אוניברסיטת בר אילן 18.04.2021

שבוע 22 בבית החינוך באונ' בר אילן. סיומה של שנה"ל כבר מציץ מעבר לפינה אבל אנחנו לא עוצרים (לפחות עד שיגידו לנו אחרת) :

במגמת הספרות:

בכיתה יב' של יעל איזנברג:

בשיעור שעבר קרה דבר יפה: כשעברנו יחד על טופס בחינת הבגרות משנת 2019, בדקנו אילו יצירות נכנסו ואיזה מין שאלות נשאלו עליהן, אחת התלמידות אמרה פתאום ״רגע רגע רגע, מה זה היה שם עם הילדים? תגלגלי אחורה קצת״. גלגלתי את הקובץ אחורה עד שהנחתה אותי לעצור על השיר ״הילדים״ של ג׳ובראן ח׳ליל ג׳ובראן, שהופיע בטופס הבחינה במלואו. זה שיר שאפשר ללמד כחלק מתכנית הלימוד בכיתה י״א, אך משום מה הוא לא לכד את עיני ולימדתי שירים אחרים במקומו.

אלא שהתלמידה, שבזמן שרפרפנו על פני הקובץ במהירות הבחינה בכמה שברירי שורות מתוכו, וכעת ביקשה שנקרא אותו יחד במלואו, פשוט התאהבה בשיר! והיא הייתה כל כך נרגשת מהגילוי, שהתלהבותה דבקה בתלמידה נוספת והן החליטו שאנחנו פשוט חייבים וחייבות ללמוד יחד את השיר הזה!

כך קרה שהחצי הראשון של מפגשנו אמש היה שיעור מקסים שהעבירו עמית ואוריה על השיר ״הילדים״, והייתה בו חדוות קריאה ולימוד מיוחדת בעוצמתה.

בחציו השני של המפגש החדווה קצת פחתה, כי הקדשנו אותו למענה משותף על שאלת בגרות מהיחידה העוסקת בהתבגרות (בה התלמידים מתבקשים להשוות בין כמה יצירות על בסיס נושא משותף). זה אילץ אותנו לחשוב מחדש על היצירות שלמדנו השנה והיה מעניין אך מאתגר. הספקנו לכתוב רק שתי פסקאות, נמשיך בשבוע הבא.

בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:

המשכנו עם הקריאה של איוואן איליץ', כאשר היום השלמנו את הוראת העמיתים של התלמידים, וארבע התלמידים האחרונים לימדו את פרקיה האחרונים של הנובלה. הקריאה המשותפת, ונקודות המבט שהציעו התלמידים, הבנו תהליך מרתק של הכרה במוות, ושל ההתמודדות האנושית עמו.

השיחה עסקה בשאלת החיים הראויים, וכיצד בתוך מערכת הציפיות החברתית, המחויבות שלנו היא כלפי עצמנו, כלפי הרצונות שלנו, ולא כלפי ה"צריך" הממלא את חיינו מכל עבר. עם קריאת סוף היצירה דנו התלמידים בין המשאלה לתיקון וריפוי סיפור החיים באופן מושלם, ומשאלה אליו, לבין ההכרה כי האנושי איננו מושלם, ודווקא ככזה, הוא מציע תיקון וריפוי.

בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:

אנחנו ממשיכים במקביל בעבודה על הגלגול לקפקא ובשיטוט (וירטואלי) בחלל חדש ומופלא: ה ס פ ר י ה. הקדשנו את השעור הראשון למטלת כתיבה עצמאית על הנובלה הקפקאית, שנוגעת להיבטים העיקריים של השינוי אותו עובר גריגור בשני הפרקים הראשונים. זו הפעם הראשונה השנה שהתלמידים מגישים עבודות אנליטיות בכתב, הם עבדו היטב ובמסירות ואני מצפה וסקרנית לגבי התוצאות.

בשעור השני חזרנו ל -ספריית בבל של בורחס, שאת הקריאה בו התחלנו בשבוע שעבר. ערכנו ״קריאת סטופ״ - לכל תלמיד ניתנה הזדמנות אחת לעצור את הכתה בכל נקודה בטקסט שחפץ.

