שבוע הלימודים ה 20 בבית החינוך באונ' בר אילן הסתיים לו אתמול. זה מה שהתרחש אצלנו אמש:
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של יעל איזנברג - נושא הלימוד בכיתה י״א הוא ״יצירות מופת בספרות העולם״. עד כה התקדמנו בקפיצות ענק אמנם, אך בסדר כרונולוגי: מיוון העתיקה, דרך פטררקה, שייקספיר וסרוונטס עד השירה הרומנטית של המאה ה-19.
אתמול סטינו מן הרצף הזה והתמקדנו באחת היצירות היותר מאוחרות בתכנית הלימוד שלנו השנה, ״שיר הפגישה האחרונה״ לאנה אחמטובה (1911). הקישור ליצירה האחרונה שלמדנו, אנבל לי, נעשה על כן לא דרך שאלות של תקופה,
סגנון, התפתחות היסטורית, אלא היה קישור תמטי - אלו שתי יצירות שונות מאוד זו מזו, החולקות במשותף את הנושא של פרידה מאהוב/ה. פתחנו את השיעור בקריאת תרגילי הכתיבה שכתבו התלמידים לפני שבועיים בשיעור על אנבל לי –
ההנחיה שנתתי אז הייתה לכתוב שיר בנושא פרידה שנפתח במילים ״זה היה לפנים ולפני שנים״. השיחה על התרגילים ועל מידת ה״ערפיליות״ שספגו משירו של פו החזירה אותנו לשאלת הבגרות על השיר שעליה ענינו בכיתה:
כיצד תיאורי הזמן והמרחב מעצבים את האווירה בשיר. וכך ניגשנו לקריאת שירה של אחמטובה (בתרגום הרשב) - שבו הזמן, המרחב והאווירה של הפרידה שונים כל כך. הלם המודרניזם! התלמידים לא ידעו איך לאכול את השיר הזה.
קראנו אותו כמה פעמים, ולא הצלחנו להבין מה קורה שם. מי מדבר? איפה אנחנו? מיהו האהוב, מיהו ״המאזין השליו״? מי בבית, מי בחוץ? כמה מהתלמידים אפילו התעצבנו - למה לא לכתוב ברור?! ואז שוחחנו על השאלה הזו, וניסינו
לחשוב למה באמת לא לכתוב ברור, מה נותן הבלבול הזה לשיר. ניסינו לעבוד עם הבלבול ולא נגדו, ומשהו בשיחה על השיר נפתח.
השיחה על בחירותיה האמנותיות של אחמטובה הובילה בחציו השני של השיעור לתרגיל כתיבה בכמה חלקים, בהשראת תרגילים שנגה וייס נוהגת להעביר בכיתותיה (תודה נגה!). ביקשתי מהתלמידים לתאר במשפט את ״הסיטואציה שבה
הם נמצאים״. הם כתבו. ביקשתי מהם לתאר את אותה סיטואציה בארבעה משפטים. כתבו. ביקשתי שיתארו אותה בחצי עמוד עד עמוד. לשמחתי, הפתיחה התמימה של התרגיל (בעל המבנה ההולך ומסתבך) פיתתה פנימה גם את התלמידים
שבדרך כלל מתקשים לכתוב בכיתה, והתלמידים עבדו בריכוז ובהתמסרות. בסוף הקראנו את התרגילים, שהיו מפתיעים ומגוונים ביותר (כל אח/ד הבינה בצורה שונה מאוד את המילה ״סיטואציה״, וגם סוג היחס שנוצר בין חלקי התרגיל השונים
היה ייחודי אצל כל אחת מהן).
אחרי שקראנו שאלתי מה לדעתם/ן תכליתו של התרגיל וכיצד הוא קשור לשיעור שלנו, ושוחחנו עליו גם כתרגיל בקריאה... בספרות בכלל, ובשירה בפרט, ושוב ב״שיר הפגישה האחרונה״, ושוב ב״אנבל לי״.
איזה כיף לשמוע את השיחה על השירים האלו הולכת ומשתכללת! בשלב הרביעי והאחרון של התרגיל, ביקשתי מהתלמידים/ות לכתוב את אותה סיטואציה בהשראת בחירותיה של אנה אחמטובה ב״שיר הפגישה האחרונה״.
הדרכים היפות והשונות שבהן ביטאו את ההשראה הזו הראו לדעתי שאכן למדנו משהו היום 🙂
בכיתה י' של מורן בנית - במקום מתכונת השיעור הרגילה, נפגשנו בבית ספר "אוהל שם" ברמת גן להצגה של כיתה י'2 מבית הספר הסמוך זומר, שבו לומדות סאם ארד וסאשה אונטר קימחי. זכינו לצפות בהצגה המאלפת "הלילה האלף ואחד"
שבו שחרזדה הידועה מספרת למלך שאהריר את הסיפור האלף ואחת, וזוכה סוף סוף לחסותו ואהבתו של המלך.
