שבוע הלימודים ה 21 בבית החינוך באונ' בר אילן הסתיים לו אמש. זה הרבה נושאים הטרידו אותנו אתמול :
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של יעל איזנברג - בשיעור אמש היינו בהרכב חסר. הקדשנו את רוב הזמן לקריאת שני הפרקים הראשונים ב"מותו של איוואן איליץ'". בין פרק לפרק, בעקבות אבחנתה של אחת התלמידות שהמספר מרבה לדובב מחוות גוף
("שווארץ נעצר וקרץ לו, כאומר: 'שטות עשה איוואן איליץ'; מה שאין כן שנינו, אני ואתה'", "פיוטר איוואנוביץ' החווה סימן ללא מלים, שהביע בטחון מוחלט בכך שאין תחושתה יכולה להיות שונה מכפי שהינה") נתתי לתלמידים משימת
כתיבה קשה במיוחד: לכתוב דיאלוג בלי מילים. אחרי שהקיזו דם על התרגיל המסובך, חזרנו לקריאה, עם תשומת לב מחודדת ליחסים המורכבים והבעייתיים בין גוף ומילים בטקסט הזה – שלתחושתי הולכת ללוות את קריאתנו גם הלאה
ולהצמיח שאלות מעניינות. התלמידים החסרים ישלימו את הקריאה בבית, ובשבוע הבא נפתח את השיעור בבוחן בקיאות.
בכיתה י' של מורן בנית - הקדשנו את השיעור למשוררת יונה וולך, בעקבות השיר "תותים" שהביאה אחת התלמידות לכיתה. התלמידה דיברה על ההקשר שבו נכתב השיר, ושאלנו שוב את השאלה שעלתה זה מכבר בכיתה - האם ההקשר
הביוגרפי נחוץ או רלוונטי לדיון בשיר? האם הוא מעניק זווית חדשה לפרשנות שלנו? או שמא הוא רק מצמצם אותה?
בקריאת השיר התמקדנו בסובייקט הנשי - זו הלובשת שמלה שחורה עם תותים. הפרשנויות השונות של התלמידות הצביעו על ייצוג דואלי של אישה שהיא מצד אחד בובה על חוט, פסיבית, הנענית לפנטזיה הגברית, ומצד שני אישה חזקה,
מעין פאם פאטאל שבכוחה להוביל למיתת הגבר.
הדיון בייצוג הנשי הפסיבי המשיך בקריאת השיר "קורנליה". תחילה ניסו התלמידות להתחקות אחר האירוע הקונקרטי המתואר בשיר. הן שאלו - מה עשו לה? ומה קרה עם השד? אך במקום לענות על השאלות הללו ("ולסגור" את מרחבי הפרשנות),
ניסינו להתמקד בתחושות שעולות מן השיר: באי ההבנה של קורנליה ביחס לאירוע, בקרע המתרחש בזהות שלה, ובחותם שהוא מותיר בגוף הפיזי.
בצדק הזכירו התלמידות את השיר "יונתן" ואת הזיקה בינו לבין "קורנליה", בעיקר על רקע העיוורון ביחס לזולת, והאלימות הכרוכה בו. נעמיק את הדיון ואת הקריאה בשיריה של וולך בשיעור הבא.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס – אתמול עוד שיעור מעניין וגדוש. התחלנו ללמוד קאנט בצורה מורכבת, עמוקה ויסודית. התחלנו לשחק עם הפילוסופיה שלו כבר בשבוע שעבר. ניסיתי להשתמש במטפורות כדי להדגים ולהסביר
וגם שלחתי את התלמידים לקרוא קטעים מההקדמות לכל מטפיזיקה של קאנט. התגובות היו קשות. לא מבינים. ולכן אתמול התחלנו שוב בבעיות הסיבתיות של יום, ואז מבט חוזר על הנחות היסוד שהביאו את יום למסקנותיו.
