שבוע 16 בקמפוס ה'זום' של בר אילן. מחכים בדריכות לחזור למפגשים הפיזיים. ובינתיים:
במגמת הספרות:
בכיתה י' המשותפת של יעל איזנברג וד"ר אושי שהם קראוס:
זום עובר וזום בא, ונשאלת שוב ושוב אותה שאלה: איך מלמדים? מה מתאים ללמד בזום? מה אפשר? ומה סביר?
וההחלטה של יעל ושלי היא לשלב שיחות היכרות אישיות עם התלמידים בבוחן פתע! כן, כמו בבית ספר. וואו. אבל בבוחן שלנו הציון הוא 100 ומובטח מראש, וגם השאלות פתוחות יחסית. אולי פתוחות מדי.
ועובדים בקבוצות או בזוגות...בקיצור, איך שבא. ביקשנו לתת משמעות למושג המומצא "תת פילוסופיה" ו"טרנס ספרות".
ביקשנו להאזין לפרק השני של הסימפוניה התשיעית (הגדולה) של פרנץ פטר שוברט ולתאר באופן סיפורי את היחסים המתהווים בין תפקידי הכלים בתזמורת.
ביקשנו להשתמש במטפורת המלפפון החמוץ, כדי לייצר אמירה פילוסופית.
התחלנו ללקט תוצרים. שמחנו עליהם. היה מעניין ובמיוחד שמחנו על השיחות האישיות.
תחושה של חברות ואחווה ושל התחלה יפה של היכרות.
בכיתה יב' של ד"ר מורן בנית:
נפגשנו בזום והתחלנו בקריאת המסה של שמעון אדף "לא ידעתי שכל זה שלי". המסה, שפורסמה ב-1999, מייצגת גלגול מוקדם של המחשבה של אדף, ושל הביקורת החברתית שלו על הזהות המזרחית.
השאלה שמעסיקה אותנו לאורך הקורס - שאלת הזהות הישראלית, ומהי בעצם ישראליות - זכתה בכתיבתו של אדף לפרספקטיבה אתנית ומעמדית. אדף שואל לא רק על מקומה של המזרחיות במה שנקרא ישראליות, אלא גם לקשר, הרופף לטענתו, בין המזרחיות, לבין הירושה ההיסטורית היהודית הערבית שקיבל מהוריו.
הדברים של אדף חיברו את התלמידים לדיונים הקודמים שלנו על הזהות הגלותית, ולמולה התפיסה של "יהדות השרירים", והתשוקה לעצב יהודי חדש, שורשי, מקומי, שיש לו זכות על הטריטוריה. בתוך הסיפור הזה, אומר לנו אדף, לא היה מקום לחלום, ולחזון הציוני של היהודי המזרחי.
את קריאת המסה לא השלמנו, ואת השיעור השני הקדשנו לשיחות אישיות, ומסירה של הערכות המחצית לתלמידים. התחושה שעלתה מן השיחות היא של צמיחה וגדילה משותפת של הכיתה, ושל התלמידים בה, במשך השנתיים האחרונות.
התלמידים הביעו שמחה גדולה ועניין בנושא השנתי שבחרנו יחד, ודיברו על הרלוונטיות של הנושא הזה לחייהם. הגדילה אחת התלמידות ואמרה, שהדיונים בכיתה מחברים עבורה ידע רב שלמדה לאורך השנים בתחומים שונים - והנה לפנינו איזו תמונה מורכבת, לא שלמה, טראומתית במידה מה, של העבר הישראלי.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של אדם לויד אלפיה:
התחלנו בסבב מה נשמע קצר שבו ביקשתי מהתלמידים להדליק מצלמות. החלק הזה של השיעור היה נחמד ונעים, אך לאחר מכן ככל שהתקדמנו במטאפיסיקה של קאנט, התלמידים התחילו לאבד ריכוז ופוקוס. הלמידה דרך הזום, כך הם מעידים, קשה מאוד. לאחר מעשה חשבתי שאין זה הוגן ללמדם חומר חדש ובפרט קאנט, בפורמט כזה. לכן, בתמיכת שאר מורי בית החינוך, החלטתי להניח לרצף הלמידה עד יעבור אומיקרון ולקיים שיעורים שמחוץ לרצף על שלל נושאים שביקשו התלמידים ללמוד במהלך השנה ובשנה שעברה.
בכיתה יב' של ד"ר רמי גודוביץ:
המשכנו עם תרגילי כתיבה וקריאה עצמאיים, הפעם באתיקה. התלמידים/ות קיבלו קטעי קריאה לא קצרים מתוך קאנט, מיל ואפלטון ונשאלו שאלות שדרשו כבר רמת ניתוח וניסוח גבוהות, ומהתרשמות ראשונית, כאלה שלא היו מביישות
סטודנטים צעירים. אני ממתין בסקרנות לתוצרים. כשהם מרבים בכתיבה, לי נותר מעט לכתוב, אז זהו, להיום.
Comments