו גם על עיקרון הצדק של נוזיק שמגדיר קריטריון פשוט להכרעה אם מצב מסוים הוא צודק או לא. החלק השני בדיון נסב סביב הגותו של פוקו. התחלנו בהיזכרות בסיפור של הכליאה הגדולה במסגרתה נוצרו בתי חולים בצרפת שלמעשה העמידו מדינה בתוך מדינה עם הגיון משלה.
ראינו כיצד הכליאה אפשרה הגדרה של המשוגע, הגדרה גניאלוגית ולא מהותנית שלתוכה הוכנסו מובטלים, זונות, קבצנים והומלסים למיניהם. הבנו כיצד זה מתקשר לבורגנות וכיצד זה מביא לידי ביטוי את החלוקה הסטרוקטורליסטית והבינארית בין הרציונלי-בורגני לבין האירציונלי-יצרי.
לאחר מכן קיימנו דיון בפאן אופטיקון שהציע מודל פיקוח במודרניות וראינו כיצד זה בא לידי ביטוי באמצעים כמו מצלמות, פרופילינג ברשת, מעקב פיננסי וכד'. בשבוע הבא נמשיך לדון בפוקו ומשם נמשיך לפנומנולוגיה ואקסיסטנציאליזם.
בכיתה י' של עומר בן דוד:
עשינו הפסקה קלה מהפילוסופיה, בשיעור הנוכחי, לטובת דיון שהיה ברובו היסטורי. שתי שאלות מרכזיות הנחו את הלימוד: ראשית - מה איפשר את האימפריאליזם הרומי? וכיצד, בימיה של הקיסרות הרומית, צומחת הנצרות ונעשית לכוח התרבותי הדומיננטי במערב, למאות השנים שיבואו?
ניצלנו את הדיון ההיסטורי גם בכדי למקם על ציר הזמן את המגמות הפילוסופיות השונות בהן עסקנו: החל מהקדם סוקראטיים, דרך תור הזהב האתנואי במאות הרביעית והחמישית לפנה"ס, ועד לאסכולות השונות לאורך התקופה ההלניסטית.
לאחר מכן פנינו מעט מערבה, ולמדנו על כיצד צמחו להן הפרובינציות הלטיניות, וביניהן עיר המדינה שתכתיב מחדש את הסדר העולמי: רומא. שאלנו ביחד מה איפשר דווקא לרומא זו להיעשות לאימפריה שהייתה? במה נבדלה ועלתה על העמים הרבים שסביב לה, ולאגן הים התיכון?
גם בהיסטוריה, נוכחנו לדעת, התשובות לרב אינן חד משמעיות. העלנו כגורמים אפשריים את הפתיחות שייחדה את העם הרומי, הן ביחס לבני אדם והן ביחס לרעיונות, שאיפשרה לרומאים לקלוט ממיטב התרבויות שסביבם - כך למשל בייבוא מערכת החוק האתונאית; דיברנו על מערכצ הבריתות המתוחכמת של הרומיים, שהפרידה ופילגה בין יריבים ואיפשרה לרומים לגדול ולשגשג, וכיצד כשהתעורר העולם לגודל האיום הרומי, כבר היה מאוחר מדי.
עוד שוחחנו על המלחמות בין הרומיים לפירוס וההלניסטיים, ותקופת 'המלחמות הפוניות' אל מול קרתגו.
אז, כאשר מתבססת רומא ככוח חסר שאין שני סביב הים התיכון, מתחילים האיומים מבית: סכסוכים פנימיים, קשרים פוליטיים, מרי אזרחי ומרד עבדים. ומעל כל אלו - כח חדש, מהפכני, המתפשט כשריפה: הנצרות.
שוחחנו בקצרה על היהדות בימי בית שני, ועל ריבוי הזרמים בה; על המגילות הגנוזות כמקור היסטורי מרתק השופך אור על התקופה; וכיצד מקרב הזרם היהודי-ייסאי עולה דמותו המורכבת, המרחפת בין ההיסטורי למיתי, של ישו מנצרת.
הדיון ההיסטורי היה עמוס, אך הקבוצה הביעה עניין, ושאלה ושאלה! מה שתוכנן להיות מבוא קצר, נעשה לשיעור שלם, וטוב שכך. אנחנו מוכנים עתה לקראת הטקסט הפילוסופי הבא שלנו, 'וידויים' של אוגוסטינוס.
לאחר ההפסקנו נאספנו ביחד לערב חשיפה לקראת כתיבת העבודות, לאור הרבה עיניים נוצצות. נויה הסבירה על כלל התהליך, ובעוד שבועיים כבר נדע מי מהתלמידים בוחר במסלול העבודה ומי בבגרות. תמיד מסקרן, בשלב הזה, לגלות אילו מחקרים צפויים להתחיל בקרוב, באילו נושאים וסביב אילו שאלות? נגלה ממש בקרוב.
Comments