ההצגה המרתקת, עם הטוויסט האנתרופוסופי של חילופי התפקידים, הנגינה, והתלבושות, הייתה מעשה של יצירה ממש. בעקבות הצפייה המשותפת נשוחח בשבוע הבא על אודות האומץ של שחרזדה, והמגבלות שבתוכן פעלה בחכמה גדולה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס – אתמול בכיתת הפילוסופיה סיימנו את הלימוד של דיויד יום. התחלנו במעגל. ישבנו ופתחנו חובות ישנים משלושת השבועות האחרונים.
התלמידים התמודדות עם שאלות לא פשוטות לעבודה בקבוצות. הם התבקשו להשוות אספקטים של יום עם דקארט, להציג מהי אפיסטמולוגיה לפי יום, ולנתח פרק בסדרה מראה שחורה לאור מה שלמדנו על דקארט ויום.
לאחר החלק הראשון שהוקדש ליום יצאנו לדרך עם קאנט. התחלתי בהצגה של המוטיבציה של קאנט; זו שעולה מקריאתו של יום ואז יצאנו לדרך. התחלקנו לקבוצות עבודה ויצאנו לבניין לשבת על ספות ועל הרצפה וללמוד.
טליה, מנהלת בית החינוך, ואני ניהלנו שיחה מעניינת על הכיתה ומה שעובר עליה ובסיום השיחה ירדנו לקומת הקרקע לבקר את אחת הקבוצות.
התישבנו לידם והתחלנו לדבר על קאנט. לאט לאט ובהדרגה הצטרפו תלמידים נוספים וככב באופן ספונטני ניסינו להסביר מה בעצם סוג הפתרון שקאנט מציג.
לא היה קל, אבל היה ספונטני, ומרתק ומצחיק וחי.
בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ – שיעור הפילוסופיה אתמול היה מסע בין עולמות מגוונים. התחלנו מדיון אקטואלי, שהוביל אותנו לדיון על הסיבות למהפכה הצרפתית ועל ההבדל בין תפיסות מרקסיסטית להיסטוריה לתפיסות אידאליסטיות.
הדיון הוביל אותנו לשאלה של פיסיקליזם ושל רדוקציוניזם (ולביקורות עליהם) והתלמידים גילו עניין רב בנושא. נתקלנו לראשונה בשורת מושגים במטפיסיקה ובפילוסופיה של הרוח, תחומים בהם נעמיק בהמשך הקורס.
למרות שבדיון המאתגר השתתפו רק תלמידים ספורים שאר התלמידים בכיתה גילו בדיון עניין רב והיה ניכר כי מצאו אותו בעל ערך. בהמשך, חזרנו לפרק שלנו על מיל והתועלתנות. התלמידים הקריאו את התשובות שכתבו לעבודה בשיעור
הקודם ובמהלך השבוע והיה מרתק לראות את ההבדלים בין הניתוחים השונים שהציעו התלמידים לקטע הקריאה, כולם זיהו קווים מרכזיים בתפיסתו של מיל בחלקם לא הבחנתי לפני כן. עברנו לדבר על תועלתנות כללים ותועלתנות מעשים
ומשם פנינו לצפייה משותפת בשני בסרטונים על התועלתנות ועל מיל. התלמידים שמחו לגלות כי הקריאה העצמית בטקסט והדיון בכיתה הפכו את הצפייה בסרטונים לבהירה ומעשירה.
לקראת סוף השיעור דיברנו על פחד מוות ושיתפתי את התלמידים בעובדה שעם השנים, פשוט איבדתי את החרדה מסופיות החיים. בהמשך דיברנו על ההבדל בין ההתבגרות כיום מול ההתבגרות אז, בימים בהם לא היו רשתות חברתיות,
בלי הורים הרודפים אחריך בסלולרי ויודעים איפה אתה בכל רגע ורגע, ועם הדימוי המתמיד והמרגיע של הטבע האינסופי שיד אדם לא יכולה להרוס, את כל אלה, נער/ה בן זמננו יכולים בקושי לדמיין. סיימנו בויכוח סוער על השאלה האם לעיתים
האקטיביזם האישי נגד משבר האקלים, זה המעביר את האחריות לכתפי האדם הפרטי, אינו, בסופו של דבר, סוג של סם הרגעה המאפשר לכוחות הדורסניים להמשיך לדרוס.
Comments