סוף השנה כבר ממש מעבר לפינה, אבל בבית החינוך שלנו לא מורידים את הרגל מהרוח:
בכיתת הפילוסופיה של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול נחלק השיעור לשניים. בחלק הראשון התחלנו לעבוד על קבלת ציוני סוף מחצית. התלמידים קיבלו מבחן עם "אינטרנט פתוח" ובו התבקשו לאפיין את התועלתנות, להציג את המהלך העיקרי בה ולתאר דוגמה לבעיה מוסרית ואת התמודדות התועלתנות איתה.
בחלק השני המשכנו לדבר על אריסטו וסיימנו את הדיון בחומר. דיברנו על הטוב העליון, באופן כללי, ועל הטוב העליון אצל האדם, דיברנו על ההגדרה של אריסטו לבני האדם: "ביוס לוגיקון וזואון פוליטיקון", והתלמידים העלו הסתייגויות מההגדרה הזו, דיברנו על סוגי חשיבה שונים ועל דרך האמצע. סיממנו מעט במושג "תודעה כוזבת \" של מרקס, שרמז לו עלה בדיון אודות מהות האדם ומיצוי הפוטנציאלים שלו (אצל אריסטו).
בכיתת הספרות של יעל איזנברג:
אתמול היה לנו שיעור מרגש במיוחד - גמרנו לקרוא את "המשתה"! בשבוע שעבר קראנו את רוב הפרקים המגוללים את תורת האהבה של דיוטימה, שהותירו את התלמידים די מבולבלים.
בחציו הראשון של השיעור אתמול דיברנו על תורת האידאות של אפלטון, ואז קראנו את דבריה של דיוטימה על רקע זה וניסחנו אותם מחדש בכתב. היה אפשר לראות ממש איך הדברים מתחילים להתבהר לאורך השיעור, כשטיפסנו שלב אחר שלב עד לפסגת תורת האהבה. יצאתי להפסקה בתחושה של התרוממות רוח. כשחזרנו מההפסקה אי אפשר היה שלא לתהות - עכשיו כשהגענו לפסגה, לאן אפשר להמשיך? התלמידים ניסו לנחש מה מצפה להם בעמודים הבאים, אבל לא ממש ידעו לענות. וכך הגענו לפרק הכי הכי יפה בספר (האם מוגזם לכתוב שהוא גם הכי יפה בעולם?) - נאום אלקיביאדס. קראנו אותו ברצף, כמעט ללא הערות וללא הפסקות.
יצאתי מהשיעור בתחושה שכולנו זכינו בשבועות האחרונים במתנה יקרה, וידענו לקבל אותה.
Comments