המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של יעל איזנברג ואושי שהם קראוס
חזרנו לפרדוקס ספינת תזאוס וניסינו לסכם את הדיון משבוע שעבר. ניסחנו בכמה צורות את השאלה המרכזית שעלתה: מה הופך דבר למה שהוא? האם יש מהות שמתמידה מבעד לכל השינויים? זרקנו לדיון גם את אמירתו של הרקליטוס ש"אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים", ומתוכה ניגשנו לקריאת שירה של רחל חלפי, "מה יש". דיברנו על הצמדים שחלפי יוצרת לאורך השיר ועל הפערים ביניהם, שאותם אנו נקראים למלא במשמעות.
בעקבות הערה יפה של עלמה שמנו לב שבקריאת השיר אנחנו חוקרים גם את הפערים שבין צמד לצמד והופכים את השיר לרשת של הקשרים. איך אפשר לנסח את המחשבה על מה שנמצא בין לבין, איפה עלינו לחפש אותו, ומאיפה בכלל נובע הצורך להביט בו ולחשוב אותו? דיברנו על ההבדל שבין ניסוח השאלה כתרגיל פילוסופי מופשט לבין חווייתה כחלק ממשבר אישי ורגשי, בין כתלי בית חולים, מול אפשרות האובדן של אדם אהוב. בעקבות תובנה של אור על בחירתה של חלפי להצמיד לקראת סוף השיר את השורות "מה יש?" ו"מה יש" ובכך ליצור עוד איזה צמד בלתי צפוי, מצאנו את עצמנו מגדירים במחברות את המושגים "טאוטולוגיה", "שקר", "משפט קונטינגנטי" ו"פרדוקס" – וכל זה בשיעור "ספרות", שאפשר לשאול מהי בכלל, אם היא אי פעם זהה לעצמה, ואיך אפשר בכלל להפריד בינה לבין פילוסופיה.
אחרי ההפסקה צללנו לתוך מבוא לאתיקה. צפינו בראיון עם סוזי אור, חולה בסרטן שד מפושט, שנאבקה בעמדת חברי ועדת סל התרופות. ראינו שמאחורי חמש דקות של ראיון בתוכנית בוקר בטלוויזיה עומדות דילמות משמעותיות רבות. מתוך השיחה ערכנו היכרות ראשונית עם ההדוניזם של אריסטיפוס, עם התועלתנות של בנתם ומיל ועם המוסר הקאנטיאני. באופן טבעי הדיון הוביל לשאלה המוסרית שהכי מעסיקה את התלמידים והיא שאלת החטופים. סיימנו בתחושה שיש עוד המון מה לומר, וטוב שבכל שיעור מתווספים מושגים חדשים והדיון משתכלל. משמח שהכיתה מתגבשת, ושנעים לדבר ולהקשיב.
בכיתה יא' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום
כמנהגנו, פתחנו במשימת כתיבה: תארי מצב שבו את מספרת בהתלהבות על משהו, ובת-שיחתך לא מבינה על מה את מדברת. את מנסה לספר לה שוב, והיא מסתכלת עליך בתמיהה, ואפילו מתחילה להתבונן בך באופן מוזר. התלמידות טענו שהמצב מוכר להן מאד מחיי היום-יום, וכתבו יצירות מקסימות. לאורך השיתוף בתוצרי הכתיבה כתבנו על הלוח את הרגשות שהן תיארו: בדידות, עצבות, תסכול, בושה, ייאוש ועוד. סיימנו בשאלה להמשך: כיצד תרגיל הכתיבה קשור למשל המערה?
לאחר מכן, הגיעה העת לקרוא את חציו השני של המשל ולהגיע אל סופו. אמנון בתפקיד סוקרטס, ויפעל בתפקיד המינימליסטי אך מלא החן של גלאוקון. חזרנו אל המערה, ומצאנו את עצמנו חשים את אותם הרגשות של הדובר שטרם התרגל לחושך ולצללים, וחווה את הזלזול של סביבתו. על מנת להבין את ההקשר, חזרנו לדבר על שני המשלים שקדמו למשל המערה: משל השמש ומשל הקו המחולק. זוהי הפעם השניה בה עסקנו במשל הקו המחולק, ונדמה שהשבוע הצלחנו להתקרב קצת יותר אל ההבנה של עולם האידיאות.
מתוך ההקשר הרחב של משל המערה, התקרבנו עוד כמה צעדים אל עבר הבנת הנמשל – אבל הזמן שוב עצר בעדנו. גם השבוע נותרנו עם סקרנות רבה לקראת הבאות.
