שבוע שביעי. תראו את העושר הזה, אושר שכזה:
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
אמש התחלנו לקרוא את הסיפור ״קולנוע״ של יצחק בן נר. השיחה הייתה נעימה ועוררה זכרונות מתוקים מהדבר הזה שנקרא אולם קולנוע, שרגלינו לא דרכו בו כבר בערך שנה - מהחושך, המסך הענק המאיר, ריח הפופקורן, הכיסאות הרכים והפלאפונים המצלצלים ברגעי מפתח. אבל הרגשתי שלא הצלחנו להחיות ממש את קסם הקולנוע שהסיפור מתרפק עליו. תהיה לנו הזדמנות נוספת בשבוע הבא, שבו (טפו טפו טפו) ניפגש פיזית.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
השלמנו את הדיון שלנו ב"דון קיחוטה" מאת סרוונטס. את החלק הראשון של השיעור הקדשנו לפרק המסכם של היצירה. קראנו מתוכו חלקים, ודיברנו על המעבר החד של קיחוטה מטירוף לשפיות, ועל הייצוג המעניין של מותו - מוות שאיננו הירואי, אלא של אדם פשוט במיטתו. בין לבין התבוננו בתחריטיו היפיפיים של גוסטב דורה, שליוו אותנו לאורך השיעורים על היצירה, והעניקו לנו נקודת מבט מעניינת עליה.
את החלק השני של השיעור הקדשנו ל"תולדות השיגעון בעידן התבונה" של פוקו. שאלנו האם אפשר לדבר על השיגעון לעצמו? או שמא הדיון שלנו נידון תמיד להיות בגבולות היחסים שלו עם השפיות? המשכנו לשאלת ההבחנה – האם באמת ניתן להבחין בין השניים, ומה ואת מי ההבחנה הזו משרתת? את השיעור סיימנו בתרגיל כתיבה קצר, שבו התלמידים הפנו שאלה אחת לסרוונטס או לגיבורו דון קיחוטה.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
בחסות הקורונה, התחלנו את השיעור אתמול במהלך ניסיוני: לנהל את השיעור הראשון בכתב בלבד. נפגשנו במסמך ״גוגל דוק״, שסיפק המחשה לאחת השאלות המרכזיות שאנו שואלים השנה, לגבי היכולת של טקסט להבנות, לתאר ולשמר חלל בכלל, וחלל משותף בפרט. אתמול העסיקו אותנו מבנים מעגליים, ולכן פתחנו במשימת הכנה: כל תלמיד יצא לטיול קצר סביב ביתו, והתבקש לשים לב במיוחד לסימנים שמעידים שהוא בדרך ״חזור״.
עם שובנו התלמידים התבקשו להחליט על כותרת משותפת לכל הטיולים. הם קיבלו הנחייה - שכולם יכולים לכתוב (ולמחוק) בקובץ, שמותר לכתוב אך ורק כותרות, ושבתום חמש דקות צריכה להישאר במסמך כותרת אחת.
היה מעניין ומשעשע לעקוב אחרי ההתרחשות! בסופו של דבר הכותרת שנבחרה היתה: ״הטיול המשעמם ובחזרה״ פרשנו לקריאה עצמאית של שני סיפורים: ״נסיעה במסלול מעגלי״ של זולא ו״אהבה 77״ של קורטאסר.
בשעה השנייה התכנסנו בזום והתחלנו את העבודה ההשוואתית על הסיפורים: מנושא משותף, דרך קריטריונים דומים ושונים ביניהם. היה דיון מעניין ומפרה! וכולם שמחו להמשיך אותו בשבוע הבא, לצד שולחנות וכיסאות ממשיים.
והרי, לעיונכם, גם הסיכום של נמרוד את השיעור אתמול -
גוגל דוקס, גוגל מסמכים, עוד מקום שגוגל נכנסים לי לחיים.
יצאנו לטיול בחוץ, בסיפורים, בזום.
שני סיפורים, על אהבה, חזרה ומסע, תלוי את מי שואלים.
בינתיים זה מה שעושים.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אנחנו ממשיכים במסע שלנו לקראת בחינת הבגרות בסוף פברואר. הצגתי לתלמידים אתמול מבנה אפשרי של הבחינה. הם העלו שאלות רבות הן בנוגע לאופי הבחינה, הקף החומר ואופן ההכנה.
עניתי כמיטב יכולתי. על היתר הבטחתי להתייעץ ולשמוע מאחרים ולחזור אליהם. אחר כך פתחנו תרגיל מעניין. הצגתי להם אובייקט שבעזרתו הם אמורים לבצע את המשימה. האובייקט הוא דף ריק. המשימה: העלאת שאלה פילוסופית (שימציאו הם), הצגתה על דף, ודיון בה.
