השבוע ה 27 למניין שבועות הלמידה. השבוע המקוון החמישי. והאמת, מתחילים כבר לראות את סוף השנה מתקרב.
זה מה שהתרחש אצלנו אמש:
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של יעל איזנברג - אתמול המשכנו עם השיר "ירח מלא ופרידה הקטנה" של טד יוז. בשבוע שעבר, בעקבות שיחתנו על המצלול בשיר, נתתי לתלמידים תרגילי כתיבה: ללכת למקום שקט, לשבת בו זמן מה,
להאזין (רצוי לא לרעשים אנושיים כמו דיבור, אלא לרעשי הרחוב, לרוח, לציפורים – כל אחת על פי תנאי הסגר שלה) ולכתוב דבר-מה בהשראת הצלילים האלו. אתמול קראנו יחד את התרגילים המעניינים ודיברנו עליהם ועל החוויה של כתיבתם.
בעקבותם חשבנו מחדש על המצלול כשער לשיר. הערב הכפרי המתואר בו ונושא ההורות שנעשה מרכזי מאוד בקריאתנו הזכירו לאחת התלמידות את השיר "ערב מול הגלעד" של לאה גולדברג. קראנו אותו יחד והתלמידה סיפרה לנו קצת עליו.
תכננתי שלקראת סוף השיעור נתחיל לקרוא את השיר הבא שנעסוק בו, "טיגריס" של וויליאם בלייק, אך בעקבות הקישור האסוציאטיבי ל"ערב מול הגלעד" ("ישוב טלה אל חיק האם...") לא יכולנו שלא לקרוא קודם את "השה" של בלייק.
השיר עורר עניין רב ונמשיך איתו בשבוע הבא.
בכיתה י' של מורן בנית - המשכנו בקריאה של "קול צעדינו". דיברנו על ה"ניירות" של מוריס ועל הבחירה של המספרת להביא את הדיוקן העצמי של אביה. התלמידים הציעו כי הבחירה הזו משתלבת יפה עם הפואטיקה של הרומן המציעה בו זמנית כמה נקודות מבט על הסיפור. מעבר לכך, דיברנו על הניסון של הגיבורה למקם את מוריס הנעדר בביוגרפיה שלה, ניסיון שמתאפשר באמצעות הציטוט של האב או התצלום, למשל ב"זה עם הפנים אלינו".
בהמשך השיעור חזרנו לסיפור של רביניאן "מזל תולה כביסה בחצר ביתה", ולסרט שהופק בהשראתו "הבחור של שולי". דיברנו על היחסים בין הסיפור לסרט, ולאופן שבו הסרט מציע פרשנות לסיפור. התמקדנו בשלושה עניינים: ההבדל בסוף שהציעה כל יצירה, הפרשנות ביחס לגיבורה, והקשר בין המהפך הפוליטי למהפך של הלב שמציע הסרט.
בחלק השני של השיעור התכנסנו לסדנת כתיבה. התחלנו לכתוב ברצף כשמשפט הפתיחה שלנו היה "אני זוכרת ש...". הכתיבה ואחרי כן הקריאה של הטקסטים הובילה אותנו לעסוק במלאכת הזיכרון, ובאופן שבו הזיכרונות שלנו יכולים לשמש
אותנו בכתיבה. דיברנו על הרגע שבו זיכרון הופך ל"ספרות" ועל החוזה שלנו ככותבים עם הקורא. בשיעור הבא נתכנס שוב סביב טקסטים שהתלמידים כתבו ורוצים לשתף.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס – אתמול נערכה בחינת הסמסטר. התלבטתי בין שני כיוונים:
1. לתת שאלות ניסוח מוקפד על החומר שלמדנו (שפינוזה)
2. או משחרי חשיבה יצירתיים
האופציה הראשונה מכינה טוב יותר לבגרות ואילו האופציה השנייה מתאימה יותר לשיעורים שבהם ניסינו לפצח חומר קשה בzoom מבלי שאני מכתיב ומסכם ממש.
בחרתי באופציה השנייה. האמת, היא פשוט אהובה עלי יותר. אבל לא ויתרתי על הראשונה, וכל כן התלמידים היו צריכים לבחור אחת משלוש האופציות:
1. להסביר את מושג האל על פי שפינוזה , תוך שימוש במושגים האחרים שהוא מגדיר.
2. לשאול שתי שאלות מעניינות על החומר של שפינוזה ולענות עליהן. כאן הציון הוא גם על השאלה וגם על התאמת התשובה לה.
3. לדון באופן חופשי בקשר שבין הפילוסופיה של שפינוזה (התחלתה כמובן) ביחס ליצירות האומנות של יאיוי קוסמה היפנית.
התלמידים התחילו לעבוד בזוגות. (אני נותן עבודה בזוגות, כדי שיהיה דיאלוג על החומר). תלמידים נכנסו לחדר הZOOM להתייעץ. התשובות התחילו לזרום. החומרים מאוד מעניינים, אבל עוד קיים פער גדול מדי בין הרעיון שהתלמיד רוצה להעביר לביו הרהיטות של הביטוי שלו בכתב. מה עושים עם זה? מתאמנים עוד ועוד.
בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ – את השיעור אתמול הקדשנו להצגה מעמיקה של היחסים המורכבים בין הדיאלוגים הסוקרטיים לבין ״המדינה״ ולהכרות עם הדיאלוג, המהווה, מבחינות רבות, את היצירה החשובה ביותר של אפלטון ואת
אחת היצירות החשובות ביותר בתולדות הפילוסופיה. הצגה זו סיפקה לנו את הרקע להבנת המשלים, משל השמש, משל הקו המחולק ומשל המערה ואת האתגר הפילוסופי והתשובה שמציע לו אפלטון, שלב אחר שלב, במשלים.
טענתי שאפלטון מציג אתגר לאפשרות המחשבה על אודות המציאות שכל פילוסוף אחריו, עד ימנו, נדרש לקבל את מסקנתו או לספק לה תשובה. כמה מהתלמידים התקוממו וטענו כי אין כאן כל קושי, ״הרי בעקרון, רובוט שנתכנת בצורה
מספיק מורכבת, שיקבל את נתוניו מהסביבה ו״יתנהג״ בצורה הרגישה לאובייקטים בסביבתו יהיה בעל מחשבות על האובייקטים סביבו, ואנחנו, בני האדם איננו שונים מרובוט כזה!״. אבל את הרובוט, טענתי, מתארים אנחנו, וגם אנחנו
אלה שמפרשים את התנהגותו ואת הנתונים שהוא קולט כמייצגים אובייקטים ומצבי עניינים סביבו. ״מחשבותיו״ אינן אמיתיות או שקריות ללא פירוש זה. התלמידים לא נכנעו והדיון היה רציני ומאתגר ואין ספק שעוד נחזור אליו.
חזרנו לדבר על ״המדינה״, על כוחות הנפש, על המדינה האידאלית ועל תפקיד החינוך. בהמשך השיעור התלמידים קיבלו עבודה עצמית בת שלוש שאלות הכוללת חזרה על תפיסות אריסטו, קאנט ומיל.
Comments