טוב אז ראשית אפשר כבר לסכם שקוריוז אנחנו כבר לא!
שנה שנייה, 2 מגמות לימוד (ספרות ופילוסופיה) , 4 כיתות לימוד, כ 50 תלמידים , 6 בתי ספר והרוח עוד נטויה 😊
הנה לפניכם מה שהתרחש אתמול עם פתיחת שנת הלימודים השנייה בבית החינוך:
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של יעל איזנברג:
פתחנו את שנת הלימודים השנייה בשמחה ובהתרגשות. התלמידים סיפרו מה עשו בחופש, העלינו זכרונות מהשנה שעברה, והצגתי את תכנית הלימוד של כיתה י״א שנושאה יצירות מופת בספרות העולם.
ציירתי על הלוח ציר זמן שנמתח מהמאה ה-8 לפנה״ס ועד להווה, חילקנו אותו חלוקה כללית לתקופות (העת העתיקה, ימי הביניים, העת החדשה) והצבנו עליו כמה אירועים היסטוריים חשובים. אז ניגשנו לתחרות: הכיתה נחלקה לקבוצות והן התחרו ביניהן בהצבת יצירות ספרות על ציר זמן, כשבכל סבב הקבוצה שהייתה קרובה יותר לשנת הפרסום האמיתית של היצירה זכתה בנקודה. היו שלוש קטגוריות: יצירות שלמדנו בשנה שעברה, יצירות מתכנית הלימודים בבית הספר והיצירות שמצפות לנו השנה. התחרות הייתה צמודה.
הופתעתי לטובה מהאינטואיציה של התלמידים, שלרוב מיקמו את היצירות במאה הנכונה וידעו לעשות שימוש מושכל במידע שכבר הופיע על הלוח.
את הזמן שנותר לאחר הכרזת הזוכות הקדשנו לשאלה מה הופך יצירה ליצירת מופת, ושוחחנו על מה שמופיע על הלוח ומה שכמעט לחלוטין נעדר ממנו - יצירות שנכתבו בידי נשים ויצירות לא מערביות.
השיחה הייתה קצרה מדי, אך יש לנו את כל כיתה י״א להמשיך אותה.
בכיתה י' של מורן בנית:
את פתיחת השיעור הראשון של כיתה י' הקדשנו לשאלה הגדולה - האם השירה, ובכלל ספרות, רלוונטיות לחיינו כיום? ניגשנו לשירה, וניסינו לפתוח דלתות לתשובות אפשריות. תחילה קראנו יחד את השיר "תשובה" של לאה גולדברג שנכתב ב-1969. השיר "תשובה", הוא למעשה תשובה לשאלה בשאלון - "לשם מה נכתבים שירים ליריים בדורנו?". דיברנו על האופן שבו מבנה גולדברג את התשובה לשאלה הזו באמצעות סדרה של שאלות רטוריות -
"ומה לעשות בסוסים במאה העשרים?
ובאיילות?
ובאבנים הגדולות
שבהרי ירושלים?"
דיברנו על מה זו שאלה רטורית, ועל האופן שבו הבחירה הלשונית הזו מצביעה על הנימה של הדוברת בשיר, ובעיקר על עמדתה ביחס לשאלה הזו על אודות שירה לירית. בעצם אומרת הדוברת - התשובה לשאלה מובנית מאליה. שירה כמו "סוסים", "איילות", ו"אבנים גדולות", היא חלק ממחזוריות היקום, היא התשתית החומרית של ערים גדולות, ותרבויות, היא הטבע האנושי.
בהמשך דיברנו על "הקשר", ועל האופן שבו יכול ההקשר שבו, למשל, נכתב השיר, לזמן קריאה מזווית נוספת. דניאלה הציעה שגולדברג, שכתבה את השיר לקראת מותה, הייתה עסוקה בשאלת הירושה הספרותית שהיא משאירה אחריה, כמו שואלת - מה יהיה על השירה שכתבתי? האם היא תהיה תשתית לשירה שתכתב בדורות הבאים?