מה?
מה?
מה?
לקחת מהחומר? לא!
אפשר לשאול מה שאפלטון שאל? לא!
ולענות עם התועלתנות? לא!
אז מה כן?
מה שתרצו?
אז לעבור על כל המחברת ולחפש? לא!
אז על מה לעבור? על החיים ומה שמעניין אותך!
טוב.... ☹
טוב 😊
התלמידים יצאו לעבודה בקבוצות וחזרו עם דברים נפלאים.
האם התפתות הבינה המלאכותית היא ניצחון התבונה "הכלואה במערה" או כשלון התבונה וחזרה מיואשת למערה?
מה משמעות הרחבת התיאוריה התועלתנית וכלילת בעלי חיים בתוך המשוואה של "מקסימום תועלת למקסימום.....יצורים/ אנשים"?
על מה אפשר לבסס אמונה דתית בשלב הראשון של הביסוס שלה?
מה פשר האובססיה האנושית "לנצחון"?
ואז התחילו דיונים מעניינים. איך אפשר לענות בלי ליפול לפסיכולוגיה/ היסטוריה/ תאולוגיה/ בינה מלאכותית.
מה יהפוך את השאלה לפילוסופית.
התלמידים יצאו לעבוד ואשתף בתוצרים
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
בניגוד לסוקרטס, אריסטו מאמין שלימודי פילוסופיה אינם מתאימים לילדים והם דורשים בגרות וניסיון חיים. השיעור אתמול העלה לרגע את הרושם שלפחות לגבי הפילוסופיה של אריסטו,
יתכן שהוא צודק. לאחר היכרות קצרה עם אריסטו האיש, ערכנו סקירה קצרה של הצדדים השונים בתפיסתו העשירה של אריסטו. הפילוסופיה של אריסטו דורשת סוג אחר של המשגה מזו של אפלטון.
אריסטו מבקש לצייד אותנו בכלים התאורטיים הנדרשים כדי לזהות כיצד המובן מאליו הוא בדיוק זה: מובן מאליו.
סקרנו בקצרה את הביולוגיה, הלוגיקה, הקוסמולוגיה, הפיסיקה, המטאפיסיקה, האתיקה והקשרים המורכבים בינהן: התפיסה הטלאולוגית, מושג ה״עצם״,האבחנה בין צורה וחומר (אותה מחיל אריסטו גם על הלוגיקה!), בין תכונות מהותיות ומקריות, ארבע הסיבות, ״כוח״ ו״פועל״ ומרכיבים נוספים בשיטתו העשירה. זה לא היה קל. התלמידים נראו (ונשמעו) מבולבלים. הבלבול, נדמה לי, הוא במידה רבה עדות להצלחתו של אריסטו.
רבים מהמושגים האלה הם אבני יסוד בלשוננו ובאופן בו אנו תופסים את העולם. קשה לזהות אותם מרוב שהם מובנים מאליהם. לאט לאט התלמידים הפשירו מול הדברים והדיון הפך ערני יותר. עברנו לקרוא בטקסט.
תחילה, שוב, שבה הבהלה לכיתה. קראנו שוב, לאט יותר. הפעם קצרנו בכל פיסקה, וניתחנו אותה, סימנו מושגי מפתח ושחזרנו את הקשרים ביניהם. אפשר לסכם שלמרות רגעי החרדה, הניתוח הסתיים בהצלחה.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
המשכנו בקריאתו באפולוגיה וראינו כיצד סוקרטס ממשיך לנקוט שיטות שונות כדי להגן על עצמו ועל שמו הטוב. התלמידים התנסו בתרגיל שכלל שאלות על טקסט שקראו (על השילוב בין לוגיקה לרטוריקה ועל האופן שבו סוקרטס מציג את עצמו בנאומו), ועל המשך הטקסט שעמו נדרשו להתמודד לבד (הביקור אצל האורקל מדלפי והטענה של סוקרטס שהוא לא יודע דבר).
התלמידים נהנו מאוד מהעבודה העצמית ואף הציגו תשובות מפתיעת מאוד שהעידו על הבנה עמוקה ויכולת מרשימה לנתח טקסט באופן ביקורתי. הם מצפים מאוד למפגש פנים מול פנים. וגם אני.
הכיתה יחסית מגובשת ואנחנו נהנים מאוד מהמפגש השבועי שלנו.
Comments