הפתיחות שפתחו בסיפור היו מרשימות, החל ממשפטים סתומים שביקשו הבהרה, עובר במגדל בבל, האינסוף, האפשרות לאסוף ״אינסוף ידע״ ולקטלג אותו, תוחלת החיים של ספריות, ועד להתדיינות פילוסופית ומעמיקה בשאלת סופיות החיים.

בכולנו כבר מורגשת הכמיהה להכנס גם לספריה הממשית, בין בתיכון אהל שם או באוניברסיטה. נמשיך בשבוע הבא.

 במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:

עשינו את הבגרות לפני שבועיים שלושה ואנחנו בנפילת מתח. התכוננו הרבה והיינו מתוחים, ועכשיו אפשר להרגיש פתאום עייפות ואולי גם חוסר חשק.

למזלנו, חיה גלמן, המנהלת הפדגוגית של 'דרך רוח', ארגנה לנו סדנה מיוחדת לחזרה לשגרה. נפגשנו עם שתי מדריכות של הספריה הלאומית בירושלים לסדנת כתיבה אחרת.

מראש קיבלנו טקסט של סימון דה בובואר. 6-8 עמודים והתלמידים קראו לבדם בבית. ואז נכנסנו לזום. ושם עברנו תהליך מעניין של הסרת מחסומי כתיבה.

פשוט כתבנו וכתבנו "סתם" באמצעות גירויים/ שאלות שקיבלנו. ורק בשלב האחרון הגיע הזמן לנסח חיבור מתוך הטיוטות שנוצרו.

בשורה התחתונה: לא כולם היו, אהל רוב הכיתה היתה ויצאה נשכרת.

בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:

הצגתי בפני התלמידים סידרת טיעונים הבאים לערער  על יסודותיה של תפיסת ההכרה היומיאנית: האם שיטתו של יום מאפשרת לו לטעון, כפי שהוא מבקש לטעון, שרשמים הם סיבותיהם של האידאות? האם השיטה מאפשרת להבחין בין רכיבי ההכרה השונים? האם המושגים של ״רושם״ ו״אידאה״ הם מושגים לגיטימיים בשיטתו? ראינו שהתשובות לכל שאלות אלה הן שליליות ותמונתו האמפריציסטית של יום מאויימת לקרוס תחת משקל עצמה.

בחלקו השני של השיעור פנינו לתת רקע לפילוסופיה של קאנט. לשם כך, הצגתי לתלמידים בתמציתיות את המטפיסיקה הרציונליסטית של לייבניץ.

הכרנו את תורת המונדות של לייבניץ ואת האופן בו לייבניץ גוזר את המטפיסיקה של עולם שאינו ״מזוהם״ בנקודת מבט מעקרונות השכל בלבד. הצגנו גם את תפיסת החלל של לייבניץ מול זו של ניוטון. בהמשך, הצבנו זו מול זו את יום ולייבניץ וראינו כי ממש כפי שהתורות שלהם מנוגדות זו לזו, כך גם המשימות להן הם נדרשים, כששניהם גם יחד נכשלים למלאן, לפחות מנקודת מבטו של קאנט, אליו נגיע בשיעורים הקרובים.

בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:

לאור העובדה שבשבוע שעבר לא מעט תלמידים נעדרו, פתחנו את השיעור בחזרה מהירה על כמה מושגי יסוד מהפילוסופיה של ניטשה. דיברנו על הרצון לעוצמה, על העל-אדם, על ההתגברות העצמית ומעט על הנוף החברתי-תרבותי שבו ניטשה פעל. לאחר מכן צפינו בסרט דוקומנטרי של הבי.בי.סי. על חייו של ניטשה. בהפסקה הלכנו כולנו לקנות קפה במקום שהיה רחוק באופן שערורייתי.

בחלק השני של השיעור המשכנו בקריאה מתוך ׳מעבר לטוב ולרוע׳. ראינו שהכתיבה של ניטשה נוטפת ביקורת כלפי תפיסת העולם הנוצרית וכלפי הניוון שהוא מזהה בחברה האירופית שבה הוא חי. דרך הטקסט ניסינו להבין מה ניטשה מבין כ׳מוסרי׳ באמת ומה עבורו הוא זיוף מוחלט. בשבוע הבא נתחיל להיחשף למושגים ׳מוסר אדונים׳ ו׳מוסר עבדים׳. התלמידים נהנו מאוד ולאט לאט אנחנו גם מתחילים להריח את הסוף.