בהמשך ניגשנו לשיר של מאיר ויזלטיר "אנשים שלא קוראים שירה", ודיברנו על האופן שבו ויזלטיר יוצר בשיר פרובוקציה כדי לעורר אותנו לחשוב מחדש על "קריאה", ועל מהי בעצם - האם קריאה של שירה היא זהה לקריאה של "הוראות הרכבה של איקאה" או של מרשם תרופות? שני הציעה כי השיר של ויזלטיר לגמרי "עובד", "מפעיל" אותנו, ושולח אותנו לספריה לקרוא (וזה מעצבן ומעורר רוגז).
את השיעור חתמנו בתרגיל כתיבה קצר (מסתבר שיש פה חבורה של אנשים כותבים!). חזרנו לשאלת הרלוונטיות של ספרות לחיינו, וכל אחת ואחד כתבו טקסט קצר ביחס לשאלה הזו, ושיתפו את היתר.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול בכיתת הפילוסופיה חגגנו את המפגש המשותף.
וכמו בכל חגיגה, היה כייף, והיה מרגש ולפעמים הרגשתי שפשוט רועש לי מדי ו"אחיך לומדים ככה פילוסופיה"?
התחלנו בסבב יומן חופש. כל אחת ואחד סיפרה איך בילה את החופש.
אחר כך הכרזתי על הנושא השניתי: "אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה" והקראתי לתלמידים את הפרק הראשון מספר הילדים שלי "ליאת והשנורצ" שיצא בהוצאת כינרת לפני כעשר שנים. הפרק מדגים שאלה אפיסטמולוגית.
מבקרי הספרות של ה"ארץ", YNET וערוצי הטלוויזיה שהתלהבו מאוד מהספר (כשיצא לאור) לא הרשימו את התלמידים שקיבלו את ההקראה באצורה חמצמצה ומשועממת.
אחרי ההפסקה השתנה הכל. פשוט התחלנו ללמוד. התחלנו לקרוא את הגיונות של דקארט והפך להיות מעניין.
התחילו ויכוחים בקשר לפרשנות הטקסט ולאחר שהסברתי את התפיסה שלי התחילו חלק מהתלמידים לבקר את דקארט.
הביקורות היו מרתקות ובעלות טעם רב, ואז תוך כדי הכתבת סיכום הפסקאות למחברת התחלתי מנהג חדש, ככה אינטואיטיבית ובלי תכנון; הכתבתי גם את ההסתייגויות של התלמידים בשמם.
המטרה, לסמן לתלמידים שהטענות שלהם בעלות חשיבות לא פחות מהעמדות שלי.
בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ:
בפתיחת השיעור הראשון של כיתה י׳ הכרנו אלה את אלה, סיפרנו קצת על עצמנו והתלמידים התבקשו לתת דוגמה אחת לדבר שהביא אותם ל ״דרך רוח״ ולכיתת הפילוסופיה. למדנו שבכיתה מגוון רחב של תלמידים- מתלמידי אמנות דרך תלמידי מדעי החברה ועד תלמידי פיסיקה ומחשבים. קבוצה מגוונת כזו היא קרקע פוריה ללימודי פילוסופיה, כפי שהתחלנו כבר לראות.
שיחת הפתיחה כללה מסע מפותל שהחל בסוקרטס והגיע לפסקל, לגלילאו ולבלשן נועם חומסקי. בהמשך, קראנו מחזה בלשי פילוסופי קצר ומשעשע שכתב המורה והפילוסוף גדי פרודובסקי. מתנדבים מבין התלמידים לא היססו לחלק ביניהם את תפקידי הדמויות השונות במחזה ולקרוא אותו בפני הכיתה ולרגע הפך השיעור לשיעור דרמה.
המחזה עורר שוב שיח לוהט על ידיעה וספקנות ועל ההבדל בין שכנוע גרידא לבין ביסוס רציונלי. השיעור נקטע בהפתעה כשהשעה 20:00 הגיעה טרם זמנה.
Comments