מאוסף המשלים שבחלק הראשון, עברנו בטבעיות לעסוק בטיבם של משלים ואלגוריות – על טיבה האלגורי של הספרות, ועל הפיתוי הטבעי לעבור מהמשל אל הנמשל תוך החמצת טיבה היצירתי של חווית הקריאה.
משם עברנו לשיר האלגורי "מכל פרחי מור בגן" לשאול טשרניחובסקי. גילינו כמה עושר ניתן למצוא בשיר כה פשוט לכאורה. מצאנו עצמנו עוברים כמעט מבלי משים בין המשל לנמשל, דנו בכתיבה על שושנים בזמן מלחמה, קראנו את תגובתו של טשרניחובסקי לביקורתו של י. ל. פרץ – ובעיקר נסחפנו יחד עם יפעל בתשוקתו המדבקת לשירתו של טשרניחובסקי.
נפרדנו נלהבים ומצפים לבאות.
בכיתה יב' של מורן בנית ושי אטר
השבוע בי"ב סיימנו את הקריאה ב"הגלגול" של קפקא.
מה נאמר, חוויה מטלטלת, שלא לומר מגלגלת, עבורנו לא פחות מעבור גרגור סמסא.
חזינו במותו האכזרי של גרגור סמסא מרעב, מחלה ואפיסת כוחות, בחדרו שלו כשמשפחתו ישנה בחדרים הסמוכים, וכמה שעות לאחר שהחליטו להיפטר ממנו אך לא הספיקו לבצע.
תהינו על אודות היחס של משפחתו ומדוע הבחירה להיפטר ממנו סוף סוף, במקביל לתהייה על אודות שלושת האדונים שהופכים לאורחים בחדר. ניסינו לפענח את תפקידם בתחביר הסיפור. הצענו שהם משמשים ייצוג בתוך מרחב הבית לעוד נקודת מבט עבור המשפחה, כשם שהמשפחה היא נקודת המבט באמצעותה יכול גרגור להכיר באסונו. באופן הזה, הגלגול מקבל את ממשותו רק מנקודת מבט חיצונית יותר ויותר. שמנו לב שככל שהסיפור מתקדם וגרגור מתקרב לסופו כמקק הוא מהדק את אחיזתו באנושיותו שלו, שמתגלה מעבר לאנושיות שהייתה בו בטרם הפך לג'וק, ונדמית אף בעיניו של גרגור עצמו כגדולה מאנושיותם של בני משפחתו.
הגלגול אם כן נדמה כמו חוויה עם אדוות שהולכות ומתפשטות, שעצירתה מגיעה רק עם מותו של גרגור. נדמה שמה שנותר אחריו הוא דווקא הגלגול של בני משפחתו של גרגור לעבר חייהם החדשים.
המשכנו משם עם השאלה מדוע "הגלגול" הוא יצירה פנטסטית בעינינו. הצענו שהאירועים אינם אפשריים. תהינו כעת מדוע אנו קובעים שהאירועים בלתי אפשריים. התשובות העלו את הניסיון, הידע הקודם שצברנו, המדע, והסיבתיות. מכאן משכנו את החוט להתחיל ולעסוק בדיויד יום.
במסגרת הדיון המקדים על אמפריציזם מול רציונליזם העלנו דוגמה אפשרית לידע שאינו מן הניסיון בדמות ידע מתמטי. או אז התחיל דיון סוער בפילוסופיה של המתמטיקה לגבי קיום אובייקטים מתמטיים והאם המתמטיקה מתגלה או מומצאת. הלהט של הקבוצה לגבי הנושא תמיד מפתיע אותי, לא משום שהוא לא מעניין, אלא משום שנדמה שנושא כה רחוק מהיום-יום שלהם היה אמור לעורר פחות עניין מאשר, נאמר, אתיקה והשלכותיה המיידיות. מפתיע ומשמח.
לאחר שבקושי הצלחנו לסגור את הדיון, המשכנו לדון ביום עצמו, והתחלנו לקרוא בקיצור המסכת על טבע האדם. התחלנו לעסוק בהיבטים מטא-תאורטיים וספרותיים של המסכת - ההתקבלות, הפרת החוזה בין כותב לקהל בעצם ההסתתרות מאחורי זהות בדויה כדי לכתוב ביקורת חיובית ליצירה של עצמך(!), וחרדת ההשפעה שניכרת בפתיחה.
התחלנו גם את העיסוק בראשית התיאוריה במושגים של רושם ואידיאה ומשם נמשיך בשיעור הבא.
Comments