חזרנו מחופשת הפסח להמשך השיגרה המקוונת שלנו והאמת שדי התרגלנו אליה ואפילו מצאנו בה כמה יתרונות. הנה זה מה שהתרחש אצלנו אמש בשבוע 26 :
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של יעל איזנברג - אתמול קראנו את השיר "ירח מלא ופרידה הקטנה" של טד יוז. התחלנו מתרגומו של שמעון זנדבנק. בהשראת סיגל, והדרך שבה היא אוהבת לקרוא עם תלמידיה את השיר הזה, שאלתי את התלמידים דרך אילו פתחים אפשר להיכנס לשיר. התלמידים הציעו מגוון הצעות: לבחור שורה צורמת, שלא משתלבת בטבעיות עם האחרות, ולנסות לנסח את חריגותה; להשתמש במושגי ה"סטודיום" וה"פונקטום" של בארת ולחשוב דרכם על השיר; לזהות נקודות מבט שונות בשיר לחשוב היכן הן מתחלפות; להקשיב למוזיקליות ולמצלול. בעקבות השיחה הספונטנית שהתפתחה בתחילת השיעור על סילביה פלאת, גם הביוגרפיה של היוצר/ת הוצעה כפתח אפשרי ליצירה, והתעכבנו על האפשרויות והמגבלות בבחירה כזאת.
לאחר שקראנו שוב את השיר, בחרנו ולהיכנס לשיר מבעד לפתח של המצלול. וקראנו את השיר באנגלית מתוך תשומת לב מוגברת למצלול. הרגישות הזו הייתה חדשה מאוד לתלמידי, והייתה תחושה של פקיחת עיניים (ואוזניים):
למשל כאשר זיהו פתאום את הדמיון בין ה"מו" של הפרות לבין קריאת "moon" של פרידה. חלק מהתלמידות בכיתה כותבות, והן שמו לב שמעולם לא נתנו את הדעת על התנועות והעיצורים שמעצבים את שיריהן. אני מקווה שמעכשיו לא יוכלו שלא לחשוב על כך. בהמשך השיעור קראנו תרגומים נוספים של השיר לעברית והשווינו בין הפתרונות השונים המופיעים בהם למה שנראה כמו בעיות בלתי-פתירות של תרגום. נפרדנו עם תרגיל כתיבה לשבוע הקרוב: ללכת למקום שקט, לשבת בו זמן מה, להאזין.
רצוי לא לרעשים אנושיים כמו דיבור, אלא לרעשי הרחוב, לרוח, לציפורים (כל אחת על פי תנאי הסגר שלה)... ולכתוב דבר-מה בהשראת הצלילים האלו. אני סקרנית מאוד לקרוא בשבוע הבא את התרגילים, ומקווה שבעקבות הקריאה בשירו של יוז, התלמידים יענו לאתגר ויכתבו משהו שעוסק בצלילים סביבם לא רק מבחינה תמתית, אלא שיהפכו אותם לחומרי הכתיבה עצמה.
בכיתה י' של מורן בנית - קראנו את הסיפור הקצר של דורית רביניאן "מזל תולה כביסה בחצר בית הוריה". לפני שניגשנו לסיפור, התעכבנו על הכותרת, ועל המידע הרב שהיא מעניקה לנו על הסיפור שלפנינו. אחרי כן התחלנו לקרוא את הסיפור,
וניסינו להבין את הפחד של מזל. שאלנו ממה מזל מפחדת, וככל שהתקדמנו בקריאה, שאלת הפחד הפכה ברורה יותר - מזל מפחדת שהיא בהריון, אבל כעת, כשהיא על סף גירושין, היא גם מפחדת מהשינוי הצפוי בחייה, ואף אולי מהטוב שעשוי להגיע אליה.
לאחר שקראנו את הסיפור, צפינו בסרט "הבחור של שולי" בבימוי של דורון צברי, שהופק בהשראת הסיפור של רביניאן. תוך כדי צפייה התמקדנו בשלוש שאלות מנחות: מה בין מזל של הסיפור למזל של הסרט? איזו פרשנות מעניק הסרט לסוף
של הסיפור? ומדוע בסרט נקשר המהפך של הלב עם המהפך הפוליטי? על כך נשוחח בשיעור הבא.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס – פשוט שיעור מעולה. שעתיים עגולות בפיצוח ההגדרות הראשונות של שפינוזה באתיקה. עבודה אינטלקטואלית קבוצתית נלהבת, מאתגרת, לא פשוטה לא למורה ולא לתלמידים.
כל אלה הפכו את השיעור לאחד הטובים שהיו לי השנה בכלל. ההשתתפות היתה גבוהה. למרות שחלק מהתלמידים לא מפעילים מצלמה, או מגיבים בצ'ט ולא בקול. אחרי שעתיים, חילקתי את התלמידים לקבוצות ונתתי משימה שבעיני חשובה מאוד,
אך מתברר שהיתה ממש לא פשוטה. הם התבקשו לקחת את ההגדרות שעליהן דיברנו ולהסביר אותן בכתב לילד בכיתה ו. המשימה היתה מאוד קשה, אבל התוצרים מעניינים. קבוצה אחת הצליחה ממש במשימה.
ואילו יתר הקבוצות שלא הצליחו להתמודד עם פיה לילד בן 12 הצליחו לתת הסבר טוב ויפה מאוד (באופן מורכב ומפתיע) לחומר שנלמד.
בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ – בשיעור הפילוסופיה אתמול התחלנו להנות, ולא רק להסתגל, לצורת הלמידה החדשה. בתחילת השיעור דיברנו שוב על משבר הקורונה, על מה ניתן ללמוד ממנו עד עתה ועל ההזדמנות שיש לכולנו לעקוב
בזמן אמת אחר האופן בו מחקר חדש מתפתח, על המעבר משלבי אי ודאות קיצוניים מול צורך בהול בתאוריה בעלת כושר ניבוי מספק שבכוחה יהיה להנחות את שיקול הדעת של אזרחים ומקבלי החלטות.
בהמשך, בלי רקע והכנה, עברנו לדבר על הקוגיטו של דקארט. מה אתם יודעים על דקארט? מה ניתן להסיק מהפסוק: ״אני חושב משמע אני קיים״? ובפרט, מה לא ניתן להסיק ממנו? פנינו לצפות בסרטון על משל המערה, אותו נדרשו התלמידים לקרוא בבית באופן עצמאי. מה מצבם של הכלואים במערה? מה הנמשל? זיהינו שני קווי מחשבה, האחד אפיסטמי והשני אתי. חזרנו לדבר על פרדוקס מנון ושאלת אפשרות הלמידה. דיברנו על ההבדלים בין סוקרטס לאפלטון, על תורת האידאות ותורת ההזכרות. האם הכלואים במערה חיים פשוט בשקר? לא בטוח כלל. הרי התופעות הנגלות לעיניהן הן צלליות הדברים הממשיים ואין הן פיקציה בלבד. כיצד ה״הזכרות״ אפשרית? מה בדמויות המטושטשות של האידאות ״מזכיר״ לנפש את האידאה כשלעצמה?
את המשך השיעור הקדשנו לקריאה במשל השמש של אפלטון.
Comments