מכאן התחלתי להציג כמה מושגי יסוד. קודם כל, ניסינו להבין מהי מטפיזיקה כתחום. אחר כך הצגתי את צמדי המושגים א פריורי ואפוסטריורי, וביחד איתם משפטים אנליטיים ומשפטים סינתטיים.
ואז בעזרת דוגמת המתמטיקה של קאנט ניסינו להראות את היצור החדש שאולי קיים: הסינתטי א פריורי של קאנט. אוסף מטפורות שבהן השתמשתי עזר חלק מהתלמידים ורק בלבל אחרים.
סיימתי את ההרצאה הראשונה בנושא בתחושה שהיא עברה בשלום ועכשיו מה שצריך זה פשוט לחזור על אותו שיעור שוב, עד שיפלו כל הטלכרטים לכולם. מאחר שנשארו עשר דקות, התלמידים הזכירו לי את הסיפור על דיויד יום.
יום מספר שכשהפילוסופיה הפכה אצלו למטרד (מרוב עיסוק וחשיבה אינטנסיביים) הוא יצא לשחק עם חברים (לא ברור ךי עם שש בש או שח). בקיצור, עשר הדקות האחרונות בשיעור הוקדשו למשחק "איש תלוי" בנושא מושגים בפילוסופיה.
אחרי ההפסקה קרה דבר מוזר. מאימת עוד שיעור גדוש וכבד, התלמידים ביקשו עבודה עצמית. ביקשתי מהם פשוט להסביר את המהלך של קאנט. התוצאות הפתיעו אותי.
הבנה ממש טובה אצל רובם, ביחד עם קושי ראשוני לסדר את התשובה בצורה מספיק טובה.
בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ – פתחנו שוב בשיחה על מגפת הקורונה: מה השיקולים העומדים תחת התנהלות רשויות הבריאות באופן בו הן משתפות את הציבור במידע והנחיות על אודות המגיפה? בדיון זיהינו שיקולים אתיים שונים,
חלקם תועלתניים אך לא כולם, ולא מעט חישובים אפיסטמיים ופסיכולוגיים מורכבים ולעיתים, רוויי סתירות. שאלנו מה ניתן לאמר על אותו אדם המסרב לקבל על עצמו הנחיה להישאר בבידוד בטוענה שחירותו נפגעת. האם בכוחה של תפיסה
דאונטולוגית לספק מענה להתנגדותו? או שמא נגזר על קאנטיאני לטעון שאין לנו זכות לפגוע בכבודו ובחירותו ולגזור עליו אובדן חירות באמצעות בידוד? הרי קאנט טען שהמוסר נתון כולו בכוונה, ולא בתוצאה! כדי להשיב על כך חזרנו דווקא
לרולס, שממשיך במובנים רבים את המסורת הקאנטיאנית וראינו כי מבעד מסך הבערות ההמלצה לקיים את מוסד הבידוד בחברה עשויה להיתפס כמוצדקת.
את סוף השיעור הראשון הקדשנו לדיון מרתק על אלימות בסרטים. האם ומתי אלימות בסרטים מעודדת אלימות בחיים? הפרדנו בין מופעים שונים של אלימות ובין תפקידים שונים שהם משחקים בהקשרים וסגנונות קולנועיים שונים.
טליה, שהתארחה בשיעור, הופתעה לגלות שדווקא סרטיו של הבמאי שאת סרטיו היא מוצאת אלימים עד כדי כך שהם בלתי ניתנים לצפייה- מיכאל האנקה, אני מתאר כבמאי פציפיסט החושף את האלימות המשוקעת בחברה האירופאית
באופן ביקורתי ואינו מתחנף לכמיהתם של הצופים והנאתם מהאלימות.
בשיעור השני חילקנו את הכיתה לשתיים והתלמידים התבקשו לנסח טיעונים בעד ונגד פונדקאות, ולזהות את המקורות האתיים של כל אחד מהם. בשבוע הבא נערוך רב שיח ונראה מי יצליח לשכנע את מי.
Kommentare